משתפרים והולכים

אחרי שחילקנו את הפסלונים שלנו לברוס בואן, שחקן ההגנה של העונה, וכריס פול, רוקי העונה, הגיע הזמן לעבור לשתי קטגוריות שמעוררות באופן מסורתי ויכוחים סוערים – השחקן השישי של העונה והשחקן המשתפר.

כשבוחנים מי היה המחליף הטוב ביותר בליגה צריך לבדוק את ההשפעה של כל אחד ואחד על המשחק ברגע שפושטים את האימונית, אי שם בשלהי הרבע הראשון. לא מדובר רק בתרומה סטטיסטית, אלא גם בחשיבות לקבוצה, שמתבטאת בדרך כלל בהישארות על הפרקט בדקות שבהן הכסף נמצא על השולחן.

בואו נתחיל באלה שלא נכנסו לשלישייה הסופית: ספידי קלקסטון עשה עבודה נאה ביותר במדי ההורנטס, אבל ליד דייויד ווסט וכריס פול, האימפקט שלו על המשחק לא היה משמעותי דיו; דרק פישר היה שם בכל פעם שהווריירס איבדו את בארון דייויס, חבל רק שהוא לא הצליח לשנות את הכיוון שאליו הלכה העונה האומללה של קבוצתו; ליאנדרו בארבוסה סופסוף תרם מהספסל, אך זה היה בעיקר כקלעי וכמעט לעולם לא כמנהל משחק. וקלעים, כידוע, יש בפיניקס בשפע; ג'רי סטאקהאוס איבד לבן גורדון את התואר של השנה שעברה בגלל פציעות, והעונה הוא אמור היה להיכנס לשלישייה הסופית, כספק נקודות מהירות מהספסל, אולם גם הפעם הבריאות היא זו שמדברת, ו-26 משחקים בחוץ זה בהחלט יותר מדי.

במקום השלישי - מו וויליאמס (12.9 נקודות, 4.1 אסיסטים, 40 אחוזים מהשלוש)

חכם מה הוא אומר: עד שנפל לסדרת פציעות בסוף חודש ינואר, מו החביב היה השחקן השישי הטוב בליגה. מחליף קלאסי שעולה כמו טורבו מהספסל, יורה לכל כיוון, משנה את המשחק, ומישהו שהמאמן טרי סטוטס שם אצלו בכדור בדקות ההכרעה. אמנם בעולמו של כרמלו אנתוני הנתון הבא אינו כל כך מרשים, אבל לוויליאמס רשומים העונה שני סלי ניצחון עם הבאזר.

רשע מה הוא אומר: תעודת הביטוח של טי ג'יי פורד החמיצה 23 משחקים ומפקירה את השטח לרכז בעל עמוד השדרה השברירי. כדאי לציין שגם כשמו כבר החלים ממגוון פציעותיו, הכל ראו שהוא יצא לחלוטין מהקצב. נקסט.

במקום השני - בן גורדון (16.2 נקודות, 2 שלשות למשחק אותן קולע ב-43 אחוזים)

חכם מה הוא אומר: גורדון, כזכור, לקח הביתה את תואר השחקן השישי בעונה שעברה בעיקר בזכות יכולת קלאץ' פנומנלית. יכולת שהעניקה לו את הכינוי מיסטר רבע רביעי. גורדון היה הקלעי המוביל בליגה ב-12 הדקות האחרונות, הוא ולא קובי בריאנט, וינס קרטר או אלן אייברסון.

העונה הוא הקלעי הפורה ביותר בשיקגו המאותגרת נקודותית, וגם מוביל את רשימת הקלעים מבין כל המחליפים בליגה. המאמן סקוט סקיילס למד שעדיף לבולס להתחיל את המשחק עם כריס דיוהון בחמישייה, ואז להחדיר את בן ג'ורדן כדי לעשות בלגאנים ולשנות מערכים, מ-5-4-1 הגנתי ל-4-3-3 התקפי.

