אהבה על החימר

האהבה הגדולה של הטניסאים הלטיניים והסיוט הגדול של שאר העולם. כך אפשר להגדיר את טורניר הגראנד סלאם על מגרשי החימר, הרולאן גארוס, שייצא לדרך ביום שני בפאריז ויספק שבועיים נדירים של טניס, שלטעמם של רבים נחשב לאיכותי ביותר.

הטניסאי מספר 1 בעולם, רוז'ה פדרר, יעשה הכל כדי להשיג את תואר הגראנד סלאם שכל כך חסר לו, אבל העובדה שהוא מעולם לא זכה בטורניר חימר רציני לא פועלת לטובתו בסוכניות ההימורים. למעשה, מאז 1999 זכו בטורניר רק טניסאים מספרד ומדרום אמריקה ומי שעומד במרכזם כיום הוא רפאל נדאל. ילד הפלא הספרדי יחגוג בעיצומו של הטורניר יום הולדת 20 וינסה להעניק לעצמו מתנה: זכייה שניה ברציפות, שתהפוך אותו לגדול טניסאי החימר בכל הזמנים.

בטורניר הנשים, מרטינה הינגיס רוצה להוכיח שהיא חזרה מהקאמבק כדי לחזור להיות אחת הגדולות, לא רק טניסאית צמרת. אמילי מאורסמו, קים קלייסטרס וז'סטין הנין-ארדן ינסו למנוע ממנה לעשות את זה. שחר פאר המשתפרת, אנה סמאשנובה והצמד רם את ארליך יהיו שם כדי לשמור על הכבוד הישראלי.

את השבועיים הנפלאים ילוו בשידורים ישירים יורוספורט. אמנם המונדיאל יוצא לדרך בשבוע השני, אבל כשהרולאן גארוס מגיע לשלבים הגבוהים שלו, גם רונאלדיניו, הנרי, באלאק ובקהאם (ב-492 שקלים) יכולים לחכות.

מה עושה את החימר אהוב כל כך על מי שגדל עליו ושנוא כל כך על מי שלא רגיל אליו? האם ההבדלים בין המשטח הזה למשטחים האחרים כל כך משמעותיים? התשובה פשוטה: כן. רצוי להיות שחקן פעיל כדי להבין עד כמה זה נכון.

בהנחה שרובכם ספורטאי כורסה, ננסה להסביר זאת על הנייר ולא על המגרש. ההבדל העיקרי בין החימר למשטחים הקשים הוא מהירות המשחק. מכאן נולדים כל ההבדלים האחרים. המגישים העוצמתיים יכולים לחבוט חזק ככל שינסו, אבל ברגע שהכדור יפגוש את החימר, החזרה שלו לאוויר תמיד תהיה איטית. זה גורם למשחק יותר מחושב. הטניס על החימר מזכיר יותר את הסנוקר והשחמט. במקום לנסות להשיג ווינר במכה אחת ובחשיבה מהירה, צריך לחשב מראש מהלך של כמה מכות טובות ולמצוא את הזמן הטוב ביותר לשלוח את היריב למקום רחוק באמת, כי רק כך אפשר יהיה להכניע אותו בווינר.

הטניס על החימר מבוסס על תנועה, אסטרטגיה ומשחק הגנה. זו הסיבה שכל כך חשוב לצבור קילומטראז' מכובד על המשטח הזה, אם רוצים להגיע עליו להישגים רציניים. מבחינת התנועה, צריך פשוט לדעת איך לנוע על החומר הזה. מומחי חימר יודעים בדיוק מתי לעצור את הריצה ולגלוש לעבר הכדור, כדי להחזיר אותו לצד השני.

התנועה של שונאי החימר נראית פשוט פאתטית. מבחינת האסטרטגיה, מומחי החימר נשארים מאחור ומצטיינים במכות מדויקות ועוצמתיות וב"דרופ שוטס". שונאי החימר מנסים לנצל את המחבטים רבי העוצמה, שרק הולכים ומשתפרים עם השנים, כדי להשיג דרכם יתרון משמעותי בחבטות הגשה חזקות ולעלות לרשת. זה בדרך כלל לא עוזר להם. בצד ההגנתי, בזמן שמומחי החימר מחזירים את הכדור, הם כבר חושבים כמה מהלכים טובים קדימה.

עם זאת, יש לציין כי החימר לא היה כל כך שנוא על האמריקאים בשנות התשעים. אנדרה אגאסי זכה בתואר גרנד סלאם בפאריז, שאחריו הגיע בק טו בק של ג'ים קורייר. אם זה לא מספיק, מייקל צ'אנג עשה את הבלתי ייאמן כשזכה ברולאן גארוס בגיל 17, בלי יותר מדי נסיון על החימר. אז לאן נעלמו האמריקאים?

אפשר להאשים את הטכנולוגיה. המחבטים ששימשו את אגאסי, קורייר וצ'אנג היו חלשים בהרבה מאלה שבהם משחקים כיום. כל זה גרם בזמנו לחימר להיות ידידותי יותר גם לאלה שלא התמחו עליו, בזכות העובדה שהם היו רגילים למשחק שפחות התבסס על אסים והנחתות. כיום, פלאי הטכנולוגיה שירתו נאמנה דווקא את הארגנטינאים והספרדים, שמחסלים את האמריקאים על החימר, שנה אחרי שנה.

