דרור: בשביל מה שמת לי עוד זוג מכנסיים? אי אפשר לדחוף יותר כלום במזוודה הזאת.
צפירה: תיקח, תיקח, זה מוסקבה, יורד גשם, שלג, קר. יירטבו לך המכנסיים צ'יק צ'אק. תצטרך רזרבה.
דרור: נו, שוין. במילא כל המכנסיים האלה נראים אותו הדבר.
צפירה: אני אמרתי לך אז במשביר לקחת גם זוג בבורדו. אבל לא, אתה עקשן. תגיד לי, דרורל'ה, זה נכון מה שכותבים שם בעיתון, שאתה נוסע רק בגלל אברם עד מוסקבה?
דרור: אמרתי לך לא להזכיר יותר את השם הזה בבית. נו, וממתי את מאמינה למה שהנביילס כותבים? זה באמת נראה לך הגיוני? הביטי, יש לי עבודה לעשות, אני צריך לעקוב אחרי הרוסים. זה חלק מדרישות התפקיד, אה...
צפירה: נו, אבל ככה? שלושה ימים לפני המשחק הכי חשוב העונה של הבחורים? הגביע זה מה שנשאר להם. מתי המשחק נגד הרוסים בכלל, בסוף 2007? וגם אמרתי לך, הקור הזה יהרוג אותך.
דרור: ואם זה 2007, לא צריך להתכונן מעכשיו? זה אירופה. הביטי, העולם השתנה. זה המודרנה. מישהו צריך לעשות את העבודה ולא חשוב אם זה בקור או בחום. תצטרכי להתרגל לתפקיד החדש שלי. גם הבחורים יצטרכו להתרגל. שיחקנו היום...
צפירה: דרור, שוב אתה מדקלם באמצע היום על אוטומט.
דרור: סליחה, אני מבקש, אל תפריע לי...
צפירה: אני לא מבינה מה איבדת שם. חצי מהבחורים פצועים, החצי השני היה כל השבוע בנבחרות, הקבוצה נראית רע, מה היה דחוף לנסוע? אם יפסידו את הגביע כל העונה שלהם תלך אלטע קאקע. אני לא מבינה מה היה כל כך חשוב לנסוע.
דרור: לראות את רונאלדיניו צפירה, רונאלדיניו.
הסוד של קשטן
2.3.2006 / 10:36