רשע מה הוא אומר: אין דין רוקי כדין שחקן שנה שנייה, והציפיות מגורדון בתחילת העונה היו שייפתח צדדים נוספים במשחקו, ישפר את ההגנה ואת יכולת ניהול המשחק שלו. הידית בהחלט הייתה שם, כמו גם דוושת הקלאץ', אבל לא הרבה מעבר לזה. בהתחשב בכך שגורדון ראה העונה 6 דקות יותר מהעונה שעברה, קשה למצוא את השיפור במשחקו. 2.7 כדורים חוזרים, 2.9 אסיסטים, 2.2 איבודים ופחות מחטיפה למשחק הם מספרים שלא מספקים את סקיילס ואת הג'נרל מנג'ר ג'ון פקסון. וגם לא אותנו.

במקום הראשון - מייק מילר (13.8 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 2 שלשות למשחק, קולע ב-40 אחוזים)

חכם מה הוא אומר: מייק פראטלו פותח כל משחק עם עציץ אחד בחמישייה, בין אם זה לורנזן רייט או ג'ייק צקאלידיס, ומשאיר את מילר הוותיק על הספסל. אבל הגארד-פורוורד דווקא אוהב את התפקיד, והצליח להשתלב מצוין בתוכנית המשחק של הגריזליס, ולהוכיח שהוא שחקן שלם. בטח שלם יותר משני מתחריו על התואר. אולי כשמילר נכנס למשחק המאמן היריב יכול להמשיך לשבת, אבל צריך גם לדבר בשבח היציבות העונתית, וזו התכונה שעושה בעבורו את העבודה, גם אם זה רק בפוטו פיניש.

רשע מה הוא אומר: אז מילר מנצח בעיקר כי לא נפצע ולא נעלם למשחקים שלמים? ביג דיל.

התואר הבעייתי מכולם. אפשר לתת אותו לשחקן שסוף סוף הוכיח שניתנה לו הזדמנות, אפשר להעניק אותו למי שטיפס מהמדרגה השלישית לרביעית, ואפשר פשוט לבחון איזה שחקן הראה את השיפור הגדול ביותר במשחקו. אני תמיד בוחר באפשרות האחרונה, כי זה שמאמן פתאום קיבל שכל להכניס שחקן מסוים למשחק מעידה יותר על השמרנות של אנשי המקצוע ב-NBA ופחות על שחקן כזה או אחר. אי לכך ובהתאם לזאת, מבחינתי ישנם רק שלושה מועמדים רלבנטים (למרות שמגיעות מילים טובות גם לטוני פארקר, שסוף סוף הגיע להבנה שהקליעה מבחוץ אינה הצד החזק שלו, ופשוט החל להיכנס עד הטבעת – ומכאן השיפור במשחקו).

מקום שלישי – דייויד ווסט (17 נקודות ב-51 אחוזים מהשדה ו-84 מהקו, פלוס 7.4 ריבאונדים)

חכם מה הוא אומר: מי שיפר את הסטטיסטיקה שלו בצורה מרשימה יותר ממנו העונה? 17 נקודות במקום 6, 7.4 כדורים חוזרים במקום 4.3, ו-51 אחוזים מהשדה במקום 43.5. אי אפשר להתעלם מהנתונים האלו. כמו גם שאי אפשר להתעלם מהיציבות שהציג לאורך כל העונה, או ברובה, לצדו של כריס פול הכל יכול, ועל כך שהוביל את ההורנטס החלשים קרוב קרוב קרוב לפלייאוף.

רשע מה הוא אומר: הקפיצה הגדולה של ווסט מקורה בעיקר בזינוק מרשים בזמן אותו הוא מבלה על הפרקט - מ-18.4 למשחק ל-34.5. זו כנראה הסיבה שהוא מוצא את עצמו רק במקום השלישי, ולא גבוה יותר.

מקום שני – ג'ראלד וואלאס (15.4 נקודות ב-54 אחוזים מהשדה, 7.5 קרשים, 2.5 חטיפות ו-2.1 גגות)

חכם מה הוא אומר: מי שריפרף במהירות על הממוצעים של וואלאס, כדאי שישוב ויביט למעלה ויעריך את מה שהשחקן הזה יודע לעשות. במיוחד נאמר הדבר לטובת שחקני ליגת הפנטסי, לפני הפנטסי דראפט של העונה הבאה. הוא מדורג ראשון בליגה בחטיפות, עשירי בחסימות, רביעי באחוזים מהשדה, ושלישי ביחס חטיפות/איבודים (מאבד רק 1.7 למשחק). העונה הבובקט המעופף הופך לשחקן שכולם האמינו שהוא יכול להיות. כולם חוץ מהקינגס, כמובן, אלו שאיפשרו לשארלוט לקחת אותו חינם אין כסף באקספנשן דראפט לפני שני קיצים.

