מי מתאים יותר לבית"ר ירושלים?

עם כל ההתפתחויות של השבוע האחרון בבית וגן, נראה שארקדי גאידמק צריך להתחיל לחפש מאמן חדש. למרות שפרננדז כבר נרגע קצת ונשמע יותר מתון לקראת סוף השבוע, לא נראה שהשידוך הזה ימשיך גם לעונה הבאה. הניסיון למנות מאמן זר למועדון הירושלמי התגלה כאכזבה, ולכן ההחלטה הנדרשת היא החלטה על מינויו של מאמן ישראלי. מאמן מנוסה מהשורה הראשונה, כי הטייקון הרוסי הרי לא יתפשר על פחות, וגם כי יש לו היכולת הכלכלית להביא את מי שהוא רק ירצה. שני המאמנים הכי מחוזרים הם בלי ספק יצחק שום ואברהם גרנט, וכשיש שתי אופציות טובות כאלה, הבחירה קשה. מי מאמן טוב יותר? למי יש הישגים יותר מרשימים? והכי חשוב, מי מתאים יותר לבית"ר?

מאמן נמדד בעיקר בזכות ההישגים והתארים שגרף במשך השנים, ומבחינת המספרים, גרנט הוא בלי ספק המועמד המוביל. רשימת התארים שלו ארוכה, ומתחילה בראשית העשור הקודם. כמאמן הפועל פתח תקווה זכה גרנט שנתיים ברציפות בגביע הטוטו (1990-1991). ב~1992 עבר למכבי תל אביב, ושם בנה את שמו כמאמן מוביל. זה התחיל באליפות כבר בשנתו הראשונה, המשיך שנה לאחר מכן עם זכייה בגביע הטוטו, ואז עם גביע המדינה ב-1994 ועם האליפות של 1995. לאחר מכן עזב גרנט לשנת התאווררות בהפועל חיפה של רובי שפירא ז"ל. שנה לאחר מכן הוא חזר לתל-אביב, והתואר הבא שלו היה גביע הטוטו (1999). ב-2001 הגיע גרנט למכבי חיפה, והוביל אותה לשתי אליפויות רצופות, שנתנו לו את תפקיד מאמן הנבחרת. בסך~הכל, ההישגים של גרנט מדברים בעד עצמם: ארבע אליפויות, גביע וארבע זכיות בגביע הטוטו הופכים אותו לאחד המאמנים המעוטרים ביותר בכדורגל הישראלי.

אצל יצחק שום, לעומת זאת, ארון התארים כמעט ריק, לא מעט משום שבמשך עשור (1992-2002) שימש עוזר מאמן הנבחרת הבוגרת ומאמן הנבחרת האולימפית. ב-2002 זכה שום באליפות הלאומית, והעלה את כפר-סבא לליגה הראשונה. שנה לאחר מכן זכה עם מכבי חיפה בגביע הטוטו, והגיע למקום השני בליגה ולחצי גמר גביע המדינה. ההישג המרשים שלו באותו שנה היה בחזית האירופית, שם רשמה מכבי חיפה תוצאות יפות, ששיאן בניצחון 0:3 על מנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות. עונה לאחר מכן הוא כבר אימן ביוון, ושם גם רשם את רגע השיא בקריירת האימון הארוכה שלו: דאבל עם פנתינאיקוס. מאז הוא לא הצליח לשמור על רף ההצלחות. הוא עבר לבולגריה ואימן את קבוצת ליטקס לובץ', ולאחר מכן עבר לקבוצת אלניה ולדיקווקז ברוסיה, אך עזב לפני תום העונה בעוד הקבוצה שלו ממוקמת מתחת לקו האדום.

