וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האקרובטיקה של החיים

רותם דרוב

1.6.2006 / 7:26

אניה (13), אלופת הארץ באקרובטיקה, חוזרת מדי ערב למקרר ריק ולבית מחוסר רהיטים. בלי הרבה אוכל בקיבה, היא מנסה לשרוד

כשאניה חוזרת הביתה היא מוצאת בדרך כלל בית ריק. לא ריק במובן המשפחתי. ריק במובן הפיזי. הבית מכיל רהיטים בודדים. לאניה עצמה אין מיטה והיא ישנה על מזרון דק. בגדיה מסודרים בקפידה בתוך שקיות ניילון גדולות. ועל שולחן כתיבה להכנת שיעורים ותמונות על הקירות אין מה לדבר.

המקרר לא מכיל יותר מבקבוק מים קרים. ארוחה חמה נראית לפעמים כמו חלום רחוק. כל זה לא מפריע לה להיות אלופת הארץ באקרובטיקה שנתיים ברציפות (2004-2005) ולסיים השנה את אליפות ישראל במקום השני. את אליפות אירופה ב-2005 בסלוניקי היא סיימה במקום ה-11. נשמע לכם מוזר איך אלופה חיה בצורה כזאת? איך היא ממשיכה לסחוב את עצמה מדי יום לאימון? גם לנו.

אניה בסה"כ בת 13. היא מתחרה באקרובטיקה במקצוע הזוגות. משפחתה עלתה לארץ לפני 7 שנים. אביה נקלע לחובות עקב פתיחת עסק שלא הצליח ושותפים שברחו והשאירו אותו עם החובות. אותם הוא מחזיר לאט לאט באמצעות עבודה בתור פועל בניין.

אקרובטיקה זה מקצוע אצילי וסיזיפי. אניה ובת הזוג שלה לתרגיל מתעמלות 6 פעמים בשבוע. עם סדר יום שמתחיל ב-8:00 בבוקר בבית הספר ונגמר ב-20:00 בערב באימון. לזה אפשר להוסיף אימוני בוקר מ-6:30 עד 8:00 בבוקר פעמיים בשבוע. שגרת יום שהייתה גורמת לשחקן בליגת העל בכדורגל להתקשר לעיתונאי האהוב עליו ולהתלונן על אימונים מפרכים וקשים מדי.

"יש לה את הפונטיציאל הכי טוב בארץ לתפקידה והיא יכולה להגיע להישגים בינלאומיים גבוהים", אומרת שרל'ה מילר, רכזת האקרובטיקה העירונית. "מבחינה פיזית מולדת, מבחינת כישרון ובטח מבחינת מוסר עבודה. לא תשמע ממנה מילה על עייפות ושחיקה. שום קיטור על שעות מאוחרות הכל אצלה מלווה בחיוך של אופטימיות. לפעמים אני מסבירה לה שהיום שבת ואי אפשר לבוא להתאמן. מבחינתה אפשר לוותר על יום המנוחה היחידי שלה כדי להשחיז עוד קצת את התרגיל שעליו עובדים".

אלא שכאן יש כמובן את הבעיה של הבית והמקרר הריק, אליהם האקרובטית המצטיינת חוזרת מדי ערב. מכשול גדול בדרך להגשמת הפוטנציאל. "ידענו שהמצב בבית שלה לא הכי טוב", אומרת צינה האריס, מנהלת מרכז הספורט בגין, בו מתאמנת אגודת הפועל חולון באקרובטיקה."שאלתי את חברה שלה איך הבית של אניה והזדעזעתי לשמע הדברים. אניה לא אמרה כלום מעולם. הגאווה שלה לא נתנה לה. בעזרת המדריכים במרכז בגין אספנו כספים כדי לקנות לה ריהוט לחדר. אפילו בעל הנגרייה נתן תרומה כששמע על המקרה. לא יכול להיות שמתעמלת ברמתה לא תהיה מרוכזת במאת האחוזים באימונים".

"ארוחות חמות היא מקבלת מאתנו", מוסיפה הרכזת שרל'ה. "לפעמים אני רואה באמצע האימון שהיא חלשה קצת ושואלת אותה אם היא אכלה. ברור שהיא תענה שהכל בסדר, אבל אני רואה שאין לה כוח להתאמן ואצלה הנפש לא תישבר ראשונה".

כיאה למצבה, אניה לא מבזבזת שקל מיותר. תלבושת לכל תרגיל בנפרד עולה 850 שקל. לפעמים המאמנים שלה (ליאוניד ונצקי המאמן האישי שלה, מיכאל זימיליס המאמן ראשי של הנבחרת, ולובה סטריק כירואוגרפית) קונים לה את התלבושות, לפעמים אניה ומשפחתה קונים. כשהחברים ערכו לה מסיבת הפתעה לבת המצווה, את כל הכסף מהמתנות היא נתנה להורים והשאירה לעצמה 500 שקל שיועדו לתלבושות. שום שקל מיותר לא מתבזבז על בגדים, איפור ושאר הדברים שבנות גילה קונות.

"אנשי מרכז הספורט בגין הם בעצם הספונסרים שלה", מוסיפה צינה. "את כל הנסיעות לתחרויות לחו"ל אנחנו מממנים מהכיס שלנו, ביוני השנה תתקיים אליפות העולם בפורטוגל, אין לי מושג מאיפה אני מגייסת 1,700 דולר לטיסה, מלון ודמי השתתפות כדי לשלוח אותה לשם. להשאיר אותה בארץ זאת שערורייה. איגוד ההתעמלות הישראלי מממן רק לבוגרות את כספי הנסיעה ואניה היא בגילאי הנוער. היא מגיעה הכי גבוה שאפשר עם התנאים שלה".

"מאמן נבחרת רוסיה, אלופת העולם, הזמין אותה להתאמן בחינם עם בנות נבחרתו לאחר שהתרשם ממנה באליפות אירופה. נאלצנו לוותר על הרעיון, לאחר שלא נמצא סכום לכרטיס הטיסה. מחנה אימונים שכזה היה מקפיץ אותה ברמה, אבל היא נאלצת להסתפק באימונים פה בארץ".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully