מועד ונופל?

תום מועד ההעברות ב-NBA הגיע אתמול (חמישי), ובהחלט ניתן לומר שהטרייד דד ליין מודל 2006 היה שקט מהרגיל, כשהעסקה הבולטת התקיימה יום קודם לכן, כשסטיב פרנסיס נשלח מאורלנדו לניו יורק. הטרייד המשמעותי באמת התבצע כבר לפני כמה שבועות, כשרון ארטסט החליף כתובות עם פז'ה סטויאקוביץ'. בכל מקרה, היו כמה מהלכים מעניינים, ששווה לנסות ולבחון אותם.

הניו יורק ניקס:

איזיאה הגיע לניקס כשהקבוצה הייתה בינונית והחזיקה בסך משכורות גבוה מאוד. כמה שנים וטריליון מהלכים מאוחר יותר, מדובר בקבוצה מזעזעת עם סך משכורות עצום שיעמוד בשנה הבאה על 130 (!) מיליון (!) דולר (!). עם חישוב של מס המותרות, חברת מדיסון סקוור גארדן שמנהלת את הקבוצה תשלם ב-2006/7 200 מיליון דולר על סגל שרוב הסיכויים שלא יגיע לפלייאוף, ואפילו בחלומות לא מצליח לראות אליפות. למי שתוהה מה המתכון לחגיגות בחודש יולי, נספר שהספרס ישלמו 60 מיליון משכורות בעונה הבאה, בעוד ג'ו דומארס דאג שלפיסטונס יהיה סך משכורות של 39 מיליון בלבד, ומספיק מקום כדי להחתים מחדש את בן וואלאס. ככה מנהלים קבוצה, עם שחקנים שיכולים להשתלב יחדיו, ולא סביב שמות מפוצצים. אבל חברו של דומארס לקו האחורי של הבד בויס לא מסתכל קדימה, אלא בעיקר מקווה לשמור על העבודה שלו גם מחר, זה הכל.

השבוע הוא הביא את סטיב פרנסיס בתמורה לטרבור אריזה והחוזה הנגמר של פני הארדווי (15 מיליון). לפני מספר שבועות זה היה החוזה הנגמר של אנטוניו דייויס בעבור ג'יילן רוז. בשנים הקודמות היו אינספור מהלכים דומים, במה שנראה כמו ניסיון נואש ליצור תבנית חדשה לבניית קבוצה מנצחת. כעת פרנסיס ישחק לצידו של סטפון מארבורי, שילוב שיש בו כמובן הגיון מפה ועד מעבר לאוקינוס האטלנטי: אחרי שלארי בראון לא הצליח להסתדר עם רכז אנוכי אחד שלא יודע לשחק כדורסל נכון, חכם או מנצח, אז למה שלא ירצה להיות תקוע עם שני חבר'ה שחושבים שהם (עדיין) אולסטארים ואוהבים לכדרר 24 שניות בהתקפה? מישהו מהם יודע בכלל לתרום (או אפילו לנוע) בלי הכדור? ונזכיר שבסגל יש לפחות עוד ארבעה שחקנים בעלי אופי דומה: ג'מאל קרופורד, קוונטין ריצ'ארדסון, נייט רובינסון וג'יילן רוז.

הלוואי ואלו היו הבעיות היחידות. בקו הקדמי ישנם מוריס טיילור, צ'נינג פריי ואדי קרי הרכרוכיים, ובקו האחורי צמד גארדים נמוך מדי שלא אוהב לשמור, וגם אם ירצה לא יצליח להתמודד עם השוטינג גארדים הגבוהים בליגה. נראה שיש כאן תחרות בין בראון לאיזיאה מי יצליח לשגע את השני קודם ולגרום לו להתפטר. המאמן משבש את המהלכים על הפרקט בעוד המנהל מפטם אותו בשחקנים שהוא שונא. תרגיל פסיכולוגי מרתק.

השמועות שיוצאות מניו יורק מספרות שתומאס רוצה לאסוף כמה שיותר כשרונות במטרה שתהיה לו חבילה מפתה דיה להציע למינסוטה בקיץ, כדי לקבל בתמורה את קווין גארנט. אבל למה שהוולבס ירצו לגעת בכל הלוזרים הבעייתיים והיקרים שיש לניקרבוקרס להציע? וגם אם KG יגיע, אליפות לא יראו בתפוח הגדול בעשר השנים הקרובות.


קליבלנד:

בגלל מיעוט העסקאות והמינוריות שלהן, אין מנצחת ברורה בכל הקשור לכאן ועכשיו. ראויה לציון היא קליבלנד, שהוסיפה את לי ניילון מפילי ובעיקר את רונלד "פליפ" מארי מסיאטל, גארד בן 26 שהראה בעבר יכולות צליפה מבחוץ בלתי מבוטלות. וזה בדיוק המרשם של הקאבס, לאור הלבנים שדיימון ג'ונס משליך מרחוק. בקבוצה קיוו להוסיף רכז סולידי, והיו שמועות גם על מעבר של לארי יוז ודרו גודן, אבל הג'נרל מנג'ר, דני פרי, העדיף לא לבצע מהלכים רציניים עד הפגרה.

אורלנדו:

שתי העסקאות שהמג'יק עשו בימים האחרונים קבעו אמת ברורה: המועדון מתכוון לבנות סביב דוויט הווארד ולהתחיל במלאכה כבר עכשיו. היו להם אופציות להביא בתמורה לפרנסיס קצת כשרון (את קרופורד, למשל), אבל לבסוף העדיפו לנקות את האורוות כליל ולהתחיל מחדש. הטרייד של הסטיבי איפשר לקבוצה לרדת מפיי רול של 70 מיליון העונה ל-44 בעונה הבאה. ובשנה שלאחר מכן, אחרי שהחוזה של גרנט היל ייעלם, בקבוצה יוכלו ללכת חזק על שחקנים חופשיים כגון וינס קרטר, צ'ונסי בילאפס ואחרים. מעבר לכך, ההימור על דרקו מיליצ'יץ' (יחד עם קרלוס ארויו) עשוי ליצור משולש שחקנים, שכולל גם את הווארד ואת ג'מיר נלסון, תלכיד טוב שאפשר לבנות סביבו בשנים הבאות.


שיקגו:

המהלכים הכי טובים של הבולס היו אלו שהם לא עשו. ה-GM ג'ון פקסון השאיר את כל הקלפים ביד לקראת הקיץ, אז יהיו לו 18 מיליון דולר מתחת לתקרה, את הבחירה שלו בדראפט כמו גם את זו של הניקס. שחקנים חופשיים גדולים לא יהיו, אבל שיקגו כבר עכשיו מתחילה לחפש טריידים שיחזקו את הקבוצה (מישהו אמר פול פירס? קווין גארנט?), כי נכסים יש להם מפה ועד להודעה חדשה.

טורונטו:

אם אכן ג'רי קולאנג'לו יחתום בסוף השבוע בטורונטו לשלוש שנים עם משכורת של 3 מיליון לעונה, הרפטורס הם הם אלו שעשו את הגניבה של הטרייד דד ליין. אחרי שנים של בינוניות, בטורונטו הוציאו את פנקס הצ'קים והכפילו את המשכורת שהסאנס התכוונו להציע לקולאנג'לו, שמקבל החלטות (מצוינות) בפיניקס כבר שנים ארוכות. על שמו רשומים מהלכים כמו הבחירות של שון מריון ואמארה סטודמאייר, ואינספור טריידים (קוונטין ריצ'ארדסון תמורת קורט תומאס, למשל) והחתמות (סטיב נאש, לא מספיק?) ששמרו את השמשות בצמרת הליגה במשך שנים ארוכות, והפכו אותם כעת למועמדת לאליפות. ואחרי שאיזיאה איפשר למועדון לזרוק עליו את רוז ולקבל את החוזה הנגמר של אנטוניו דייויס, לקולאנג'לו תהיה עבודה מעט קלה יותר בניסיון לעשות סדר בעיר.

פורטלנד:

הבעלים של הבלייזרס הוא פול אלן, מי שהקים את מייקרוסופט יחד עם מה שמו, ביל גייטס. בעשור האחרון הוא הפסיד יותר מ-12 טריליון דולר סך הכל, כאשר קבוצת ה-NBA אחראית לחלק מסוים מהדימום. ולפי הערכות כלכליות, ההשקעה הזו צפויה להפסיד לפחות 100 מיליון דולר נוספים בשלוש השנים הבאות. בקטנה. זו הסיבה שבפורטלנד חיפשו להיפטר מהחוזים של דריוס מיילס ות'יאו רטליף, אבל בסוף נאלצו להסתפק בהרחקת הרעה החולה בשם רובן פטרסון, וחסכו רק 3 מיליון דולר על החוזה הנגמר של וושון לנארד שקיבלו מהנאגטס. סקינר יגנוב דקות מרטליף וג'ואל פריזבילה.


דנבר:

הקבוצה זקוקה נואשות לאופציה אמינה מחוץ לקשת, אבל במקום זאת הביאה את רג'י אוונס הריבאונדר (חוזהו מסתיים בסוף העונה הזו) ואת עבריין המין רובן פטרסון (חוזהו מסתיים בסוף העונה הבאה). פטרסון לא יודע לקלוע מחוץ לצבע, אבל כן יכול לשמור כמו גדול על שוטינג גארדים יריבים ולשתק אותם. היה ברור שווטסון עוזב, אבל היו גם לא מעט שמועות על קניון מרטין וננה בתמורה לשחקנים כמו אייברסון, פרנסיס, קרופורד ומי לא. אבל לאור הדיווחים על האנרכיה במועדון (מסתבר שהג'נרל מנג'ר קיקי ונדווי כבר לא מושך בחוטים), כנראה שעד הקיץ לא נראה בדנבר ניסיון אמיתי לשיפור משמעותי.

סיאטל:

המועדון המתפורר של ה-NBA ממשיך לזגזג. זה מתחיל מהבעיות הכלכליות ומסימן השאלה בנוגע להישארות בסיאטל, וממשיך בשחרור המסיבי של שחקנים ומאמנים – נייט מקמילן עזב, בוב וויס פוטר, אנטוניו דניאלס נטש, ורדמנוביץ', מארי, אוונס ו-ויטאלי פוטאפנקו נשלחו למקומות אחרים. אבל מה, המאמן בוב היל רצה רכז בעל אוריינטציה הגנתית, שייתן גיבוי ללוק רידנאוור. וזה בדיוק מה שקיבל – ארל ווטסון. נשמע כמו להחליף חדרים בטיטניק.