המתאזרחים משתלטים על המונדיאל

בעשור האחרון נראו יותר ויותר מתאזרחים בנבחרות השונות. עמנואל אוליסדבה הניגרי-פולני, ג'ראלד אסמואה הגנאי-גרמני ושחקנים רבים מצרפת שברו מחסומים של מוצא וצבע בנבחרותיהם. זינדין זידאן, הכוכב הצרפתי הבלתי מעורער של נבחרת הטריקולור מאז מונדיאל 1998, ייצג יותר מכל אחד את בני המהגרים בצרפת והיה לנושא הדגל במהפכה הזאת, למרות נולד במדינה אותה ייצג.

בשנים בהן עדיין ניצת הוויכוח על מי רשאי וזכאי לשחק בנבחרת ישראל, כשדרכו של טוטו תמוז לקבלת אזרחות סלולה במהמורות, כששחקן כמו ג'ובאני רוסו לא זוכה להקלות למרות כמעט 10 שנות קריירה בישראל, לפקידים המקומיים שעוסקים בדבר מומלץ לפזול למונדיאל לגרמניה. במונדיאל הקרוב ייצגו 61 שחקנים מדינות בהם לא נחתך טבורם. חלקם עזבו את מולדותיהם בגיל צעיר, מספר לא מבוטל מהם התאזרחו במדינות אחרות אחרי ששיחקו בליגות שלהן לא יותר מ-4 שנים, ואחרים נולדו להורים שארץ מוצאם היא זו שאת דגלה ישאו על חולצותיהם.

השיאנית הגדולה בטורניר הקרוב היא נבחרת קרואטיה. לא פחות מ-8 משחקניו של זליטקו קרנצ'יאר, כשליש מהסגל, נולדו מחוץ לגבולות קרואטיה.

האחים רוברט וניקו קובאץ' נולדו בגרמניה להורים ממוצא קרואטי, ומעולם לא גרו או שיחקו בארץ אותה הם מייצגים. הגרמני השלישי בנבחרת הוא איבן קלאסניץ', שנולד בהמבורג וכמו האחים קובאץ', מעולם לא שיחק או גר בקרואטיה.

3 הוא לא רק מספר הגרמנים בנבחרת המשבצות, אלא גם מספרם של ילידי אוסטרליה. יוסיפ סימוניץ' וג'ואי דידוליצ'ה העדיפו לייצג את המדינה בה נולדו הוריהם על פני זו בהם הם יצאו לאוויר העולם. אנתוני סריץ', בניגוד לשני חבריו האוסטרלים, דווקא החל את קריירת המשחק שלו בקרואטיה. אבל כשקיבל זימון לשתי הנבחרות במקביל, בחר בזו האירופאית, תוך שהוא מתעלם מאי אילו רגשות חובה לאוסטרליה, שמשרד הספורט שלה העניק לו סיוע כספי כספורטאי מצטיין עד אז. את שמיניית הזרים בקרואטיה משלימים סטפן תומאס ומריו טוקיץ', שניהם ילידי השכנה בוסניה.

לא הרחק משם, משחקים שלושה ילידי קרואטיה תחת דגל אחר. אוליבר קובאצ'ביץ', דניאל ליובוז'ה, ואיבן ארגיץ' שנולדו כולם על אדמת קרואטיה, מייצגים את השכנה סרביה. ארגיץ' אגב, מחזיק גם בדרכון אוסטרלי. לשני הבוסנים שמשחקים בקרואטיה, מתווספים שלושה שמייצגים את סרביה: מלאדן קרסטאיץ', אוגניין קורומן והקפטן, סאבו מילוסביץ', שנולד בחלק הבוסני של חבל ספרסקה, שמתחלק בין סרביה, קרואטיה, ובוסניה.

את המקום השני בנושא, קצת אחרי קרואטיה וקצת לפני סרביה, תופסת טוניסיה. כן, כן. 7 שחקנים בסגל שלה למונדיאל הקרוב לא נולדו באיזור המגרב, 6 צרפתים וכוכב ברזילאי אחד.

32 שערים ב-50 משחקים במדי אטויל הטוניסאית בין השנים 1998-2000, הספיקו למקומיים כדי להבין שאת פרנסילודו סנטוס, שנולד בעיירה ודאקה בברזיל, הם מאוד רוצים לראות בנבחרתם. אלדין יאיה, מהאדי נאפטי, קרים אסדירי, עדל חדלי, דויד ג'אמלי, וחאמד נאמושי נולדו וחיו כולם בצרפת, ומעולם לא שיחקו בקבוצה טוניסאית או חיו במדינה הצפון אפריקאית. תוסיפו לחבורה הצרפתית את המאמן רוז'ה לאמר ויש לכם 7 בום.

