פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אתה תהיה מראדונה?

        שניהם באותו גובה, עשו את הבכורה בבארסה, לקחו את גביע העולם לנוער והתחילו מול הונגריה. האם ליאו מסי בדרך להיות מראדונה?

        כשליאונל מסי קרא את ההשוואות בינו לביו דייגו מראדונה, אחרי שהוליך בקיץ את נבחרת ארגנטינה לזכייה באליפות העולם לנוער, הוא לא ממש התרגש. אחרי הכל, ההשוואות האלו הן סוג של נוהג בכל פעם שצץ כשרון חדש בארגנטינה. מסי הבין עד כמה הדברים רציניים רק כשיום אחד, לפני מספר חודשים, הוא חזר לביתו בברצלונה וחבר הגיש לו מיד את הטלפון הסלולארי. "זה מראדונה" אמר החבר למסי, "הוא רוצה לדבר איתך".

        היהלום לא ממש האמין, אבל נטל את המכשיר ושלח לתוכו "הלו" מהוסס. "הלו לאו? זה דייגו הקטן", אמר הקול מהצד השני, "רציתי להזמין אותך להתארח בתוכנית הטלוויזיה שלי, ולשחק טניס – כדורגל ביחד עם קרלוס טבז, נגדי ונגד אנצ'ו פרנצ'סקולי". מסי מספר, שבזמן שהביט במראה התלויה על הקיר, ראה איך עיניו מתמלאות דמעות.

        לא עבר הרבה זמן ודייגו עצמו בחר פומבית במסי כיורש שלו. מי שראה את מסי במדי בארסה, במיוחד נגד צ'לסי בסטמפורד ברידג', מתחיל לקלוט שההקבלה הזאת לא לגמרי מופרכת. הגובה, הטיפול בכדור, ההתבלטות כבר בגיל צעיר ועוד, בהחלט מעלים זיכרונות מתוקים מאמצע וסוף שנות השמונים. לא מאמינים? בואו נעבור פרמטר אחרי פרמטר ונבדוק עד כמה דייגו הצעיר דומה למסי, ואולי נקבל רמז למה שאנחנו צפויים לקבל מקשר בארסה.

        סיפור חיים דומה

        דייגו ארמנדו מראדונה נולד בפאתי בואנוס אירס, בעיירה וילה פיוריטו, למשפחה ענייה במיוחד. בגיל 10 התגלה הכשרון הנדיר שלו על-ידי סקאוט, בזמן ששיחק בקבוצת הילדים בשכונה. מגלה הכשרונות, אחד מני רבים הפוקדים את השכונות בבואנוס איירס בחיפוש אחר הכוכבים החדשים של הכדורגל הארגנטינאי, לקח את דייגו הצעיר לקבוצת הילדים של ארחנטינוס ג'וניורס. הקסם של מראדונה הצעיר בא לידי ביטוי כבר אז, כשהדהים את הצופים במופעים מאולתרים של שליטה בכדור, בזמן המחצית. מראדונה ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של המועדון כבר בגיל 15. בארחנטינוס שיחק 5 שנים, בטרם עבר לקבוצתו האהובה, בוקה ג'וניורס.

        הכישרון האדיר של הקשר ההתקפי לא נעלם מעיניהם של אוהדי הכדורגל בארגנטינה, וכבר בגיל 16 הוא הוזמן לסגל הנבחרת ועשה את הבכורה שלו מול הונגריה. לימים יבקיע מראדונה את צמד שערי הבכורה שלו במונדיאלים בניצחון 1:4 על הונגריה בספרד 1982. העובדה הזאת לא מנעה ממנו לשחק באליפות העולם לנוער בשנת 1979, כשהיה בן 18. הכוכב הצעיר נבחר לשחקן המצטיין של הטורניר, כשסחף את נבחרתו עד לתואר הנכסף, כולל ניצחון 1:3 על ברית המועצות בגמר.

        לאונל אנדרס מסי נולד ברוסאריו. גם הפוטנציאל שלו התגלה במהרה ומגיל צעיר כבר כיכב בקבוצת הילדים של ניואלס אולד בויס. בגיל 11 התגלו בגופו של מסי בעיות הורמונליות וכשהגיע לגיל 13 משפחתו עברה לגור בברצלונה, כיוון שלא יכולה הייתה לעמוד בהוצאות הטיפולים בארגנטינה.

        הילד קטן הקומה החליט לא לוותר על הכדורגל, ניגש להיבחן באחת מקבוצות הנערים של מועדון הפאר המקומי והתקבל. קרלוס רשצ'אק, המנהל הספורטיבי של הקבוצה, החתים את מסי ואת הוריו על מפית במסעדה של מועדון הטניס של ברצלונה, שדאגה למימון זריקות ההורמונים היומיות אותן נאלץ הנער לקבל. בתוך שנתיים מסי כבר מצא את עצמו בקבוצה השנייה של המועדון, תוך שהוא מחזיק בממוצע כיבושים של יותר משער למשחק.

