מי מספר אחת?

הישגים:


דרור קשטן:

בשורה התחתונה, אין מה להשוות את ארון התארים של קשטן לזה רוני לוי או כל אחד אחר. 6 אליפויות, 5 גביעים, 3 גביעי טוטו, רבע גמר גביע אופ"א. ללא מתחרים. למרות זאת, קשטן הצעיר לא הגיע להישגים של רוני לוי בתחילת דרכו, אם כי חשוב לזכור כי השועל הוותיק לא התחיל בקבוצה גדולה כמו מכבי חיפה, אלא נדד בין כמה מועדונים משנה בכדורגל הישראלי. אחרי שעבד במחלקות הנוער של הפועל כפ"ס ואימן בליגות נמוכות (הפועל קרית אונו והפועל לוד), קשטן זכה באליפות הראשונה שלו אחרי שש שנות אימון (81/2 עם כפ"ס) והשיג את השנייה אחרי 11 (86/7 עם בית"ר ירושלים), כשבתווך הוא ירד ליגה פעם אחת (82/3 עם כפ"ס). כמו כן, לקשטן כבר היו באותו שלב שני גביעים, עם הפועל לוד (83/4) ובית"ר ירושלים (85/6).


רוני לוי:

מאמן מכבי חיפה נמצא איתנו רק שנתיים וחצי, אבל הוא כבר בדרך לאליפות שלישית ברציפות, הישג שאף מאמן לא הגיע אליו מאז הפועל פ"ת של סוף שנות ה-50. לפני כן, לוי התנסה כעוזר מאמן מכבי חיפה וכמו קשטן, אימן במחלקות נוער (נערים ונוער של מכבי חיפה) לפני שעבר לבוגרים. אם לוי יזכה כצפוי באליפות השלישית, הוא ימצא את עצמו צמוד מאוד לאברהם גרנט, שמחזיק ב-4 אליפויות. במסגרות אחרות, שמבוססות על משחקי נוק אאוט, כמו מוקדמות ליגת האלופות וגביע המדינה, לוי השיטתי והיסודי טרם הצליח. כפי שאפשר לשים לב, המסלול של לוי דומה לזה של קשטן, וכך גם ההישגים, אם כי לוי עדיין לא הוכיח שהוא מסוגל לשחזר את ההצלחה הזאת גם במועדונים קטנים, מבולגנים ועניים יותר ממכבי חיפה, כפי שעשה מאמן הפועל ת"א הנוכחי בצעירותו.

דרור קשטן

אימץ בשנים האחרונות את ה-4:4:2 המוכר לטובה מימי הזוהר של מנצ'סטר יונייטד, שיטה שהופכת לעתים תוך כדי משחק ל-4:2:4, כששני הקשרים הקדמיים משחקים ממש על הקווים, כפי שבקהאם וגיגס ביצעו בהצלחה. בעונת הדאבל היו אלה אפק וטועמה שחיקו את השיטה בהצלחה, היום אלו גילי ורמוט ודגו/אובוקה. קשטן לא מתבייש לעבור במהלך העונה או תוך כדי משחק ל-4:5:1, כאשר הוא חש שהקישור שלו לא מספיק חזק.

גדולתו של קשטן היא בניהול המשחק שלו. למרות עקשנותו המפורסמת, שלפעמים פוגעת בקבוצה שלו, זכורים גם הרבה מקרים בהם קשטן לא התבייש לשלוף שפנים, שניצחו לא מעט משחקים חשובים. את האליפות האחרונה שלו עם בית"ר ירושלים הוא כמעט איבד בב"ש, אחרי שפיגר 0:2 במחצית ונותר בעשרה שחקנים, ללא אבוקסיס, פלוס פציעה מוקדמות של איציק קורנפיין. קשטן לא נשבר, הסיט את אלון חרזי לקישור, הפתיע את היריב וניצח 2:5, מהלך עליו חזר לא מעט פעמים באותה עונה.

