את מה שהקדושים, הכמרים, האפיפיורים, הפילוסופים והמלכים הנוצרים ניסו וגם די הצליחו לכפות במשך 1,600, עושה נבחרת אחת במשך 36. המונדיאל הנוכחי מגלה עד כמה דתה של ברזיל מאיימת להשתלט סופית על העולם. אין כאן מסעות צלב ברוטליים, אינקביזיציה אלימה, ולא רוצחים אינדיאנים או גוזלים את אדמתם. לא חובה להפיץ את התורה הזאת באמצעות ספר, לא צריך לחדור לתודעת האנשים באמצעות רשת מסעדות עולמית ואות באנגלית בולטת בכניסה, כמו בחברת המבורגרים אמריקאית ידועה. מספיקה חולצה צהובה כמו השמש החייכנית, החולצה של נבחרת ברזיל.
את המאמינים החדשים ניתן היה לגלות בכל רחבי גרמניה במשך הימים האחרונים, גם במשחקים של נבחרות אחרות. אין מדובר רק בדוברי פורטוגזית, אלא גם סינית, שבדית, אנגלית, צרפתית וספרדית. הם לא רק בעלי עור שחום, אלא גם מלוכסני עיניים, שחורים, לבנים ואדומים. אין כמעט אח ורע בעולם לתופעה הזאת: לא ברצלונה הנוצצת, לא בקהאם הממוסחר. אולי הופעה מתקרבת של פינק פלויד מזכירה בריגוש ההמוני את מה שברזיל יוצרת. לכל אחד מהמאמינים נביא משלו על החולצה, רונאלדיניו, רונאלדו, אדריאנו ואפילו קאפו. ביומיים האחרונים פשוטי העם טיפסו לאט לאט צפונה לברלין, ניסו להרוג את הזמן עד שנושאי הבשורה יעלו על ההר למשחק הפתיחה, סוחבים דגל צהוב ירוק על גבם, צמיד צהוב-ירוק על ידם, כובע צהוב-ירוק, צעיף צהוב ירוק וחיוך צהוב ירוק, שניתן להשיג בכל חנות בעולם. אתמול, 21.00 שעון גרמניה, סופסוף, הם הגיעו לארץ המובטחת, אחרי שחיכו 4 שנים לדרשה הקבועה.
ברונו, עיתונאי ברזילאי, שעבר כבר שלושה מונדיאלים, לא זוכר מפץ כזה של הדת החדשה, למרות שתמיד היו לנבחרת ברזיל אוהדים מכל היבשות שבאו לעודד אותה בגביע העולם. לגלובליזצייה, לדעתו, יש חלק מכריע בתעודה, אבל "גם השילוב בין מחויבות לכדורגל יפה והצלחות על המגרש עשה את שלו במונדיאל הזה". רת'ול, כתב כדורגל הודי, שמסתובב במרכז התקשורת עם חולצה צהובה ומספר 9 של רונאלדו מדבר על התשוקה המיוחדת למשחק, "שמפרידה בין הכדורגל הברזילאי לשאר העולם והופכת אותו למצליח בעולם". בכל אימפריית כדורגל יש אקדמיות מפותחות, שחקנים גדולים, אוהדים, אבל הגישה, מדגיש רת'ול, שמתבטאת בטיפול האופטימי בכדור, היא שהביאה אותו מהודו עם החולצה הצהובה במזוודה.
המניות של ג'ילברטו ג'יל
רנטה, עיתונאית ברזילאית שגרה בפאריס ונשלחה לגרמניה לשדר ברדיו עבור ארץ מוצאה, סבורה שהטירוף המתגבר סביב הנבחרת שלה לא קשור רק לעלייתו של רונאלדיניו או הפנים היפות של קאקה. לגרסתה, גם לשר התרבות הברזילאי, הזמר ג'ילברטו ג'יל המופלא, יש מניות לא מעטות בנהירה ההמונית לגרמניה. בכל זאת, רק עשרת אלפים צהובים הגיעו למונדיאל מברזיל, בעוד במשחק מול קרואטיה נכחו 35 אלף וברחובות ובברים עוד רבבות.
"ג'ילברטו ג'יל דאג להפיץ את התרבות הברזילאית בכל העולם, והקפיד להדגיש את הסמלים שפתוחים לכל האנשים", הוא אומרת. "רק בשנה שעברה הוא ערך פסטיבל לתרבות ברזיל בפאריס בה אני גרה, אמנות, ספרות, שירה, מוזיקה, ועשה זאת בעוד מקומות בעולם. זאת הפילוסופיה שמנחה אותו בתפקיד שלו. הוא גם נותן הופעות חינם בגרמניה בימים האחרונים, מאותה סיבה. אני חושבת שבעידן הגלובלי אנשים נוטים לבחור בברזיל גם בגלל שהתרבות שלנו אינה סגורה בפני זרים, לעומת איטליה, צרפת ועוד מדינות. יש לי חברה בפורטוגל, שאומרת שמאוד קל להרגיש בבית בתרבות הברזילאית, לעומת איך שהפורטוגלים דוחים את האנשים שמנסים להיבלע בתוכם. תראה למשל מה קרה לדקו בנבחרת פורטוגל ואיך מתייחסים אליו כזר. אני, שנולדתי בברזיל וגדלתי באירופה, מאוד סבלתי מכך במשך שנים רבות. האירופאים לא שמחו לקלוט אותי באמת לתוכם. היום, בין היתר בגלל הדברים האלה, אני מרגישה ברזילאית לכל דבר".
אבל כמו בכל דת מתפתחת, שמצרפת לשורותיה המוני מאמינים, יש תמיד בעיות של חיבור והנחלת תיאולוגיה אחידה לכולם, דבר שזעק לעין במשחק. הקשר בין האוהדים הברזילאים הוותיקים, להם זה מונדיאל שני ושלישי, לאלה החדשים הזרים, רופף עד לא קיים. הבלונדינים והאוהדים מהמזרח הרחוק לא מתחברים לקצב התוף המסורתי, מתעסקים רוב המשחק עם הקליק של המצלמה והפוזה המושלמת לתיעוד ביקור בכורה שלהם בגביע העולמי, מה שעוזר לקרואטים ליצור באצטדיון בברלין אווירה של דרבי בין דינמו זאגרב להיידוק ספליט. אלא שכאן כבר נכנס קאקה לתמונה. אם ברזיל תזכה בגביע עולם שישי, דבר שנראה הרבה יותר קשה ממה שחשבנו אחרי המפגש מול קרואטיה האפורה, הדת הכי ליברלית בעולם תשלים את השתלטותה באופן סופי והמאמינים יהיו כבר הרבה יותר בקיאים בתיאולוגיה.