קופצים למסקנות

אם יש משהו שמונדיאל 2006 הוכיח עד עכשיו, זה שהטורניר שמתרחש מדי 4 שנים חייב להתרחש באירופה. מי מאיתנו לא חייך כשהוא ראה לראשונה את לוח המשחקים ואת השעות הנוחות? הסיוט של יפן ודרום קוריאה לא יחזור. לפני ארבע שנים היינו צריכים לקחת ימי חופש כדי לראות את המונדיאל ב-10 בבוקר. תודה לכולם על החזרת סדר היום הכדורגלני התקין.

אחת מהנקודות הבולטות של המונדיאל מתרחשת ביציעים וברחובות הערים. עשרות אלפי אוהדים מכל אחת מהמדינות האירופאיות עולים על רכבת, לוקחים את האוטו או טסים חצי שעה ומציפים את גרמניה. משהו כמו לנסוע למשחק של הפועל ת"א בקריית אליעזר. החגיגה הזאת יכולה להתרחש בגלל שלאירופאים יש כסף לנסיעות ולכרטיסים, ובעיקר בגלל שתרבות הכדורגל שלהם מפותחת להפליא.

לפני ארבע שנים, במהלך משחקים של נבחרת שבדיה למשל, היציעים נצבעו בצהוב, אבל כשהמצלמה התקרבה וקיווינו לראות בלונדיניות בגודל טבעי, פתאום גילינו אלפי יפנים או קוריאנים מורעלי גימיקים, שקיפלו את החולצה של דייויד בקהאם ומצאו טרנד חדש למשך חודש: להיות אוהדי שבדיה.

כמה אוהדים ממדינות זרות היו במונדיאל הקודם? כמה יהיו בעוד ארבע שנים, כשהחגיגה תמריא לדרום אפריקה? באיזה עוד מקום מלבד אירופה יוכלו עשרות אלפי מהגרים, שסובלים מיחס משפיל בכל ימות השנה, לנפח חזה ולו לתקופה קצרה, לשלוף את הדגל, וללכת לחגוג ברחובות? אז עזבו אתכם מתקינות פוליטית ושיוויוניות. מקומו של המונדיאל ביבשת הישנה.

"בית המוות" האמיתי של הטורניר, כך גילינו בדיעבד, הוא בית 5. צ'כיה ואיטליה אמורות היו להיתקל בקשיים, אבל לעבור לבסוף לשמינית הגמר.

לצד שתי הפייבוריטיות, והאהבה שלנו לאנדרדוג הצבעוני, זה שרוקד יפה אחרי שערים ומוציא דגלי ישראל מהגרב, נשכחה קצת הנבחרת הרביעית והכי אנדרייטד בבית הזה, ארה"ב.

האמריקאים הם הנבחרת הכי ממושמעת בטורניר הזה, ובדיוק כמו שהם פועלים כמעט בכל דבר בחיים, הכדורגל שהם משחקים מהראש הוא כמעט תמיד נכון ומדויק. מה שחסר להם, שוב, כמו בכל כך הרבה תחומים בחיים, זה קצת לב ואמוציות. אם לארה"ב הייתה מסורת, או תחושת שליחות כנבחרת לאומית, היא הייתה משתדרגת פלאים, ומדביקה גם את הפער הזה משאר הנבחרות.