טוניסיה היא לא האפריקאית היחידה שהפכה למאדאם צרפתייה. טוגו מתהדרת ברוברט מאלם, לודוביק אסמואס, תומאס דוסבי ואלייכסיס רומאו, שהספיק לייצג את נבחרת צרפת עד גיל 18. תוסיפו לארבעה הללו את אריק אקוטו, שנולד בגאנה השכנה, והרי לכם לגיון זרים משובח עם ניכוח צרפתי מעודן.

אפריקאית נוספת, חוף השנהב, נהנית משירותיהם של שלושה שחקנים מארץ הגבינות והיין. עבדולייה מייטה וגי דמל נולדו בבירה פאריס. אמרס פיי נולד בנאנט, חי בנאנט ומשחק בנאנט. גאנה תהיה נטולת צרפתיים וה"זר" היחיד אצלה יהיה אוטו אדו, שנולד בהמבורג להורים שהיגרו מגאנה.

ואם בצרפתים עסקינן, אז נשלים את התמונה עם טוביאס לינדרות' השבדי שנולד במארסיי, ועם ארמנדו פטיט הפורטוגזי, שעשה את זה בשטרסבורג.

כדי לעשות מעט צדק גלובלי, נבחרתו של ריינאלד דומנק מתהדרת בחמישה "זרים משלה". קלוד מקאללה, ממש כמו אנסומבו וטוטואנה שלנו, נולד ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ויש גם את ז'אן אלן בומסונג הקמרוני, פטריק ויירה הסנגלי, וליליאן תוראם ופסקאל שימבונדה הגוואדלופים.

מלבד סגל של 23 שחקנים ברזילאים בנבחרת הסלסאו, ועוד פרנסילודו סנטוס טוניסאי אחד, נוכל לפגוש בין ילידי מעצמת הכדורגל עוד ארבעה ברזילאים.

מרקוס סנה נולד בריו דה ז'ניירו והגיע לשחק בספרד רק בשנת 2002, אבל קיבל אזרחות מקומית ויככב במונדיאל אצל לואיס ארגונייס. דקו הגיע לבנפיקה בגיל 19 מברזיל, ב-2002 השלים 6 שנות מחייה בפורטוגל, זכה באזרחות, ומייצג את נבחרתה. אלסנדרו דוס סנטוס, הידוע כ"אלכס", שיחק ביפן מ-1997
והיה לברזילאי השני שלובש את מדי נבחרתה, אחרי ואגנר לופז מספר שנים לפניו. הברזילאי האחרון הוא אנטוניו "זינייה" נאלסון, שמייצג את מכסיקו.

הזר השני בנבחרת מכסיקו יהיה גיז'רמו פרנקו, שנולד וחי בארגנטינה, אבל 3 עונות וחצי בקבוצת מונטריי העניקו לו אזרחות מכסיקנית ומקום בסגל הנבחרת לגרמניה.

יורגן קלינסמן הזמין לחוד נבחרתו חמישה חלוצים, וכמיטב המסורת בשנים האחרונות, רק אחד מהם נולד בגרמניה. ג'ראלד אסמוהה היגר עם משפחתו לגרמניה מגאנה, כשהוא היה בן 12, והפך לשחקן השחור הראשון שמייצג את נבחרת הכדורגל הגרמנית. מירוסלב קלוסה ולוקאס פודולסקי נולדו בפולין וויתרו על האפשרות ועל ההצעות לשחק בנבחרות מולדתם, כדי לשחק בנבחרת של הארץ אליה הגיעו כנערים.

הצלע הרביעית בחוליית ההתקפה הוא אוליבר נויביל הותיק, שהגיח לעולם באחד מבתי החולים בלוצרן השוויצרית. נויביל הגיע לגרמניה רק בגיל 24, מה שלא מנע ממנו לזכות באזרחות מקומית. הזימון המפתיע של מייק האנקה על חשבונו של קווין קוראני מנע התקפה גרמנית על טוהרת המהגרים, שכן קוראני נולד בברזיל.

