בגליל יש עוד קוסם

שלושת הניצחונות הרצופים שהשיגה הפועל גליל עליון מאז חזר אליה עודד קטש, השכיחו במידת מה את רצף ההפסדים הארוך בטרם חזרתו של המאמן לצפון. הגליל התאוששה, התייצבה, וחזרה לשחק כדורסל שמח, נלהב ורעב. אבל פרט למאמן המתקאמבק, ישנו אחראי נוסף לשינוי.

ליאור ליפשיץ (21, 1.78 מ'), שהקפיץ כדור כילד בעומר שבדרום והקיץ עזב אחרי שנים ארוכות את מכבי ראשון לציון, הוא אחד האחראים העיקריים למהפך שעבר על הגליל. הרכז האנרגטי, זוכה מדליית הכסף עם נבחרת העתודה של 2004, ירד בתחילת העונה למכבי פתח תקווה מהלאומית לאחר שלא מצא מקום משמעותי בקבוצת הבוגרים של ראשל"צ. מאז הגיע לגליל הוא הפך לכח משמעותי בניהול המשחק, בלחץ על הכדור ובהתלהבות.

משחק נהדר של 20 נקודות ו-15 אסיסטים עם מכבי פתח תקווה בגומלין רבע הגמר כמעט וגרם להדחת הגליל מהגביע, ובקבוצה הצפונית מיהרו לספח אליהם את השחקן. "תמיד האמנתי ביכולת שלי וידעתי שאני יכול לשחק בליגת העל", אומר ליפשיץ, שבשני משחקי הליגה האחרונים קלע 9.5 נקודות, מסר 5.5 אסיסטים וחטף 3 כדורים ב-30 דקות משחק. "קטש נותן לי המון אמונה, ולי נשאר רק להחזיר לו".

לאחר ששוחרר ממכבי ראשון לציון, התקשה הגארד הצעיר למצוא מאמן שיאמין בו בליגת העל. זיו ארז, מאמן מכבי פתח תקווה מהלאומית שאימן את ליפשיץ' בנבחרת הגימנסיה הריאלית בליגת התיכונים, שמח לקחת את הרכז תחת חסותו.

"כשליאור הגיע אלי לליגה השניה אמרתי לו שזה לצורך שדרוג", מספר המאמן. "הוא עשה קפיצה אדירה בקבלת ההחלטות והביטחון שלו במשחק. ההבדל בין ליגת העל והלאומית הוא לא כזה גדול, מה גם שבליגת העל קל לו יותר לשחק לצד הזרים". ליפשיץ חושב שהירידה ללאומית ססלה את דרכו בחזרה למעלה: "ירדתי ליגה כדי לקבל ביטחון ולעבוד על דברים כמו להנהיג קבוצה ולהוביל אותה. זה עזר לי גם כשבאתי לגליל".

אבל ליפשיץ הוא לא הרכז היחיד שעבר תחת ידיו של המאמן ארז בדרך לפסגה. ברזומה של ארז רשומים גם דרור חג'ג', אבי סוכר ומורן רוט – כולם רכזים נמוכים, לא וירטואוזים, וכאלה שאף אחד כבר לא האמין שהם מסוגלים לשחק ברמות הגבוהות. חוץ מארז. כולם שיחקו אצלו בקבוצת הנוער, בקבוצה בליגת המשנה (סוכר עשה זאת באליצור בת ים בליגה השלישית) ולעיתים בשתי המסגרות גם יחד, ואז התקדמו לליגת העל או אפילו לנבחרת.

"כולם עברו אצלנו מכינה באיך להיות רכז מהיר וקטן, לוחם, שד", מספר המאמן. "בנינו אותם מאותה אסכולה: אותו סגנון זריקה, אותה אינטנסיביות של המשחק. זה מודל שהרצנו. כל אחד מהם גם הסתכל על ההצלחה של הקודם והמשיך בדרכו".

"זיו נתן לי כמעט הכל, יש לו המון כדורסל", מספר מורן רוט, שלפני שפרץ אל ליגת העל שיחק אצל ארז באליצור רמלה מהלאומית. "תמיד כשהייתי מודה לו על משהו, הוא היה אומר 'אל תודה לי. אי אפשר להוציא יש מאין'. הוא מאמן שמדבר איתך באימון, ומתקשר אחריו. הרגשתי כאילו הוא לקח אותי כפרויקט". ליפשיץ, שפתח את העונה בפתח תקווה עם שבעה ניצחונות רצופים, תחת הדרכת ארז, מוסיף: "זיו החזיר לי את שמחת החיים והאהבה לכדורסל. כשהגעתי לפתח תקווה הוא אמר לי שזו לא ריצת 100 מטר אלא מרתון, והמטרה שלו היא לעזור לי להתקדם".

למרות ההצלחה בבניית שחקנים, קריירת האימון של ארז דווקא לא הצליחה להמריא, ופרט לשלוש קדנציות קצרצרות בגבעת שמואל, הפועל חולון ורמת השרון, הוא לא רשם עדיין הישג משמעותי. "מזל לא היה חלק עיקרי בקריירה שלי", אומר המאמן. "לא הגעתי לאן שהייתי אמור להגיע, אבל אין עוד מאמן בליגה שיש לו כל כך הרבה שחקנים". לליפשיץ אין ספק שמדובר בחוסר מזל בלבד: "הוא לא נופל מאף מאמן בליגה הראשונה. זיו הוא לוחם ובאיזשהו שלב הוא יצליח. יש לו ידע עצום, אבל מעל הכל מגיע לו על כל מה שהוא נותן לשחקנים".

הגארד הזר, במקרה של הגליל יורדאן בוזוב, אמון על ייצור הנקודות והובלת כדור. התפקיד של ליפשיץ הוא גם לסייע במשיכת הקבוצה בעזרת ההתלהבות והלהט שלו, ומנגד למרר את חיי הגארדים היריבים.

"בעידן 24 השניות כל מאמן חייב שיהיו לו שחקנים אנרגטיים על המגרש, שילחצו על הכדור ויניעו אותו", אומר ליפשיץ. "הרבה מאמנים בליגה השנה לוחצים על הכדור, והאנרגטיות הזו מכניסה מומנטום שונה לקבוצה". גם רוט, שעולה בראשון לציון כשחקן שישי, מסכים שאלו המרכיבים העיקריים לצד הגארדים הזרים: "לזרים יש יתרון בפיסיות ואתלטיות, אז אנחנו צריכים לתת לב ונחישות, להביא את האקסטרה. המטרה שלנו היא לעשות את השינוי".

ארז מסכם: "הרכזים הקטנים האלה הם חוליה חשובה בכדורסל המודרני, שיש בו שניים ולפעמים שלושה מובילי כדור. אחד מהם צריך ליצור איזון, להיות יותר אינטנסיבי, להפעיל לחץ על הכדור, להיות הפועל השחור. את זה עושים הישראלים, מזר אתה לא יכול לקבל את זה".