רבות דובר בשבועיים האחרונים על המהירות של אדני, הידית של לואיס, הגודל של שחורציאניטיס והכישרון של ואסילופולוס וסייבוטיס. מכבי ת"א ואולימפיאקוס פיראוס נפגשו העונה ארבע פעמים, כששתיהן שומרות על הבית ונכנעות במשחקי החוץ. שחקני שתי הקבוצות יודעים שכעת אין סודות, וספק אם נותרו שפנים. אומרים שמשחקים גורליים מהסוג שצפוי לנו מחר מוכרעים בדברים הקטנים: ריבאונד פה, חטיפה שם. ומה בדבר האקס-פקטורים? מה בדבר הלחץ, השופטים, הביתיות, המסורת והגאווה? וואלה! ספורט מגישה בפניכם מספר גורמים נוספים שעשויים להכריע את גורל הסדרה והעונה כולה של מכבי ת"א (ושל אולימפיאקוס).
1. השופטים
אם יש סיבה לכך שאולימפיאקוס היתה שמחה להימנע ממפגש עם מכבי ת"א בהצלבה, מעבר להיותה של מכבי קבוצת כדורסל מחוננת, היא נעוצה בעניין השיפוט. החל מהרגע בו נודע לאולימפיאקוס שהדרך לפראג עוברת בתל אביב, הפעילו היוונים מכבש לחצים פסיכולוגי על משבץ השופטים של היורוליג, קוסטאס ריגאס, וכמובן על אנשי המשרוקית המיועדים עצמם. שלא לציטוט, הביעו באולימפיאקוס חשש מההשפעה הרבה וקשריו הענפים של שמעון מזרחי במסדרונות היול"ב, כשגם קרבתו של ריגאס לאנשי היריבה העירונית השנואה פנאתינייקוס לא הוסיפה להם בריאות.
במהלך המשחק הראשון נתקלה כל שריקה של השלישיה באפור במחאות נמרצות מצד הספסל של אולימפיאקוס, ובמיוחד גברו קולות השבר כשהשופטים לא הפסיקו להדביק עבירות לשחורציאניטיס, מה שהגביל אותו ל-13 דקות בלבד. סטאברוס איליאנידיס, מראשי מחלקת הכדורסל של אולימפיאקוס, נצפה בסיום אותו משחק רודף אחרי השופט השבדי אוסקר לפוורת', תוך שהוא מסנן בזעם "מזה בדיוק חששתי" ו"ממתי בשבדיה מבינים כדורסל?!".
במשחק השני ריגאס כבר לא לקח סיכון ושלח לפיראוס שניים משופטיו הבכירים ביותר, רמס הסלובני וארטגה הספרדי, ולמרות הניצחון של אולימפיאקוס והרושם שהשופטים אפשרו לאדומים לפתח משחק אגרסיבי עד מלוכלך, ביוון עדיין נשמעים קולות שכולם חוסר שביעות רצון. "אני לא אוהב להתעסק עם השופטים, אבל זה הגיוני שמכבי תקבל יותר כבוד מאשר אולימפיאקוס", אומר העיתונאי ניקוס ורלאס מהעיתון הנפוץ "צ'מפיון". "אני לא מדבר רק על השופט השבדי, אלא על היתר. גם פנאתינייקוס נהנתה מהשיפוט בשני המשחקים נגד טאו. מכבי ופאו הן שתי הקבוצות הכי טובות באירופה בעשור האחרון, והן התחלקו ברוב התארים. בארבע השנים האחרונות אולימפיאקוס לא היתה קיימת למעשה ביורוליג, וכולם יודעים שהשיפוט נגזר מהשם ומהערך של הקבוצה, אז זה לא מפתיע".