רוני לוי

בעונה הראשונה שלו בבוגרים של מכבי חיפה, לרוני לוי היה חשוב לייצב את ההגנה, שספגה לפני שהוא הגיע 42 שערים בעונה. לוי שיחק 4:5:1, עם דגש על הגנה וקישור אחורי וספג מלא מעט אנשים ביקורות קטלניות, למרות שזכה באליפות. בשנה וחצי האחרונות, אחרי שלוי בחר את החיילים שהוא רוצה והבהיר להם מה הוא דורש, הוא עבר ל-4:4:2, כשיניב קטן משחק כג'וקר חופשי על המגרש ומכבי חיפה מציגה כדורגל טוטאלי ומרשים. מאז שקטן עזב, חיפה משחקת 4:4:2 פחות גמיש. לעומת היסודיות יוצאת הדופן, ניהול המשחק של לוי עדיין לוקה בחסר, במיוחד כאשר הקבוצה שלו נמצאת במומנטום שלילי על הדשא וזקוקה לרוח חדשה מהספסל. לראיה, שחקני הספסל של מכבי חיפה תרמו העונה רק 2 שערים למאזן הכללי.

דרור קשטן

מעטים האנשים שקשטן סומך עליהם. הוא מתעקש שלא לעבוד עם עוזר מאמן ונוהג להיעזר באותו מאמן כושר, רון ציבלין, אחד מאנשי סודו היחידים. קשטן, נאמן לאסכולת עמנואל שפר, מאמין במשמעת גבוהה ומי שלא מקפיד עליה, מיד משלם את המחיר, ללא קשר לשמות. לעתים הוא מחזק את האוטוריטה שלו על-ידי עימותים ישירים עם כוכבים, שמוצאים את עצמם מחוץ לסגל או סתם מחוץ לאימון. הרבה שחקנים שיישרו קו עם הפרפקציוניסטיות הזאת שידרגו את יכולתם, אך הרבה גם הלכו עם המאמן ראש בראש ואפילו ניצחו אותו. ייאמר לזכותו של קשטן, שמול השחקן הישראלי העצלן אין תחליף לאוטוקרטיה שלו. משמעת הברזל, בשילוב של עוד מספר גורמים, כמובן, הביאה לו הכי הרבה תארים בכדורגל הישראלי.


רוני לוי

גם רוני לוי שם דגש גדול על משמעת ומחויבות, למרות שהוא נראה פחות קשוח מקשטן. בתחילת דרכו הוא כבש את מעמדו על-ידי עימות די מתוכנן עם ג'ובאני רוסו, שנועד להוכיח לכוכב ולשאר הקבוצה כי אף על פי שהמאמן הגיע מהנוער, אי אפשר יהיה לרכב עליו. למרות כמה החלטות דרסטיות, במיוחד עם שחקנים לא מחונכים כמו שלומי ארבייטמן, המנהיגות של לוי שקטה יותר, אך לא פחות חזקה. לוי נוהג להיעזר בהרבה יותר אנשים מקשטן ולא מתבייש להתייעץ עם אחרון העובדים של מכבי חיפה על כל נושא שבעולם, כולל טקטיקה והרכב שחקנים. אחרי שקנה את מעמדו בקרב השחקנים והאוהדים, היום לוי מפלס את דרכו כדי להיות האיש החזק במכבי חיפה, תוך לא מעט עימותים עם המנכ"ל איתמר צ'יזיק. בקרוב נראה עם לוי ניצח גם הפעם.

דרור קשטן:

עד לאותו מסע מדהים עם הפועל ת"א לרבע גמר גביע אופ"א, קשטן היה מאמן די כושל במסגרות האירופאיות. פעם אחת הוא כבר היה קרוב לעלייה לליגת האלופות עם מכבי ת"א, אבל נפל במשחק המכריע מול גרסהופרס בארץ. נאמן לדרכו הישנה, בה הוא בעיקר מתרכז בקבוצה שלו ופחות ביריבה, קשטן התרסק פעם אחרי פעם. לשיא השפל הגיע כאשר הפסיד 6:0 בליסבון עם בית"ר ירושלים. לקראת אותו חורף 2002 מופלא, קשטן שינה את גישתו, שם יותר דגש על לימוד וניטרול היריבה, שיגע את השחקנים עם קלטות וידיאו וקצר תוצאות. חלקכם ודאי זוכר את אבוקסיס מספר בסיום המשחק המדהים ב"טרדיני", שהוא וחבריו ידעו אפילו באיזה אפטרשייב שחקני פארמה משתמשים.