הנה ציטוט של המאמן ברני ביקרסטף כדי להבין את הערך שלו לקבוצה. הוא נשאל מי יכול להחליף את התפוקה של וואלאס, וענה: "אם היה שחקן אחר שיכול לעשות את הדברים שהוא עושה, אז הוא היה משחק בליגה ועושה אותם, לא?"

רשע מה הוא אומר: נכון שכשוואלאס על הפרקט דברים טובים קורים: נקודות, ריבאונדים, חטיפות, חסימות, הגנה, התקפה, ומה לא. זוהי אינה הבעיה. הבעיה היא כמות הזמן שהוא מבלה על הפרקט. או יותר נכון, כמות המשחקים בהם הוא יושב על אזרחי, 26 במספר. סגנון משחקו, שמתבטא בזינוקים לכל כדור אבוד, ניסיון לחסום כל זריקה, ריצה אנה אנה, קפיצות להטבעות וכו' וכו' – הופכים אותו לפציעה מהלכת. אל תנסו את זה בבית.

מקום ראשון – בוריס דיאו (13.4 נקודות ב-52.5 אחוזים מהשדה, 6.8 ריבאונדים, 6 אסיסטים וחסימה אחת)

חכם מה הוא אומר: בטרייד ששלח את ג'ו ג'ונסון לאטלנטה, פיניקס קיבלה את בוריס דיאו כתוספת שנועדה בעיקר לאזן את סך המשכורות, רק כדי שהטרייד יהיה חוקי ולא יעבור על חוקי הליגה. הסאנס ידעו שלצרפתי החביב יש כשרון, אבל הם גם ידעו שבשתי העונות שלו במדי ההוקס הוא לא הראה שיפור, ומאטלנטה יצאו טענות על אדישות להפסדים. אבל מסתבר שמשנה מקום משנה לא רק מזל, אלא גם משנה יכולת משחק ואופי.

דיאו הפך העונה לאחד השחקנים שהכי כיף להסתכל עליהם משחקים כדורסל. לרוב הוא פותח בסנטר, על כל 203 סנטימטריו ו-97 קילוגרמיו, ואז מצפים ממנו לשמור על כל הענקים של הליגה, כולל חבר'ה כמו שאקיל אוניל ויאו מינג. פיניקס סופגת העונה 103 נקודות למשחק (מקום 28 בליגה) בעיקר בגלל סגנון משחקה המהיר והתקפותיה הקצרצרות, אבל לסאנס יש העונה הגנה משופרת בהרבה. ולא מעט מהקרדיט מגיע לדיאו.

בצד ההתקפי הוא משחק כפוינט פורוורד (מקום 19 בליגה באסיסטים). מייק ד'אנטוני סומך עליו, ולא על בארבוסה, שישמש כרכז מחליף כשסטיב נאש נח, ודיאו עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. בכל משחק ומשחק הוא מוצא את השוטרים הרבים מספור של קבוצתו פנויים מאחורי קו השלוש, או את שון מריון בדרך לעוד אלי אופ מרשים.

ובכל הנוגע ליכולת לשים את הכדור בסל, ממוצע הנקודות של דיאו רק הולך ועולה, מ-10.5 בחודשיים הראשונים, ל-12.5 בינואר, 15.1 בפברואר, 15.6 במרץ ו-18.5 באפריל. וכל זאת כשהוא ממוקם תשיעי בליגה באחוזים מהשדה, ויודע להשתמש היטב בידיו הרכות באיזור הטבעת כדי לנצל את מהלכי הפיק אנד רול עם נאש.

רשע מה הוא אומר: יש מי שייתן את הקרדיט לשיפור של דיאו בעיקר לרכז הקנדי המופלא, נאש, שמתמודד על תואר ה-MVP. מסתבר שלא מעט שחקנים מפתחים יכולות שאפילו הם לא ידעו שקיימות אצלם ברגע שסטיבי עולה על הפרקט.