באולימפיאקוס בטוחים שהמגמה לא תשתנה ביום חמישי. מבחינתם, הם מגיעים כדי להילחם במכבי, בקהל ובשופטים. "לאנשים ביוון יש דעה שהשופטים עוזרים למכבי באופן כללי בשנים האחרונות", מציין ורלאס, "התחושה היא שמכבי היא הקבוצה הכי חזקה באירופה מכל הכיוונים מקצועית, יש לה את הסגל הכי איכותי, השופטים מגוייסים לעזרתה, כל מדינת ישראל עומדת מאחוריה, וכששקלו להעביר את הפיינל פור מתל אביב אפילו הממשלה התערבה. אין דברים כאלה באירופה. לישראל אין קבוצת כדורגל גדולה אז כל תשומת הלב מופנית לכדורסל, וזה בעצם הסוד של מכבי ומקור הבעיה של יתר הקבוצות באירופה".
2. הלחץ
מבחינה הגיונית, שחקני אולימפיאקוס הצעירים אמורים להגיע לתל אביב בלי לחץ. "הם כבר עשו את שלהם ואין להם מה להפסיד", אומרת הקלישאה, אבל כך גם נאמר על הילדודס של סקיפר בולוניה בגמר אליפות אירופה 2004 ועל שחקני טאו הבלתי מנוסים בגמר אשתקד, והקריסה המהדהדת שלהן הוכיחה כי האמרה איננה נכונה עקרונית: אין שחקן שלא ירצה להניף את גביע אירופה ולהיכנס לספר דברי הימים של הכדורסל ביבשת, והלחץ לעשות זאת עלול להביא להתרסקות. קווינסי לואיס סיכם זאת היטב: "כל מי שטובל את האצבע שלו בצלוחית דבש רוצה לטעום ממנו".
מבחוץ נראה שהאדומים מפיראוס משדרים רוגע ונינוחות, אבל לאנשי הכדורסל ביוון ברור שעל אף שמכבי מתייצבת למשחק כפייבוריטית ברורה, מתחת לפני השטח הרוחות בקרב תינוקות קזלאוסקאס סוערות, מה גם שרובם המוחלט מעולם לא התנסה במעמד דומה קודם לכן. "אסור לשכוח דבר נוסף, והוא היריבות הגדולה עם פנאתינייקוס", מסביר ספריסו קבליארטוס מהעיתון "גול ניוז", שרואה אור באתונה. "אולימפיאקוס תשחק לא רק נגד מכבי, אלא גם נגד פנאתינייקוס. אתם צריכים להבין שאם פנאתינייקוס עולה לפיינל פור ואולימפיאקוס לא, זאת בעיה גדולה עבור קזלאוסקאס והשחקנים. אם יש משהו אחד שהאוהדים של אולימפיאקוס שונאים זה לחיות בצל של פנאתינייקוס.
"כל המהפך בקבוצה בקיץ האחרון הגיע בגלל הלחץ האדיר שהופעל על המערכת, כי פנאתינייקוס שלטה בשנים האחרונות בכדורסל כמו שאולימפיאקוס שולטת בכדורגל. האוהדים לא יכלו לסבול את זה. קזלאוסקאס והשחקנים יודעים שאם הם יפשלו בת"א ופאו תעבור את ויטוריה, הם יהיו בבעיה. לזכותם יאמר שהם מגיעים לישראל מחושלים, אחרי מה שעבר עליהם ביום ראשון ב'אואקה'". ביום ראשון הובסה אולימפיאקוס 90:71 באולמה של יריבתה העירונית השנואה, ונתקלה ביחס אלים של הקהל המקומי.
מהצד השני של המתרס עומדים שחקני מכבי ת"א. אם יש דבר אחד שכן קיים בשפע במכבי הנוכחית זה ניסיון. בכל זאת, חמישה פיינל פורים בשש שנים אינם דבר של מה בכך. מי שנדרש לסוגיית הלחץ בקרב הצהובים הוא מיקי ברקוביץ', גדול שחקני מכבי בכל הזמנים, שעמד בחייו בפני אין ספור רגעי הכרעה. "גם השחקנים וגם יתר האנשים במערכת נלחצים לפני משחקים כאלו", מודה מספר 9 האגדי. "אני חושב שמי שבעיקר גורם ללחץ זה אתם, התקשורת. במכבי קוראים את מה שכותבים עליהם, רואים בטלויזיה את מה שנאמר, ובהחלט קיים לחץ. השאלה היא לאיזה כיוון לוקחים אותו.
