נולדו לרקוד

בזמן שהמוני בית ישראל נצמדו ל"נולד לרקוד" (30.5% רייטינג) שודרה תוכנית הבידור האמיתית של השבוע דווקא בערוץ הספורט. אולפן גביע אירופה לאלופות, ובמרכזו המשחק בין צ'לסי לברצלונה, לא הוליד אפילו שמץ מתשומת הלב של תחרות הריקודים, אבל ההפסד היה כולו של צופי ערוץ 2. הם יכולים לשאול, כמובן, מה להם ולתוכנית כדורגל, אבל באותה מידה אפשר לשאול מה להם ולתוכנית מחול.

אם כבר, ההשוואה עובדת לטובת התוכנית הראשונה - היא יותר אינטליגנטית, מעניינת ומשעשעת מהתוכנית הפופולרית של קשת. ספורט או לא ספורט, עדיף לבלות שלוש שעות עם מודי בראון וחבורתו, מאשר עם צביקה הדר ולהקתו. ואם צריך עוד הוכחה, אפשר למצוא אותה בדברים שאמר בשידור פרשן ערוץ הספורט, אבי מלר, שנתלה באילנות גבוהים: "אפילו עתון 'הארץ' נתן קידום למשחק מעל הכותרת הראשית בעמוד הראשון! יופי 'הארץ'!". צודק מלר וצדק "הארץ" למחרת, כשדיווח על נצחון החוץ של ברצלונה בעמודו הראשון, בעוד שאת נצחונו של אור כחלון דחק לעמוד 11. אלה הפרופורציות הנכונות.

קצת בנאלי להצטרף למשבחי אולפן גביע אירופה לאלופות, אבל מוכרחים. אם אני לא טועה, זאת השנה השמינית שערוץ הספורט משדר את התוכנית, ומעולם לא נראתה רעננה ואנרגטית יותר. כדרכה, היא מספקת הרבה יותר ממשחקי כדורגל מצוינים וניתוחים מאלפים. התפיסה העקרונית היא להציב את המשחק בהקשר תרבותי רחב, להתייחס אליו בשיא המקצועיות, אבל לארוז הכל בעטיפה קלילה והומוריסטית, כראוי לענף הבידור הפופולארי ביותר בעולם.

כמה דוגמאות: השאלה אם המפגש בין צ'לסי לברצלונה ישחזר את המשחקים הגדולים ביניהן מהשנה שעברה מולידה כתבה פיוטית-מדעית-קומית על המושג "דז'ה וו". בהמשך משודר קליפ תזזיתי שמנסה להגדיר מהו "משחק גדול". לא במפתיע אין בו אף תמונה של כדורגל. באמצע משובץ ראיון עם הרנן קרספו, חלוץ צ'לסי, שגם הוא לא מדבר בשפת הכדורגלנים. קרספו מספר דווקא אנקדוטה אופיינית על האוליגרך רומן אברמוביץ, בעלי הקבוצה, שהתעקש לרכוש את הייד פארק כמגרש אימונים לשחקניו.

האווירה באולפן משוחררת ובלתי פורמלית, כאילו נפלת לסלון הפרטי של משפחת בראון. כולם חברים של כולם, תוקעים בדיחות, מתווכחים, מהמרים, ואפילו פוצחים בשיר מדי פעם. ההנאה שלהם מהתוכנית בוקעת מהמסך ומדביקה את הצופים. בראון, שילוב נדיר של סטנדאפיסט, איש תרבות ומנחה קשוב שלא מנסה לגנוב את ההצגה, מנהל את העניינים בחן ובהומור. מלר מנסה להכניס כמה שיותר משחקי מילים בדקה ("או דרמה או שממה"; "הרנן הפך למקורנן"), נדב יעקובי הוא אוניברסיטה משודרת לכדורגל אירופי ואיציק זוהר מתגלה כפרשן רהוט ומקורי שלא מהסס להמר דווקא על יובנטוס כאלופה שבדרך.

החוליה החלשה בתוכנית היא יעל נצר, בדרנית רכש חדשה, שמשדרת מבר אוהדים בחיפה ומתאמצת מדי להוכיח את שנינותה. בינתיים התקשורת בינה לבין האולפן צולעת ובראון נדרש לכל נימוסיו הטובים כדי לצאת מזה בשלום. במחצית המשחק מתארח באולפן המרואיין המתבקש - אברהם גרנט, מאמן הנבחרת והחבר החדש של רומן אברמוביץ', שזה עתה חזר מביקור בצ'לסי. בהמשך תופיע להקת מטרופוליס עם אפרת גוש, ועוד לא דיברנו על המשחק עצמו, ובעיקר על הכוכב הזוהר שמתגלה בו - ליונל מסי, בן 18 מברצלונה, האיש שבאמת נולד לרקוד. אי אפשר לבקש יותר.