        גובה זהה, אותה רגל חזקה, אותה קבוצה בספרד

        מסי קיבל הצעות לשחק בנבחרות הנוער של ספרד, אבל שמר אמונים למולדת. כאן נפגשות בצירוף מקרים מעניין הקריירות של שני הקשרים ההתקפיים: שניהם מתנשאים לגובה זהה של 1.69 מטר, שניהם שמאליים.

        כמו מראדונה, גם מסי היה כוכב המונדיאל לנבחרות נוער. 26 שנים אחרי דייגו האגדי, הוביל קשרה הצעיר של ברצלונה את נבחרת ארגנטינה לתואר אלופת העולם והוסיף תואר אישי: מלך השערים של הטורניר, עם שישה כיבושים. כמו מראדונה לפניו, גם מסי נבחר לשחקן המצטיין של האליפות.

        הדימיון בין הקריירות של שני הסופרסטארים מתגלה באמצעות עובדה נוספת. אמנם מסי זכה ללבוש את מדי נבחרת ארגנטינה הבוגרת רק בגיל 18, שנתיים מאוחר יותר מגילו של דייגו הקטן, אבל בדומה לגדול מכולם, גם לאו רשם בכורה מול נבחרת הונגריה.

        למרות שהחל להופיע בנבחרת כבר בגיל 16, מראדונה לא הוזמן לסגל לקראת מונדיאל 1978 והופיע לראשונה בגביע העולמי בגיל 22, בספרד 1982. מסי לעומתו, צפוי לקחת חלק פעיל בנבחרתו כבר בגיל 19, במונדיאל שייערך בקיץ הקרוב בגרמניה.

        אחרי הגביע העולמי בספרד, כבר לא היה אוהד כדורגל שלא הכיר את הקסמים שעשה מראדונה על המגרש. אף על פי שארגנטינה הודחה כבר בסיבוב השני וסיימה טורניר בינוני, בין השאר עקב הרחקה של מראדונה חסר הניסיון מול ברזיל, החתימה ברצלונה את הכוכב העולה בתחילתה של עונת 1982/3, אחרי שעבר מבוקה ג'וניורס. על אף שזכה עם הקבוצה בגביע הספרדי וכבש 38 שערים ב-58 הופעות במדים האדומים כחולים, שתי העונות של השחקן המחונן בברצלונה לא נחשבו מעולם להצלחה גדולה ואת שמו הגדול רכש בהמשך הקריירה, כשהפך את נאפולי חסרת ההישגים לשם דבר בכדורגל האיטלקי והאירופאי ואת נבחרת ארגנטינה למועמדת טבעית לזכות בכל טורניר בו היא משתתפת.

        לתקופה הבינונית בברצלונה, בסופה שוחרר עקב חוסר שביעות רצון של ראשי המועדון ממנו, לא תרמו מחלת צהבת בגללה נעדר מראדונה מהמגרשים לתקופה ארוכה, שלושה חודשים בלבד אחרי שהגיע לקבוצה. מאוחר יותר הגיע אחד התיקולים המפורסמים בתולדות הכדורגל, הדבר הזכור ביותר מתקופת מראדונה בבארסה, כשאנדוני גויקויצ'אה מבילבאו קיצץ את רגליו של הארגנטינאי ושלח אותו לתקופת החלמה ממושכת.

        לאונל מסי עלה לקבוצה הראשונה של ברצלונה בגיל 17, באמצע עונת 2004/5 וזכה עימה באליפות ספרד. למרות שטרם הבטיח לעצמו מקום קבוע בהרכב, עלייתו המטאורית של הכוכב הצעיר מבטיחה שהוא יהיה אחד ממנהיגיה בעתיד של הקבוצה, בה הוא חתום עד שנת 2014. אבל בניגוד למראדונה, שהגיע בגיל מאוחר יותר למועדון, מסי עוד לא התמודד עם פציעה קשה ולא עמד במבחן הקשה מכל: מבחן האופי והאישיות.

        בין קוקאין לפלייסטיישן

        מראדונה חזר מאותה פציעה קשה לאחר שלושה חודשים וחצי בלבד. חלק ממעריציו מגדירים זאת כנס רפואי, חלק אחר תולים את החזרה המהירה בכוח הרצון המדהים של מספר 10. הבעיה של דייגו תמיד הייתה אופיו מחוץ למגרש.

        סביב מראדונה נבנה פולחן אישיות מדהים, שלא הצטמק עם השנים ועם התנהגותו השנויה במחלוקת של האליל. בארגנטינה הוקמו כתות דתיות לכבודו והוא עודנו האדם הנערץ ביותר במדינה. לא רק בארגנטינה הוא היה האדם הנערץ ביותר, אלא גם בנאפולי, העיר הדרום איטלקית, שתושביה נודעו בשל מזגם החם. דייגו, שהתקשה להתמודד עם ההערצה העיוורת כלפיו, פנה לסמים והתמכר לקוקאין, סם הגורם למשתמש בו לחוש בטחון עצמי רב והתעלות על פני אחרים. על פי שמועות עקשניות, שלא עזבו אותו במהלך כל השנים, הוא גם היה קשור במאפיה האיטלקית. במהלך שנותיו באיטליה, היה מראדונה לא רק הכוכב על המגרש, אלא גם הדמות המרכזית בחיי הלילה של העיר.