"כאחד שעבר הרבה משחקי הכרעה, בכל המסגרות, אני לקחתי את הלחץ לכיוון החיובי. זאת אומרת שהגעתי יותר מוכן למשחק, יותר חד. הכנתי את עצמי היטב מבחינה מנטאלית ופיזית, תגברתי את האימונים. זה לא טורניר או פיינל פור, יש כאן מטרה אחת: לעבור את המשחק הזה. כולנו ידענו איזה משקל יש על הכתפיים שלנו. משקל של עונה שלמה. ההנהלה ניסתה להוריד מאיתנו קצת מהלחץ, וברור שהעובדה שמכבי הרבה יותר מנוסה וכבר היתה במקומות האלה בעבר תשחק תפקיד".
3. הביתיות
ארל וויליאמס האגדי טבע לפני יותר מעשרים שנה את המשפט "נובאדי פקס ווית' מכבי אין דה יד". אנתוני פארקר לא הסכים עם ארל לחלוטין. הוא אמר פעם שיתרון ביתיות הוא אחד הדברים החשובים ביותר בכדורסל, אבל דאג גם להוסיף שלעיתים חוויית המשחק ביד אליהו עשויה להיות מלחיצה יותר עבור שחקנים מסויימים, במיוחד כשאנחת האכזבה המטרידה עולה מהיציעים לאחר כל החטאה או איבוד כדור. ברקוביץ', בן דורו של וויליאמס, נשמע גם הוא חד משמעי: "זה יתרון גדול שהמשחק הוא בבית. אומנם את המשחק נגד ז'לגיריס מכבי ניצחה במזל, אבל המזל הולך עם הטובים. המגרש הזה מקפל בתוכו מסורת של עשרות שנים".
"אני זוכר היטב את תחושת הלחץ כשנכנסתי לאולם לפני משחקים מכריעים דרך שער 9", ממשיך ברקוביץ', "אבל הוא צריך להתפוצץ בכיוון החיובי כבר בתחילת המשחק, כמו בגמר ההוא נגד סקיפר. מצד שני, אם המשחק ילך לכיוון השני, הצמוד יותר, אז הלחץ הופך להיות כבד יותר ויותר והמשימה הופכת יותר קשה. מבחינתי, כשהייתי משחק בבית היה לי יותר קל לבוא לידי ביטוי. ידעתי שהקהל תמיד מאחורי והסלים היו עבורי כמו כפפה ליד. תמיד הרגשתי טוב ביד אליהו. היום אני רק יכול לקוות שהשחקנים יעלו למגרש בדקות הראשונות ויתפרקו על אולימפיאקוס בעזרת הדחיפה של הקהל".
4. הגאווה של קזלאוסקאס, המסורת של אולימפיאקוס
עד לעונה שעברה, היחס של אנשי הכדורסל באירופה לפיני גרשון היה מאוד אמביוולנטי. לכולם ברור שמדובר במאמן כדורסל מבריק, אבל באותה מידה שהתפעלו מהתרגילים המתוחכמים שהגה, האירופאים סלדו מהתנהגותו של גרשון מחוץ למגרש. נקודת המפנה הגיעה בעונה שעברה, אחרי שמכבי לקחה בקלילות את התואר במוסקבה: גרשון זכה סוף סוף להכרה, כשנבחר למאמן העונה ביורוליג. העונה קיבל גרשון יחס מיוחד מכל המאמנים שפגש, עד שהגיע יונאס קזלאוסקאס.
