כוח המחץ

זה היה ערב בו כל ההערכות המוקדמות נעלמו כלא היו. היסטוריה של עונה שלמה, עייפות, תסכול, פציעות ומחסור בדקות משחק של המחליפים, נמוגו כולם עם הכדור הראשון והתחלפו בקבוצת כדורסל חדה, טרייה וחדשנית, שעלתה על הפרקט כאילו השנה הבינונית לא היתה ולא נבראה. שוב הוכח שכשמכבי תל אביב מריחה פיינל פור, היא מקבלת בחזרה את ההשראה, הביטחון והכוחות המאגיים שלה.

הכדור הלך בדקות הראשונות אל הידיים שרעדו הכי פחות. אנתוני פארקר, ההוא מהטופ 16, לקח את המשחק על עצמו, ובחדות וירטואוזית חדר לסל, קבר שתי שלשות מהירות וקיבע את מעמדה של מכבי כבעלת הבית. עבודת ההגנה שביצע וויל סולומון על פבלו פריג'יוני (שאיבד 3 כדורים מהירים והתאדה עוד לפני סוף הרבע הראשון) מחקה את תכנית המשחק של טאו, שהשאירה את לואיס סקולה העקשן להילחם לבדו בחמישה צהובים על הפרקט ובעוד עשרת אלפים ביציעים.

שני חילופים לרגע בפתיחה השפיעו עמוקות על ההמשך. דקת המנוחה שנתן פיני גרשון לפארקר הריצה את הבאסקים 0:5, עד מינוס שתיים. דקה אחר כך הובילה הירידה של סקולה אל הספסל לריצה צהובה של 0:9, ממנה טאו כבר לא חזרה.

ככל שנקפו הדקות, הכניסו שחקני מכבי עוד ועוד שחקנים לעניינים. אחרי פארקר וסולומון הגיעו הדקות של ניקולה וויצ'יץ', שגילה שהידית עובדת, נזכר מי היה עד לאחרונה המוסר הגבוה הטוב באירופה וחזר לחיים, ועם השלישייה הזו חזרו המערכות הישנות לפעולה, ומכבי נראתה כמו הקבוצה המופלאה של השנתיים הקודמות, רק עם הגנת צבת. עם סקולה, שהתעקש על פוסט אפ בכל מצב, האנסן שהתגלה כשחקן בינוני, ספליטר שנפצע וספסל שתרם בלבול והחטאות מתחת לסל, לטאו נותר רק להריע למופע. המחץ הצהוב והמוכר מהימים ההם איפשר את הגדלת היתרון לקראת ההפסקה, ובעצם סגר את המשחק.

עם 19 נקודות יתרון במחצית, יריבה המומה וה"סאזקה" שהיה אנרגטי ודוחף יותר מהיכל נוקיה בכל יום חמישי, הגיע הזמן למקצי השיפורים. גרשון פינה את הבמה לפרויקט השיקום של טל בורשטיין, באסטון חזר לימים שכל כדור לצבע הפך מיד לאלי-הופ, ארנולד התחפר מתחת לסלים וקירק פני תורגל כשפן, אולי כהכנה לגמר.

בפלוס 31 הורידה מכבי רגל מהדוושה, ונכנסה ל-15 דקות ארוכות של גארבג' טיים. עם גביע שלישי בדרך בהיכל צהוב, אולי חששו שם מהתמרמרות בקרב הקהל הבאסקי, שעלול היה להוציא מהקבר את תנועת הפרו-תחרותיות "אפיכה". לבאסקים בכל זאת יש קצת ניסיון במחאה. טאו נגסה בפער וצימקה את ההשפלה, מה שהותיר את שמעון מזרחי עומד בפנים נפולות.

הכדורסל הנהדר של מכבי ריסק לחתיכות את הקבוצה ששלחה הביתה את אובראדוביץ'. האם מכבי ביזבזה את כל התחמושת? כנראה שלא. הצהובים עשו את זה עם מחצית אחת של פארקר, וללא דרק שארפ שנותר מעט מאחור. תסמכו על הרוצח השקט שהוא יחזיר בריבית דריבית ביום ראשון, ובעיקר על מכבי, שלא תיתן לגביע לברוח לה מהידיים, לא בכושר כזה. גם ביום עם אחוזי קליעה נמוכים יותר, הנחישות, הלב והדריכות יספיקו.