מבחינת תארים, אם כן, גרנט לוקח ובגדול. מה שנותר הוא לבחון את מידת התאמתם לבית"ר. לאבישי ז'אנו, ששיחק תחת שני המאמנים, יש הרבה מה להגיד, אבל רק על אחד מהם. "אני מאחל לכל שחקן במדינה שיזכה להתאמן אצל מאמן כמו אברהם גרנט", אמר המגן הוותיק. "יש לי הרבה זכרונות וחוויות מהכדורגל, ואחת התקופות הכי יפות שלי היתה כשהתאמנתי אצל אברהם. הוא כמו אבא לשחקנים, ויודע להוציא מהם את המקסימום, והכי חשוב זה שהוא מתייחס אל כולם כשווים. אין אצלו כוכבים או שחקני ספסל, ואני מדבר בתור אחד שישב על אצלו על הספסל. אם הוא יגיע לבית"ר, נראה יותר מהשחקנים הצעירים".

את השנה עם יצחק שום, לעומת זאת, שנה מצוינת למכבי חיפה בליגת האלופות, ז'אנו זוכר קצת פחות. "כשהקבוצה מנצחת והולך לה טוב, אז הכל כיף גם באימוני הכושר וגם בטקטיקה, אבל אני לא זוכר משהו מיוחד מהתקופה הזאת", הוא אומר.

מסתבר שמאחורי התדמית השקטה והרצינית של שומי מסתתר מאמן שכיף להתאמן אצלו. שחקן בכיר בליגה, שהתאמן אצל שום, מסביר: "באימונים של שום יש מעט מאוד טקטיקה, אבל הרבה כיף. בכל האימונים היו צחוקים ומאוד נהנינו. הקהל של בית"ר מחפש הרבה גולים והתקפות, ובגלל זה אני חושב ששום מתאים להם. הוא תמיד משחק כדורגל התקפי. אבל זה גם החיסרון שלו. בתקופה שהוא אימן אותנו כבשנו הכי הרבה שערים בליגה, אבל גם ספגנו הכי הרבה".

שחקן אחר חיזק את התיזה. "שום לא מתעסק בטקטיקה", אמר. "זכור לי במיוחד תדריך לפני משחק שבו ההוראה היחידה שהוא נתן לנו היתה 'תעלו ותכבשו גול אחד יותר'". זאת תמיד היתה משנת האימון של שום, ורבים מאלה שהיו איתו בחדר הלבשה לפני העלייה למגרש מעידים שהמשפט הקבוע שלו הוא "תבקיעו שער יותר מהיריבים". הכי פשוט.

הכדורגל של שום תמיד מוביל למשחקים אטרקטיביים, עם הרבה שערים לזכות שתי הקבוצות. לכן האוהדים תמיד אהבו אותו. אבי ביטון, אוהד ותיק של הפועל כפר-סבא, עדיין מתגעגע לתקופה היפה. "לא היה לנו מאמן טוב יותר משום", הוא מכריז. "המשחק זרם, ותמיד הגענו להרבה מצבים מסוכנים וכבשנו". אז מתעורר למציאות הנוכחית, ומוסיף: "הלוואי שהוא היה מגיע אלינו, למרות שאני יודע שכבר אין סיכוי. אם הוא היה איתנו, אין סיכוי שהיינו במצב הזה".

גרנט, מנגד, ספג הרבה ביקורות על סגנון המשחק ההגנתי שלו בקמפיין האחרון של הנבחרת. אמנם לא הפסדנו משחק אחד בכל הקמפיין, וזה הישג מרשים, אבל בסופו של דבר גם לא עלינו משלב הבתים. כרגיל.

בירושלים, כידוע, מחפשים בעיקר כדורגל מעניין והתקפי (ההפך ממה שראינו בנבחרת). זאת הסיבה לכך שביציעים בטדי לא ממש מחכים בכליון עיניים לבואו של גרנט. ז'אנו, מנגד, לא מסכים עם הטענות על המשחק ההגנתי של המאמן הלאומי לשעבר. "בנבחרת הוא היה חייב לשחק הגנתי. הרי אם הוא היה חוזר עם תבוסה 4:0 מצרפת, אף אחד לא היה אומר 'כל הכבוד לו, הוא שיחק התקפי'. אני זוכר שבליגה הוא רק אמר לנו ללחוץ, לשחק התקפי, להבקיע שערים ולגמור את המשחק. אני חושב שהוא מתאים לבית"ר ולכל קבוצה אחרת בליגה".

