ההתקפה ניצחה

בטורי הראשון, לפני פתיחת המונדיאל, כתבתי ששיטת המשחק ההתקפית תשתלם למי שיאמץ אותה. ואכן, הסיבוב הראשון האיר פנים לנבחרות שדוגלות בכדורגל חיובי, גם אם יש יוצאים מהכלל. גרמניה, ארגנטינה, ספרד וגם ברזיל הצליחו גם להבקיע שערים רבים, גם לתפוס את המקום הראשון בבית וגם לבסס את מעמדן כמועמדות לזכייה בטורניר. נבחרת פורטוגל של פליפה סקולארי הייתה אמנם פחות פוריה, אבל גם היא הציגה כדורגל חיובי. מנגד, כמובן, היו גם נבחרות שנהנו מההפקר ומבית חלש, כמו אוקראינה, צרפת ואנגליה, שעלו למרות יכולת בינונית ומטה. וישנה איטליה, כמובן, שעלתה מבית לא קל, וכמיטב המסורת הציגה משחק זהיר ולא מבריק, אבל יעיל. לאיטלקים הגרלה קלה יחסית – אוסטרליה בשמינית הגמר, אוקראינה או שוויץ ברבע הגמר - אבל הקבוצה של ליפי לא תטייל הלאה בקלילות.

הנבחרות שמשחקות עם שני חלוצים הצליחו לא רק בזכות המחץ בהתקפה שלהן, אלא גם מפני שהן מקשות על ההתקפה של היריבות. כשנבחרת צריכה לעצור צמד כמו אדריאנו ורונאלדו או סאביולה וקרספו, זה מחייב את המגינים שלה להישאר מאחור ולא לעלות להתקפה. אחרת, שני הבלמים שלה צריכים להתמודד לבד עם שני חלוצים, מצב מאוד מסוכן. כך שבחירה בהתקפה מפיקה תועלת בשני הצדדים של המגרש, וזה הסבר נוסף להצלחה של הנבחרות שהזכרתי קודם. צרפת, מנגד, שיחקה עד המשחק עם טוגו עם זידאן מתחת לחלוץ הבודד, הנרי, מה שהקל על המגינים של היריבות ואיפשר לשני בלמים להתמודד ברחבה עם כוכב ארסנל.

חזרתו של זידאן מהרחקה בשמינית הגמר מול ספרד תציב דילמה לא קלה בפני מאמן צרפת, ריימונד דומאנק. מצד אחד, צרפת מסוכנת יותר עם טרזגה והנרי בחוד. מצד שני, ספרד היא נבחרת ששמה דגש על הנעת כדור מסודרת על הדשא, וממעטת להשתמש בכדורים גבוהים וארוכים לעבר החלוצים. אם זידאן ישחק, הצרפתים יזכו באיזון במרכז המגרש ויוכלו להתמודד עם מרכז השדה הספרדי החזק. אם דומאנק יוותר על זידאן, יהיה מרכז השדה בשליטה של ספרד, אבל צרפת תיהנה מיתרון בעומק, עם שני החלוצים. קשה להאמין שזידאן וטרזגה ישחקו ביחד, משום שהשיטה של דומאנק מחייבת נוכחות של שני שחקני אגף, ריברי, מלודה או וילטורד, והמאמן לא יוכל לוותר על שחקני הקישור האחרים, ויירה ומקאללה. כך שהברירה תהיה בין זידאן לטרזגה. ישחק מי שישחק, ההקלה שיחושו הצרפתים בעקבות ההעפלה לשמינית הגמר עשויה לדחוף אותם קדימה. עכשיו, כשהלחץ ירד, יכולה חבורת השחקנים המוכשרת הזאת למצות את הפוטנציאל העצום שלה.


בדיוק כמו שספרד יכולה ליפול מול צרפת, גם הנבחרות האחרות שהרשימו בשלב הראשון לא יטיילו בהכרח לרבע הגמר. כמעט כל הנבחרות החלשות יותר כבר לא איתנו, רמת היריבות בהן יתקלו הגדולות תהיה בדרך כלל גבוהה יותר, ומרבית הנבחרות ישחקו זהיר יותר, גם במחיר של הארכה או פנדלים. ממוצע השערים צפוי לרדת מעתה ואילך, בגלל הכדורגל ההגנתי, אבל הפיצוי שלנו יהיה מפגשים גדולים בין הנבחרות הטובות ביותר, שכמעט אף אחת מהן לא הודחה בשלב הראשון. פרט אולי למפגשים בין ברזיל לגאנה (בלי אסיין) ובין ארגנטינה ומכסיקו (הלא מרשימה), כל תוצאה בשמיניות הגמר האחרות לא תהיה בגדר הפתעה. עכשיו הגיע גם זמנם של השחקנים הגדולים באמת: רונאלדיניו, מסי, רוני, זידאן, באלאק. רובם עוד לא עשו הרבה בטורניר, ועכשיו הם צריכים לקחת אחריות, לפרוח ולהכריע את משחקי הנוק אאוט.

אי אפשר לסיים את סיכום השלב הראשון בלי להתייחס לשני נושאים שמשכו תשומת לב, הכדור והשיפוט. לאורך כל הטורניר אנחנו שומעים תלונות על הכדור החדש והמהיר, שגורם לפי הטענות לריבוי שערים ממרחק. חשוב לשים לב שהשוערים אחראים לכל הטענות האלו, כך שאם הכדור טוב לשחקני השדה ומשפר את סיכויי הכיבוש שלהם, כולנו מרוויחים. לגבי השיפוט, המצב שונה. בסיבוב הראשון הכריעו שופטים חלק מהמשחקים, בתצוגות עמוסות בשגיאות. במשחק בין אוקראינה לטוניסיה קיפח השופט הפראגוואי קרלוס אמארייה את הטוניסאים באופן שיטתי: הוא לא העניק להם פנדל, לאחר שכדור פגע בידו של אוקראיני שעמד בחומה בתוך רחבת ה-16, הרחיק את זיאד ג'אזירי שלא בצדק והעניק לשבצ'נקו בעיטת עונשין מ-11 מטר, שלא היתה ולא נבראה. גם יום קודם לכן, במשחק בין קרואטיה לאוסטרליה, איבד האנגלי גרהאם פול את השליטה לחלוטין. פול כנראה לא ימשיך בטורניר, וכולי תקוה שרק השופטים הבכירים יגיעו לשלבים המתקדמים. אסור להם להפריע לחגיגה, ובטח לא להכריע את המונדיאל.