רוני לוי:

החוליה החלשה ברזומה הנדיר של רוני לוי. הוא רשם אמנם 0:0 נאה למדי נגד ולנסיה בחוץ, אבל מעבר לכך לא הרבה. הודח פעמיים במוקדמות ליגת האלופות, פעם אחת על ידי קבוצה טובה יותר ממכבי חיפה (רוזנבורג) ופעם אחרת על ידי קבוצה נחותה ממנה (מאלמו). בתווך הוא גם הושפל בגביע אופ"א מול דנייפרפטרובסק האוקראינית. למרות זאת, יש לזכור שני דברים: בכל המשחקים של רוני לוי במסגרות האירופיות, הקבוצה שלו גילתה יכולת טובה והיתה יכולה להעפיל באותה מידה, למעט אולי משחק הגומלין מול ולנסיה ואותו משחק איום באוקראינה. הנתון היותר חשוב הוא שלוי מתמודד רק שלוש שנים במסגרות האירופיות ואפילו לדרור קשטן לקח 10 שנים כדי לרשום הישגים אירופיים.

דרור קשטן:

מאז גאבור הלמאיי, קשטן לא ממש פוגע בזרים שלו. תחילת דרכו של קשטן עם הזרים היתה מצוינת, כשולדימיר גרשנייב וסרגיי טרטיאק היו חלק מכריע באליפות שהוא לקח עם בית"ר ירושלים ב-1993. למכבי ת"א הוא הביא ב-1995 את קשנצב (חלוץ בינוני פלוס), לבית"ר הוא הביא ב-1998 את אישטוון האמר ותאמש שנדור (שני קשרים טובים, שלא הותירו חותם יוצא דופן) ולהפועל ת"א ב-1999 את דיאן רצ'וניצ'ה (שותף בכיר לעונת הדאבל) ודימיטרי מיכאלנקו (החליף את רצ'וניצ'ה בינואר 2001 ולא הצליח במיוחד). מילאן אוסטרץ הסלובני היה שחקן המפתח בקמפיין האירופי ב-2002, אך נכשל בליגה. אפשר לציין עוד שמות רבים, אבל לא ממש צריך. חוץ מסרגיי טרטיאק, קשטן לא הביא לכאן זר משמעותי במיוחד ונהנה לרוב מזרים שמאמנים אחרים הורישו לו: סטפן שאלויי (יוסי מזרחי), אישטוון פישונט (אלי כהן), ויקטור מורוז ודאבור רופניק.


רוני לוי:

מאמן מכבי חיפה לא נקי מטעויות בנושא בחירת הזרים שלו (ווסקלי, לורפיסה), אבל חתום על שניים מהזרים הטובים ששיחקו בישראל: רוברטו קולאוטי וחבייר דירסאו. כשלוי חתם במכבי חיפה, הוא קיבל כנדוניה שני זרים שלא הוא החתים, דנטה לופז וחורחה בריטז. ללוי לקח שנה כדי למצוא את החלוץ והקשר האחורי שהוא ראה בעיני רוחו, השניים שצוינו, שנכנסו היטב לנעליים של ז'וטאוטאס ויעקובו.

ללוי יש 2 יתרונות בולטים על קשטן בנוגע לזרים: ראשית, כמובן, יש לו יותר אמצעים כספיים. שנית, אך לא פחות חשוב, הוא יותר יסודי מהמאמן הוותיק, שלעיתים מחתים שחקנים אחרי שהוא בוחן אותם בכמה אימונים או צופה בהם באיזה משחק זניח. אחרי קולאוטי, למשל, לוי עקב במשך תקופה ארוכה, ראה אותו בעשרה אימונים, ארבעה משחקים ומצץ כל שבב מידע על חלוץ בוקה. כשתקשורת הספורט חרצה גורלות לגבי החלוץ שלא כבש בהתחלה ושלחה אותו הביתה מדי שבת, לוי ידע שיש לו יהלום ביד, שרק צריך זמן להתאקלם.

דרור קשטן:

יעקב הלל, אלי אוחנה, חיים חג'ג', עמרי אפק, סלים טועמה, צריך להמשיך? קשטן השיג לא מעט בקריירה שלו, בזכות האומץ הנדיר להזיז הצידה כוכבים מזייפים ולתת את המפתחות לצעירים. סיפורו של חיים חג'ג', תגלית העונה ב-1995/6, או הדאבל המדהים עם התינוקות, הן ההוכחות הבולטות לכך. מצד שני, תראו מה קרה לרוב הצעירים מאז שקשטן עזב אותם.