אבל הראש פועל. הנעת הכדור האמריקאית היא החלום הרטוב שדרור קשטן אף פעם לא הצליח ליישם במלואו בהפועל ת"א. מסירות מדוייקות, וחשוב מכך, מהירות, מימין לשמאל, דרך המרכז.
לברוס ארינה יש שתי מניפות בנות ארבעה שחקנים כל אחת, חוליית ההגנה וחוליית הקישור. אם זה תלוי בו, רביעיית ההגנה שלו תתמסר שעות עד שתמצא את המסירה הטובה והנכונה לרביעיית הקישור, וזו תנהג בצורה דומה עד שאחד הקשרים הקיצוניים ימצא פרצה לכיוון קו הרוחב. אפשרות אחרת היא שלנדון דונובן, השחקן החופשי של ארינה, יתפנה, יצטרף להנעת הכדור של כל הקבוצה וייצור רוב אמריקאי במרכז השדה. נגד צ'כיה, ששיחקה עם חמישה קשרים וידעה להחזיק בכדור זמן ארוך, נחלה ארה"ב כישלון למרות שהתוצאה (0:3) לא שיקפה את הפערים בין הנבחרות.

כמו אצל קשטן, ככה אצל ארינה, הדבר הנכון וההגיוני קודם לכל. מתקדמים בסבלנות לעבר השער, בסוף תגיע הפירצה. תגידו בוודאי שאחוזי ההחזקה בכדור הם רק יתרון וירטואלי, לא מעשי ולא משמעותי, אבל בשביל ארינה זוהי מהות הכדורגל.

המשחק בין גאנה לארה"ב יהיה חוויה צרופה. קישור מרכזי חזק שכולל את סטפן אפייה, מיקאל אסיין וסולי מונטארי, מול הקישור המחונן, הסופר יציב, והכל כך ממושמע של ברוס ארינה.גם ארצות הברית תודח בשלב המוקדם (התסריט הסביר ביותר), הקבוצה של ברוס ארינה היא אחת מנבחרות העתיד בכדורגל העולמי. אם הוא לא ישאר שם, תהיו בטוחים שנהנה ממנו באחת הליגות האירופאיות, עם עדיפות ברורה לפרמיירשיפ האנגלית.

אחת המגמות המעניינות במונדיאל בגרמניה היא השימוש המגוון של מאמנים בשחקני קישור, שעשו קריירה בחולייה המרכזית, והצבתם כמגינים. בעיקר בולטת המגמה בצד ימין של ההגנה.

שבדיה התחילה עם זה, כשלארס לאגרבק מציב את ניקלאס אלכסנדרסון כמגן ימני. אלכסנדרסון מתופקד בדרך כלל כקשר מרכזי או ימני, ודרך התפקיד הזה הגיע גם לליגה האנגלית ולנבחרת. אלכסנדרסון כמגן ימני, בתרגום לעברית, זה משהו בסגנון של אבי נמני כמגן שמאלי. נשמע מוכר?

במשחק של גרמניה נגד פולין הכניס יורגן קלינסמן את דייויד אודונקור במקום ארנה פרידריך, הציב אותו בצד ימין של הקישור והוריד את בסטיאן שוויינשטייגר להגנה. למאמן הכי הרפתקני שהיה לנבחרת גרמניה בשני העשורים האחרונים זה עבד, הרבה בזכות העובדה שפולין שיחקה רבע שעה בעשרה שחקנים והסתגרה, כשבמקביל הקהל הביתי של אודונקור בדורטמונד דוחף את האיש שלו. לשוויינשטייגר יש כבר ניסיון בהגנה, והשינוי עבד: אודונקור בישל בדקה ה-90 את שער הניצחון של אוליבר נויביל.

ראה סוון גוראן אריקסון כי טוב, ועשה בדיוק את אותו הדבר עם דייויד בקהאם במשחק נגד טרינידד וטובאגו. גם לו זה הצליח, הרבה בזכות חוסר הכשרון והיכולת של הטרינידדים לנצל את החיסרון המעשי של האנגלים במגן ימני, בדקות שהכוכבן בילה שם.

זלאטקו קרנצ'יאר נטל בשתי ידיים את הפיתוח האריקסוני, אבל לו זה עבד הרבה פחות טוב עם דריו סרנה, במשחק של קרואטיה נגד יפן. זיקו זיהה את החור והנבחרת שלו הייתה קרובה לסכן את יריבתה בעיקר כשהתקיפה משמאל. כשהתפזר העשן התברר שגם הדחיפה ההתקפית שסרנה היה אמור להעניק לא עזרה, כשהקרואטים ממשיכים לחפש שער ראשון בטורניר.