        לאונל מסי, שעלה לקבוצה הבוגרת רק לפני שנה וחצי, עדיין מנגן כינור שני לרונאלדיניו ולסמואל אטו. למרות התקדמותו המהירה והעובדה שתקשורת הכדורגל העולמית כבר עוקבת אחר כל צעד שלו במגרש, מסי עדיין חוסה בצילם של שני כוכבי העל של בארסה, הן על המגרש והן מחוצה לו. נראה שכרגע נוח לו בעמדה זאת.

        גם בנבחרת ארגנטינה מסי טרם התבלט כדמות מרכזית ואת המפתחות בשנים האחרונות מקבלים שחקנים אחרים, אלו שהיו הכוכבים המבטיחים מספר שנים לפניו.

        לעומת מראדונה, שהיה הבורג המרכזי במערך הטקטי של כל קבוצה בה שיחק, מסי הצנוע והנחבא אל הכלים עדיין משחק בדרך כלל באגף. חבריו הטובים בברצלונה הם אנשי "החבורה הברזילאית". רונאלדיניו מחבק אותו כאילו הוא אחיו הקטן, סילביניו דואג לו כאילו היה אביו השני ודקו מוציא אותו למסעות קניות. ההתמכרות היחידה בה מסתכן מסי היום היא למשחקי פלייסטיישן, כשלעיתים, בפגרות, חובר אליו חברו מקבוצות הנערים של ברצלונה ושחקן ארסנל האנגלית כיום, ססק פברגאס.

        עמדה אחרת, דור שונה

        דייגו מראדונה תמיד היה מספר 10 קלאסי. הוא שיחק בתפקיד שכמעט ונעלם מהכדורגל העולמי של היום, קשר התקפי חופשי. הוא עבר שחקנים מתי שרק רצה, בעט בצורה כמעט מושלמת בכדור, בישל בצורה נהדרת, כבש בבעיטות חופשיות, בבעיטות מחוץ לרחבה, בבעיטות מחצי מגרש.

        הקלישאה הארגנטינאית תמיד גרסה שדייגו עצמו לקח את הנבחרת של 1986 עד לזכייה בגביע העולמי, כמעט במו רגליו, כשלצידו מתופקדים עוד עשרה שחקנים בינוניים. אם מסתכלים על הרכב השחקנים הארגנטינאי רואים שהקלישאה לא רחוקה מהאמת וגם נאפולי הגדולה שלו לא החזיקה במקבץ השחקנים הטוב בעולם באותה תקופה. היצירתיות של מראדונה והטוטאליות שלו בתור שחקן, גרמה לרוב המאמנים שלו להבין שעליהם לתת לו חופש על המגרש והם גם קיבלו תמורה הולמת.

        לאו מסי מתופקד בצורה קבועה על ידי מאמנו בברצלונה, פרנק רייקארד, באחד האגפים בקישור, בעיקר מימין. לזכותו של הכשרון הצעיר יש רגל ימין מצוינת, טובה מזו של מראדונה, המאפשרת לו לעבור שחקנים בצורה קלילה משני הצדדים ויכולת הגבהה ומסירה טובה משני צידי הרחבה. ברצלונה לא משחקת עם קשר מספר 10 קלאסי וניהול המשחק נופל על הקשרים המרכזיים (דקו, צ'אבי, ואן בומל, אינייסטה, מוטה) ועל רונאלדיניו, שמקבל הרבה חופש פעולה בהתקפה.

        העובדה שניהול המשחק מתחלק בין כמה שחקנים, שנעים על פני שטחים גדולים, מונעת השוואה בתחום הזה בין מסי למראדונה ונראה שגם ביום בו יעבור מסי לשחק יותר במרכז, תימנע האפשרות הזאת, בעיקר בשל השוני בין הכדורגל ששוחק אז לבין זה של היום.

        שנת המבחן

        מיום שלישי הקרוב ועד למונדיאל בקיץ, נוכל לקבל אינדיקציה טובה יותר לשאלה אם מסי אכן יכול להגיע לגבהים הספורטיביים של מראדונה. על הנייר, כפי שראיתם, הרקע דומה, אלא שעכשיו מסי צריך יהיה להתמודד עם הלחץ והציפיות, עם מיליוני העיניים שיעקבו אחרי כל צעד שלו, עם פרשנים שידרשו ממנו לחזור את אותה תצוגה מול צ'לסי בכל משחק. ביום שלישי, בגומלין שמינית גמר האלופות, מסי יצטרך להתחיל להוכיח שהוא אכן מורכב מהחומר ממנו עשוי מראדונה.