הלוליין מהחופים

יש לו הכל. באמת הכל. ובכל זאת, מה הדבר האחד הזה שהופך אותו בגיל 26 לשחקן הכי גדול שהדור שלנו זכה (ויזכה) לראות? זו היכולת הפנומנלית שלו להישאר על הרגליים. האחיזה בקרקע. שיווי משקל של לוליין שמנסה להישאר על החבל בזמן ששני פילים דוהרים לקראתו. יש לו שליטה אבסולוטית בכובד המשקל שלו, הוא פשוט לא נופל. זה האלמנט שהופך את רונאלדיניו לסופרמן של עולם הכדורגל. מנקודה זו כל השאר - הטכניקה העילאית, המהירות וראיית המשחק - נכנסים לפעולה.

השער מול צ'לסי הוא דוגמה מושלמת. במשך כל המשחק שחקני צ'לסי עשו מאמץ אדיר כדי לא לאפשר לברזילאי להישאר על הרגליים כשהכדור אצלו: כניסות ברוטליות לרגליים, דחיפות סומו, ובעת הצורך מהלכים מהרפרטואר של אריק זאבי, עם שתי ידיים. מאחר שזה לא חוקי, רוב הזמן הם פשוט נכנסו בו עם הכתף והגוף. אבל היתה זו מלחמה אבודה מראש. כמו בכל אומנות לחימה, גם רונאלדיניו יודע לספוג ולנצל את התנועה של היריב, שבסופה הוא מפיל אותו מהרגליים. ברגע שהיריב שלו מרכז את כל האנרגיה במטרה לפגוע ברונאלדיניו ולהפיל אותו, הוא בעצם מכלה את כוחו. "שינשן" שלנו סופג ורץ, מסביבו מוטלים אלה שקמו עליו. ככה הוא הגיע שלושים מטר מהשער דרך האמצע, שביכולתו הפנומנלית הוא יכול לקחת או ימינה או שמאלה (כמו בשער המופתי מול מילאן). הוא לקח ימינה. אחד דחף אותו ביד, השני דחף כתף, "שינשן" המשיך לרוץ, עדיין על הרגליים, ייצב את עצמו ובעט. רק בשביל להסתדר עם המהירות שלו עצמו הוא זקוק לכל היכולות הללו. גם למראדונה היתה את היכולת הזו לספוג ולרוץ. מסי בינתיים קופץ מעל. בישראל פיתחו את הנגטיב: מגע שווה מנוחה. ומנוחה על כר הדשא היא הכל.

ידוע שדברים שרואים מכאן לא רואים משם, ולהפך. לשמחתי יצא לי לראות את רונאלדיניו משחק, לא דרך הטלויזיה, אלא בקאמפ נואו נגד ולנסיה, בעונתו הראשונה בקבוצה. מלבד התובנות על הכדורגל הקבוצתי המופלא שהציגה ולנסיה של רפא בניטס, שנעה כיחידה אחת מתוזמנת של רקדנים (ולקחה אליפות באותה שנה), חזיתי גם באדם שאי אפשר לקחת ממנו את הכדור ועוד יותר קשה להפיל אותו. רונאלדיניו פרץ מהאמצע פעם אחר פעם, כשלפעמים גם ארבעה שחקנים נכנסו בו אחד אחרי השני. הוא כמובן המשיך לרוץ, גם אם נפל לרגע. למעשה, אין מדובר בנפילה סטנדרטית, אלא בהטיית כובד המשקל בחיפוש אחרי יציבה. גם כשהוא מופל רגל אחת תמיד ממשיכה לשמור על הכדור.

נוטים לייחס לכדורגל החופים הברזילאי קודם כל את הטכניקה, אך כל מי ששיחק בחוף עם הברזילאים (חיות האדם האלה) יודע כי יכולת ההישרדות היא דווקא האקס פקטור במקרה שלהם. הטכניקה לצאת מהעימותים האלה מתפתחת רק אחר כך. קודם, לפני הכל, אתה צריך להישאר לעמוד על הרגליים אחרי שמשאית מטר תשעים על מטר תשעים נכנסה בך חזיתית, על חול ים טובעני. ואם מזה יצאת, יש סיכוי שתצא רונאלדיניו.