ישנם עשרות שחקנים שיכולים לשחק כקשרים אחוריים וכבלמים, וראינו כבר הרבה קשרים שסתמו חורים והפכו למגינים למשחק או שניים, אבל כאן כבר מדובר בתופעה. האם נמשיך לראות קבוצות שנמצאות בפיגור או כאלו שמתמודדות מול יריבה נחותה, בוחרות לשחק עם שני קשרים באגף, ומפקירות צד שלם בהגנות שלהן? האם זה יהפוך לחילוף הראשון והקבוע של כל מאמן? יכול להיות שאת הפטנט שאלי כהן ושלמה שרף רשמו כבר לפני עשור, קלינסמן גילה לכל העולם.

פיפ"א דואגת להוציא כדור חדש בכל מונדיאל. שיקול אחד במנחה אותה הוא מסחרי. כשם שלכל מונדיאל יש קמע משלו, וכל נבחרת יוצאת בסט תלבושות חדש, כך נוהגת התאחדות הכדורגל העולמית עם האביזרים הנלווים. גם אם לא היו מצליחים טובי המומחים והמדענים לעבוד על פיתוח חדש, הרי שפיפ"א הייתה משנה צבעים וצורות, הכל כדי למכור את ה"כדור הרשמי".

מאז תחילת המונדיאל מתלוננים השוערים על הכדור החדש ועל תאוצתו, שמביאה לריבוי השערים ממרחק. טענות דומות על הכדור היו גם לפני 4 שנים, ולא רק לשוערים. הכדורים הולכים והופכים קלים יותר, ואולי זו טעות. נכון שפיפ"א מעוניינת להגדיל את האטרקטיביות, ושערים יפים הם מרכיב חשוב מאין כמוהו במשחק, אבל לי נדמה שהשאיפה לאטרקטיביות גברה על ההיגיון במונדיאל הנוכחי. שערים יפים מרחוק זה ונחמד, אבל כשהכדור עולה ויורד, זז ימינה ושמאלה, כשהשוערים לא יכולים לצפות את תנועתו, ולמעוף שלו אין מומנטום, גם הערך של בועטים גדולים עלול לרדת. בקיצור, ג'ו קול יתקשה לשחזר את השער שלו מול שבדיה בפרמייר ליג.

כמה פעמים ראיתם במונדיאל הנוכחי שחקנים שמעדיפים לבעוט כדורים חופשיים חזקים ולא מסובבים או מתוחכמים? כמה בעיטות מסובבות עלו מעל המשקוף? זה לא כדור ולא כדורגל. זה בלון בפיפ"א ניפחה בשם האטרקטיביות.

דבר אחד התברר במונדיאל 2006 מעל לכל ספק: אין שום ערך וחשיבות לתוצאות משחקי ההכנה. קרואטיה ניצחה לפני מספר חודשים את ארגנטינה 2:3. שלושה שבועות לפני המונדיאל היא הביסה את אוסטריה 1:4 וסיימה ב-2:2 מול איראן, איבן קלאסניץ' הפציץ העונה בליגה הגרמנית. הכל היה מוכן לשערים קרואטים ולהרבה. רק שבמונדיאל הקרואטים עוד לא הבקיעו.

אקוודור סיימה בתיקו מול קולומביה והפסידה למקדוניה, אבל הנה היא מפתיעה את העולם ועולה לשמינית הגמר. דרום קוריאה הפסידה לגאנה ולא הצליחה לנצח את נורבגיה וסנגל, אבל מול צרפת היא לא הייתה רחוקה גם מניצחון. הנה סיבה נוספת לכך שישראל, אלופת משחקי הידידות, נמצאת בחוץ.