הליטאי, אלוף אירופה לשעבר עם ז'לגיריס קובנה, משדר בשבועיים האחרונים מסר ברור: אני לא סופר את גרשון, ובטח שלא את מכבי. הוא לא פחד להתלונן בסיום המשחק הראשון על "האירוח הבעייתי", כדבריו, ונקב במספר אירועים שלטענתו היתה בהם יד מכוונת, כמו הטלפונים שקיבל לחדרו תיוס אדני כשניסה לנוח בצהרי יום המשחק, או אימון הבוקר של הקבוצה, שנערך במקביל לעבודות הבניה בהיכל. בתחילת השבוע, לאחר הדרבי נגד פנאתינייקוס, הדהים קזלאוסקאס כשהטיח באנשי פאו טענות קשות במיוחד, ואף טען כי "כמו שהמשחק הזה התנהל הוא היה מופסק בכל מקום אחר בעולם, אבל לא ביוון". מעשה מאוד לא ג'נטלמני ולא הולם מצידו. ז'ליקו אובראדוביץ', מאמן פנאתינייקוס, הגיב בחריפות, ותקף בציניות את הליטאי במסיבת העיתונאים.
צביקה שרף, מאמן נבחרת ישראל והאדם הבקיא ביותר ברזי הליגה היוונית, נדרש לשינוי האישיות המפתיע של קזלאוסקאס: "קזלאוסקאס הוא קצת אאוטסיידר", מנתח שרף. "מאז ימי ז'לגיריס הוא לא אימן אף קבוצת יורוליג, והוא לא כל כך קשור למאמנים עם המסורת והניסיון ביורוליג מאז. אני לא יודע מה מערכת היחסים בין פיני לקזלאוסקאס, אבל צריך לזכור שפיני מתמודד בשנים האחרונות נגד אובראדוביץ' ואיבאנוביץ', לדוגמא, ועד העונה הוא לא נפגש עם קזלאוסקאס. בשבועות האחרונים הוא מנסה להיות קצת יותר אגרסיבי, ובתחילת השבוע הוא יצא למאבק אבוד מראש, לדעתי, נגד הפופולריות של אובראדוביץ'. בתחילת העונה היתה תחושה שתכף מחליפים אותו ופתאום הוא הגיע למעמד שלא חלם שיגיע אליו, והוא לא רוצה שזה ייגמר".
לא רק קזלאוסקאס משדר ביטחון. גם שחקני אולימפיאקוס הצעירים, שהיו על סף הדחה לקראת סיום הסיבוב הראשון, מראים הרבה לב וחוצפה. במשחק הראשון בנוקיה הם פיגרו ב-15 נקודות עמוק בתוך הרבע השלישי, אבל הצליחו לחזור לחיים בזכות קאמבק מדהים עד לכדי שוויון. בפיראוס הילדים כבר הרביצו בלי בושה לאלופת אירופה בשנתיים האחרונות, הובילו לאורך כל המשחק וכפו על מכבי משחק שלישי ומכריע, לראשונה מאז שנת 2000.
"אחת הסיבות העיקריות לכך שאולימפיאקוס אף פעם לא נשברת היא הגאווה של המועדון הזה", טוען שרף. "אולימפיאקוס זה המועדון הכי גדול ואהוד ביוון ולאורך כל השנים קבוצת הכדורסל היתה מאומנת על ידי מאמנים גדולים, כמו יואנידיס ואיבקוביץ'. כולם גאים להשתייך למועדון הזה, שהוא ביוון המועדון של העם, של האנשים שבאים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה יותר, לעומת פנאתינייקוס, שהוא המועדון של האליטה. יש לאולימפיאקוס קבוצת כדורגל גדולה ששולטת בליגה היוונית, קבוצת כדורעף מובילה. שחקני הכדורסל מונעים על ידי מסורת וגאווה של מועדון גדול. זה מה שנותן להם את האטרף הזה, את הערך המוסף שהוא מעבר לכדורסל". ואולי הבעיה הגדולה ביותר של אולימפיאקוס לקראת המשחק מחר דומה: הגאווה של אלופת אירופה בשנתיים האחרונות.