רפאל נדאל ורוז'ה פדרר כבר נפגשו העונה שלוש פעמים, הספרדי ניצח בכל המשחקים. אלא שבניגוד לעונת החימר בעונה שעברה, פדרר הרשים יותר. בניגוד לטניסאים אמריקאים למשל, פדרר דווקא בילה די הרבה על משטחי החימר בצעירותו, רק שבניגוד לנדאל הוא לא ממש התחבר אליהם. השנה נראה שהשוויצרי עשה שיפור גדול מאוד על המשטח השנוא עליו, הכל כדי להפוך לטניסאי הראשון מאז רוד לייבר האגדי, שמחזיק בו זמנית בכל תארי הגראנד סלאם.

כמה ימים לפני פתיחת הטורניר בצרפת, נשמע פדרר די בטוח בעצמו ביחס ליכולות שלו כיום על החימר: "נראה לי שהקרב על התואר יהיה ביני לבין נדאל. מעולם לא ניצחתי אותו על החימר, אבל בכל אחד מהמשחקים האחרונים הרגשתי שאני מתקרב יותר ויותר לעשות את זה. ברומא, למשל, הייתי צריך לנצח. נדאל הוא פייבוריט גדול לזכייה ברולאן גארוס. אני אישית מרגיש שהייתי צריך לצבור עוד שעות משחק מולו כדי להבין את המשחק שלו קצת יותר טוב. אני מאוד מקווה שניפגש שוב".

אחת הדמויות המרתקות בשבועיים הקרובים בפאריז תהיה מרטינה הינגיס, שזכתה בשבוע שעבר בתואר הראשון שלה מאז הקאמבק. הינגיס ניצחה בגמר ברומא את דינארה סאפינה 2:6, 5:7 והניפה גביע לראשונה אחרי ארבע שנים וחצי.

הינגיס, שהספיקה בינתיים לטפס למקום ה-14 בעולם ערב פתיחת הטורניר, אמרה לאחרונה: "לא האמנתי שאחזור לכאן, אבל אומרים שלעולם אסור להיכנע וצריך להאמין, זו הסיבה שאני כאן. זה פשוט תענוג לחזור למעמדים כאלה. אני עדיין מרגישה אנדרדוג, אבל הניצחון ברומא תרם המון לביטחון שלי".

לטענתה של הינגיס, האחראית העיקרית להצלחה שלה מאז הקאמבק היא אימה, שמלווה אותה בכל טורניר ובכל אימון: "היא תמיד הייתה הבן אדם החשוב ביותר בחיים שלי. אני ממש נהנית להתאמן איתה. אנחנו מבינות אחת את השניה מצויין. היא מכבדת אותי מאוד מכיוון שהיא מכירה אותי הכי טוב. אני תמיד יכולה לסמוך עליה, אני שמחה שהיא מסביבי".

השליטה של רפאל נדאל ורוז'ה פדרר על משטחי החימר השנה הייתה כל כך בולטת, שקשה מאוד להצביע על מועמדים נוספים להפתיע ולזכות בתואר בפאריז. הפרישה של שני הגדולים מטורניר המבורג, שהיה טורניר המאסטרס האחרון, עוזרת לנו להתמקד במועמד אחר, שנחשב בשנים האחרונות לטניסאי מוכשר, אבל לא הצליח למצות את הפוטנציאל.

טומי רוברדו הספרדי זכה לפני שבוע בפעם הראשונה בקריירה בתואר מאסטרס, אחרי שניצח בגמר בהמבורג את ראדק סטפאנק הצ'כי. הזכייה הזאת סימנה נקודת מפנה בקריירה שלו. לפני 7 שנים הוא נחשב לאחד מילדי הפלא הספרדים של הטניס העולמי, במיוחד לאחר שעלה לגמר טורניר הנוער של הרולאן גארוס. מאז הוא מוצא את עצמו בצמרת העולמית, אבל לא הצליח להגיע לטופ שלה. הוא נמנה כדרך קבע בשורה הראשונה של טניסאי החימר הספרדים, אבל מעולם הוא לא התבלט. אולי זה קשור לכך שכלפי חוץ, הוא אף פעם לא היה צבעוני מדי. הוא היה ה"יורם" של עולם הטניס, עם חולצה בתוך המכנסיים ותספורת של ילד טוב. כל זה השאיר אותו קצת מאחור, לפחות מבחינה תדמיתית.

השנה, בגיל 25, כנראה שהוא החליט לשנות במעט את התדמית. הוא גידל קצת שיער, החל ללבוש בגדים צבעוניים יותר, כתב בלוגים באינטרנט והבטיח לעשות דברים משוגעים יותר. כך, למשל, הוא פשט את החולצה ורץ לקהל אחרי הזכייה בהמבורג, מה שהיה כהגדרתו "משוגע לגמרי". משוגע או לא, בינתיים טיפס רוברדו לדירוג השיא שלו בקריירה, 7 בעולם.

הטניסאים הארגנטינאים נמצאים במגמת ירידה, רודיק ויואיט שונאים חימר ומצבו של מראט סאפין בכלל לא ברור. אם אתם בעניין של הימור פרוע על זוכה מפתיע ברולאן גארוס, לכו על השינוי של טומי רוברדו.