שתי נבחרות בהן משחקים שלושה "זרים" הן טרינידד וטובאגו, ושוויץ. אצל הטרינידדים אלה שלושה אנגלים: שאקה היסלופ, איאן קוקס, וכריס בירצ'ל, שבזכות הוריהם ילידי האיים, זכו להגשים חלום ולשחק בגביע העולמי.

השוויצרים מגוונים הרבה יותר: יוהאן דז'ורו הצעיר הוא יליד חוף השנהב. יוהאן פונלאנטן נולד בקולומביה, אבל עזב עם אימו בעקבות אביו המאמץ לשוויץ, אותה הוא מייצג. ואלון בהראמי נמלט כשהיה ילד עם משפחתו מקוסובו השסועה ורוויית המלחמות, וזכה להצעות ממאמני אלבניה ושוויץ. כשהבין שקוסובו לא תזכה לעצמאות בקרוב, ובוודאי לא לנבחרת כדורגל משלה, בחר בהצעה השוויצרית.

באיטליה יש צמד מתאזרחים. סימונה פרוטה, קשרה המצטיין של רומא, נולד באנגליה ואילו מאורו קמוראנסי הוא ארגנטינאי למהדרין. עד שהגיע לוורונה בעונת 2000, שיחק קמוראנסי בליגות הארגנטינאית והמכסיקנית. בזכות דרכונו האיטלקי, שניתן לו בגלל קשריו המשפחתיים, הוא לא נחשב לזר באירופה, וכשהגיע זימון ל"אזורי" הוא העדיף אותו על פניו של זה הארגנטינאי.

אואן הארגריבס יהיה הקנדי היחיד במונדיאל הקרוב. הוריו של הארגריבס היגרו מאנגליה לקנדה בתחילת שנות ה-80, קצת לפני שבנם נולד. הארגריבס מעולם לא שיחק בליגה האנגלית, ומקנדה עבר ישירות לבאיירן מינכן. בשנת 2000 הוזמן בזכות דרכונו הבריטי לנבחרת אנגליה עד גיל 21 ומאז הוא בשירות המלכה. האוהדים האנגלים, אגב, שונאים אותו.

לאוקראינה שני שחקנים שנולדו בארצות שונות, של מה שהייתה פעם ברית המועצות. בלם דינמו קייב, אנדריי נסמאצ'ני, נולד ברוסיה. וארטם מילבסקי, גם הוא מדינמו קייב, הוא יליד מינסק, בירת בלארוס.

אוסטרליה היא קיבוץ גלויות של בני מהגרים. יוונים, איטלקיים, קרואטים, אבל השחקן היחיד שנולד מחוץ לגבולותיה, ארצ'י תומפסון, עשה את זה מאוד קרוב, בניו זילנד השכנה.

כנ"ל לגבי ארה"ב. המהגר היחיד בסגל ארה"ב הוא פאבלו מאסטרואני, שמשפחתו עברה מארגנטינה לארץ האפשרויות כשהיה בן 4. פרידון זאנדי האיראני נולד בגרמניה, חי בה כל חייו, ואף הוזמן לנבחרת הנערים שלה, דבר שלא מנע ממנו לשחק בבוגרת האיראנית.

מי שתבלוט השנה דווקא בכיוון ההפוך היא הולנד. נבחרת האורנג' נהנתה מאז שנות ה-80 משחקנים נהדרים שנולדו בסורינאם.

לגביע העולמי הקרוב רשם מרקו ואן באסטן סגל של 23 שחקנים, כולם ילידי הולנד. חלקם ילדים למהגרים סורינאמים וניחנים במראה דומה לזה של אגדות העבר, אבל לפחות בהולנד, נראה כי זהו סופו של עידן.

גם המגמה הדרום אמריקאית דומה, ושחקניהן של ברזיל, ארגנטינה, פרגוואי ואקוואדור נולדו במולדותיהם. שחקני נבחרת אנגולה, בדומה להם, נולדו במדינה רוויית היהלומים, אבל רבים מהם עברו בגיל צעיר מאוד לפורטוגל, שם התחנכו וגם זכו ליסודות הכדורגל שלהם.

סך הכל, 21 נבחרות מתוך ה-32 שיטלו חלק בטורניר העולמי, יתהדרו לפחות בשחקן אחד שלא נולד בה. ולנו, הישראלים, רק נותר לשאול: האם לא כדאי לנו להצטרף ולקחת חלק במגמה העולמית ההולכת ומתפתחת.