טרגדיה ישראלית

לפני שבועיים בקרון רכבת אפוף ענני עשן, קוקאין ואדי בירה בדרך חזרה ללונדון אחרי הניצחון בחצי הגמר בוילה פארק, נדרשו אוהדי ווסטהאם לסוגיית השחקנים הישראלים של הקבוצה. הם מעריכים את יוסי בניון, לא יודעים כלום על יניב קטן ובעיקר זוכרים את אייל ברקוביץ'. "הוא כל הזמן קיטר שהוא רוצה לעזוב לקבוצה גדולה, לא? הוא היה שחקן טוב אבל לא הבין איך צריך להתנהג", אמר אוהד מווטפורד, וחבריו הוסיפו את הכינוי "תאב בצע".

הם היו מתונים. בדרך לאצטדיונה של סלטיק לפני ארבע שנים הצביעו שני אוהדים מקומיים על אתר היסטורי בו התבצעו הוצאות להורג פומביות. "כאן תלו בוגדים, אויבים של הכתר, פושעים ואנשים כמו ברקוביץ'", אמר אחד בחולצת פסים ירוקים-לבנים. "אבל הוא הבקיע בדרבי נגד ריינג'רס, חשבתי שזה הדבר הכי חשוב לכם", ניסיתי. "זה רק משחק אחד, מייט", הם אמרו. "ומה הוא עשה חוץ מזה?". באולם העיתונות של ליברפול הייתי עד לשיחה בין עיתונאי אוהד סאות'המפטון, עמית אוהד מנצ'סטר סיטי וכמה עיתונאים מגלאזגו. ספק אם היה עוד שחקן ישראלי שעורר רגשות כה עזים בכדורגל הבריטי, ולמרות ההשמצות יש היה משהו מחמיא בדיון שהתנהל שם. אם הם שונאים אותו כל כך היום, כנראה שהם אהבו אותו, או לפחות חשבו שהוא שחקן טוב, בשלב מסוים במהלך הקריירה שלו בקבוצותיהם.

בילדותו נהג זאב ברקוביץ', אביו של אייל, לומר לשני בניו בכל ערב, לפני השינה, שהם יהיו השחקנים הכי טובים בעולם. נדמה כאיילו אייל לקח אותו ברצינות גם בהיותו אדם מבוגר (להבדיל מבוגר). האופי הוביל אותו לעימותים טראגיים מבחינת התוצאה הידועה מראש מול אנשים חזקים יותר (ג'ון הארטסון), בכירים וחכמים ממנו (מרטין אוניל בסלטיק) ובכירים ממנו (קווין קיגן) ולבסוף מכבי חיפה. לא בדיוק טרגדיה יוונית עמוסת רבדים, יותר מערכון מ"ארץ נהדרת": הדמויות מוקצנות, ישראליות עד לרמת הסטריאוטיפ, חוזרות על עצמן ולעיתים מצחיקות.

היכולות ההתקפיות של ברקוביץ' הגיעו עם תווית מחיר רצינית. 5.75 מיליון פאונד ששילמה סלטיק לווסטהאם מגלמים רק חלק מהמחיר. ברקוביץ' לא היה מסוגל להגן ועורר מהומות בחדרי ההלבשה. הוא מעולם לא הסתיר את דעתו בנוגע לסוגיית השחקן הטוב בקבוצה, והתואר היחידי שהשיג בבריטניה היה בחירתו של ג'ון הארטסון, אז עדיין בווסטהאם, כשחקן האנגלי האהוב על שחקני סלטיק.

בזמנו הועלו ספקות אם אנגליה היא הליגה המתאימה לו בשל חולשתו הפיזית. הוא הצליח להתגבר על המגבלה הזו בזכות ראיית המשחק, אבל מכל מבחינה אחרת, הבחירה בליגה האנגלית והסקוטית היתה שגויה. התלונה האופינית כלפיו בסקוטלנד נגעה ל"הספק העבודה", כלומר הציפיה שלהם לריצה בלתי פוסקת של השחקנים. ברגע שהוא פיזר הצהרות בכל קבוצה בה הוא שיחק על מעבר לקבוצה גדולה יותר, עליונות היריבה העירונית, דרישה למעבר, תנועה מאיימת לעבר אוהדת וגם הוספת טענת שווא על קללות אנטישמיות לעברו, לא פלא שהתבשיל הברקוביצ'י הטיפוסי הותיר טעם רע כמעט בכל התחנות בהן הוא שיחק.

הודעת הפרישה לא הפתיעה איש, מלבד אופייה, ולא הגיעה רגע מוקדם מדי. ניתן היה לצפות מברקוביץ' שיפרוש בצעקות "יא בן זונה, אפס, זבל", כלפי שופט/מאמן/העולם-כולו ולא באמצעות מכתב מנומס מבית מלון לונדוני. אל דאגה, השלב הזה יגיע בקרוב.