גם לופא קדוש כלל אינו בטוח שגרנט יביא לטדי את סגנון המשחק של הנבחרת. "אי-אפשר לדעת איך הוא יבנה את הקבוצה בירושלים. בנבחרת הוא הלך בעיקר לפי היריבות שהיו יותר טובות, לכן הוא שיחק בצורה מבוקרת. בבית"ר הוא יבנה את שיטת המשחק שלו לפי השחקנים שיש לו, ואז הדברים ייראו אחרת".

הקהל של בית"ר הוא קהל שלא נותן הרבה ימי חסד למאמנים, והוא גם הגורם שהכי משפיע על מינויים ופיטורים של מאמנים ושחקנים. כולם זוכרים איך נגמר הסיפור של אלי גוטמן בבית וגן, למרות ההצלחה שלו בקבוצה. הקהל לא אהב את סגנון המשחק ההגנתי של המאמן, ולחץ עליו להתפטר עד שהוא נשבר ועזב. אפילו ללופא קדוש, שהעלה את בית"ר ליגה, לא היו חיים קלים עם הקהל הצהוב.

"אין קהל כמו בבית"ר", פירגן המאמן המנוסה, מנסה להסביר את כוחו הרב של הקהל הבית"רי. "הם הגורם הכי משמעותי בקבוצה. אפילו כשגאידמק, שתרם המון לקבוצה, רצה להביא שחקן ערבי, הוא לא הצליח. לשני המאמנים יש ניסיון גדול והישגים מעולים, ושלוש מהקבוצות הגדולות שלא סגורות עדיין על מאמן לעונה הבאה רודפות אחריהם, אבל אסור לשכוח שגם לפרננדז יש ניסיון, אולי אפילו יותר משיש לשום ולגרנט, ותראה את המצב שלו היום. בית"ר היא קבוצה מיוחדת, וצריך לראות איך הם מצליחים להסתדר עם הקהל. אני לא מתבייש להגיד שלפעמים מאמן צריך לשחק כמו שהקהל רוצה, ואם הם יפנימו את זה, הם יצליחו להתחבר לקהל. להיות מאמן בבית"ר זה אחד התפקידים הכי קשים ומלחיצים בכדורגל הישראלי".

גם טל בניה מסכים עם התיזה: התפקיד הזה לא מתאים לכל אחד. "בכל סיר הלחץ של בית"ר צריך מאמן רגוע ושקול, ושניהם מתאימים לקטיגוריה הזו", הוא אומר. ועדיין, אומר בניה, יש הבדל בין המאמנים, ויש סיבות טובות להחתים כל אחד מהם. "גרנט מומחה בלהגיע למקום שלא לקחו בו אליפות הרבה זמן ולהצליח לשנות את זה", הוא מסביר. "כך היה באליפויות שלו במכבי תל אביב וגם באליפויות של חיפה". אלא שגם לשום, כאמור, יש יתרונות ייחודיים. "שום יודע לקחת שחקנים מוכשרים אבל בעייתיים יחסית", הוא אומר, "ולחבר אותם יחד למשחק התקפי, כמו שהוא עשה בבית"ר תל אביב. למרות כל ההצלחות שלו בארץ ובאירופה, אני עדיין חושב שזו היתה ההצלחה הכי גדולה שלו כמאמן כדורגל".

עכשיו רק נותר לראות מה יקרה עם פרננדז. שני המאמנים, בכל אופן, ראויים לנחות בבית"ר. בעוד ההתקשרות עם גרנט עלולה ליצור משבר נוסף עם הקהל, אין ספק שהכדורגל של שום הוא בדיוק מה שהקהל בטדי רוצה לראות מהקבוצה שלו.