רוני לוי:

ללוי יש עדיין מה ללמוד מקשטן בנושא הזה. בירוק לא השתפר אצלו, ארבייטמן לא הפך לכוכב על, צעירים פחות מוכשרים התאדו על הספסל. למרות התרומה האדירה של לוי לקריירה של עידן טל, יניב קטן ועוד, המאמן עדיין לא חתום על טיפוחו של כוכב צעיר ישראלי חדש. קשה מאוד לחדור להרכב של מכבי חיפה וקשה לא פחות לראות כיצד רפאלוב, בן בסט ובוזגלו יעשו זאת בשנים הקרובות. מכבי חיפה תמיד דרשה תארים מיידיים וחששה לשלם שכר לימוד עם צעירים לא מלוטשים. לוי ממשיך באותה מדיניות הישגית.

דרור קשטן:

הביטו, למרות שברוב חוצפתו הוא לא מתראיין מעבר לתגובות אחרי משחקים, קשטן מטיל את חיתתו על תקשורת הספורט בארץ. עם כמה עיתונאים קרובים הוא מנהל שיחות רקע אברם גרנטיות, מה שמספיק לו כדי להחזיק קצר את מבקרינו האובייקטיביים. יש לכך אין ספור דוגמאות, אבל כדי לעמוד על התופעה די להיווכח כיצד הנסיעות התכופות שלו להגרלת מוקדמות היורו, לשיבוץ הבתים ולמשחקה של רוסיה מול ברזיל במהלך העונה של הפועל תל אביב, עברו בשקט יחסי.

רוני לוי:

ההתחלה שלו היתה קשה. לא זכה לימי חסד, ספג ביקורות קטלניות, אך תוך שנה העמיד את מבקריו על טעותם. כיום לוי זוכה להרבה יותר רספקט, הן בתקשורת המקומית והארצית, והוא גם שיפר את כושר הביטוי שלו מול המצלמה. המבחן הגדול יגיע אם לוי שוב ייכשל במוקדמות ליגת האלופות. אז נוכל לראות האם שוב המבקרים הישראלים הלא עקביים יטפלו לפרט הזה כדי להכתים את שמו וליצור נגדו עליהום מחודש, או שמא מישהו למד לקח. האמת? קשה להאמין שלוי יזכה לחסינות המוגזמת של קשטן בעתיד הקרוב.

דרור קשטן:

עדיין המאמן הכי טוב בישראל וכנראה בתולדות הכדורגל הישראלי. חתירה למצוינות, יושר מקצועי וכישרון יוצא דופן לפצח את הקוד הגנטי של הכדורגלן הישראלי, הן רק חלק מהיכולות שהפכו את קשטן למה שהוא. ובכל זאת, לא ברור אם החושים של קשטן מתחילים לקהות, אחרי שלוש שנים ללא הישג משמעותי ושש שנים ללא אליפות. לא ברור כיצד ניתן לקטלג את העונה האחרונה שלו עם הפועל ת"א. מצד אחד, הוא במקום השני, עם קבוצה שכמעט ירדה ליגה בעונה שעברה. מצד שני, הוא מפגר בפער עצום אחרי מכבי חיפה, עם סגל שחקנים טוב למדי, שהוא בחר ובנה. אולי ניצחון במוצ"ש על רוני לוי וזכייה בגביע על חשבון מכבי חיפה, פלוס כמובן מקום שני בליגה, יבהירו מעט את התמונה. בינתיים נשמור לקשטן חסד, כל עוד לא יוכח אחרת.

ציון: 9


רוני לוי:

ממש מעט מאחורי קשטן נמצא רוני לוי, ואורב לתואר המאמן הכי טוב בארץ. סגנון העבודה האירופי של לוי, הרצון שלו ללמוד ולהתפתח, השקדנות, היסודיות, כל אלה קוראים תיגר כבר זמן רב על מלך העולם הישן, דרור קשטן. האליפות המוחצת של מכבי חיפה העונה היא רמז גדול לכך. אלא שללוי יש עדיין מה להוכיח, בעיקר מחוץ למכבי חיפה, כדי לומר שהוא יותר טוב מקשטן. בינתיים הוא רק צריך לנצח אותו ולהביא דאבל ראשון למכבי חיפה מאז 1991, על חשבון השועל הוותיק.

ציון: 8