בלתי רלוונטיים

אנשי מחלקת הכדורסל של ריאל מדריד לא ירצו להודות בכך, אבל הדבר שמטריד את מנוחתם יותר מכל הוא שאף אחד כבר לא סופר אותם. רספקט מסויים מצד היריבות יש - בכל זאת, מדובר במועדון המעוטר בהיסטוריה של היבשת - אבל הפחד המשתק, שהיה לאורך השנים מנת חלקן של היריבות, נעלם כבר מזמן. כי אם אפילו דידיה גאדו, מאמנה של פו אורטז הקטנטונת, מכריז טרם משחק במדריד ש"באנו לכאן כדי לנצח ולא אופתע אם זה יקרה", ואכן חומק בסיום עם ניצחון, אין מנוס מלקבוע שמשהו רקוב מאוד בממלכה של פלורנטינו פרז.

תהליך הריקבון המדובר נמשך כבר שנים, והאמת היא שסיומו לא נראה באופק. למעלה מעשור של כישלונות ניהוליים ומקצועיים, תקלות מביכות ושערוריות לרוב עבר על אוהדי הקבוצה מאז הפעם האחרונה בה ראו פיינל פור בעיניים. היציעים המדוללים במשחקי הבית, שפעם נחשבו לאטרקציה אמיתית, מעידים יותר מכל על מצבה העגום של ריאל המחלידה. לבודדים שטרם נטשו נותר רק להיזכר בערגה בריאל של פעם, היפה, זו של קורבלאן, ברבנדר ושצ'רביאק, אפילו של אובראדוביץ' וסאבוניס. את ההווה האפור ירצו כולם למחוק מהפרוטוקול.

מקור הבעיה ברור ונהיר לאנשי הכדורסל בספרד. אפשר למנות יותר מסיבה אחת לקטסטרופה הנוכחית, כמובן, אבל כולם מסכימים שהדג מסריח קודם כל מהראש. הכוונה היא לנשיא המועדון, פלורנטינו פרז, שלא מגלה סימני התעניינות מרובים במשחק עם החישוק והכדור הכתום. הסיפור הבא, שהתרחש לפני כשלוש שנים, מלמד על גישתו של הנשיא: יום אחד נשאל פרז כיצד התרשם מיכולתו של קספרס קאמבלה הלטבי. "הוא שחקן טוב מאוד, כמעט החתמנו אותו בקיץ", ענה כבוד הנשיא. פרז שכח, או אולי בכלל לא ידע, שקאמבלה משחק כבר כמה חודשים עבור קבוצתו שלו.

פראן מרטינז, עיתונאי ואיש כדורסל ספרדי, לוקח את הביקורת צעד אחד קדימה. "קבוצת הכדורסל פשוט לא רלוונטית מבחינתו של פרז. אותו הדבר תקף גם לגבי הנשיא הקודם, לורנסו סאנס. הם פשוט הזניחו את הכדורסל. מחלקת הכדורסל היא נטל עבורם, ולדעתי הם היו מפרקים אותה אם רק יכלו. בראש של שניהם תמצא רק כדורגל. בזה הם משקיעים את כל כספם, זמנם ומרצם. פרז עדיין זורק עצמות לכדורסל רק כי הוא מעוניין להמשיך לכהן כנשיא המועדון, וקולות הבוחרים שאוהבים כדורסל חשובים לו. סיבה נוספת היא שהוא לא רוצה להיזכר בהיסטוריה כאיש שמחק את קבוצת הכדורסל של ריאל מהמפה. בשורה התחתונה, אין לו סנטימנטים לקבוצת הכדורסל, ומבחינתו עדיף היה שתיעלם".

לזכותו של פרז ייאמר שעל אף חוסר הסבלנות שמגלה כלפי הכדורסל, או אולי חיבתו המוגזמת לכדורגל, הוא נוהג להעמיד לרשות האחות הקטנה תקציב גבוה יחסית במונחים אירופאים, שנע על פי ההערכות סביב עשרה מליון יורו. כאן בדיוק באה לידי ביטוי בעיה נוספת - התנהלות תמוהה בתחום הפיננסי. "למרות שמדובר בסכום זעום עבור ריאל כמועדון, אפשר לעשות הרבה דברים טובים עם 12 מליון דולר", טוען מרטינז. "זה בכל זאת אחד התקציבים הכי גדולים בליגה הספרדית, אולי באירופה. אבל הכסף הולך מהר מאוד לאיבוד על החתמות יקרות ולא משתלמות. כל שנה מגיעים לכאן פלופים כמו סטפאנו אטרויה, יירי זידק, אריק מיק, דראגן טרלאץ, אנטוניו פוטסיס וקאמבלה. שחקנים שלא שווים את הסכומים העצומים שהושקעו בהם. אבל לפרז לא אכפת, הוא לא דורש מראשי מחלקת הכדורסל דין וחשבון, ובכל פעם נוספת חוליה חדשה לשרשרת". לא אחת נאלצה ריאל לחתוך שחקנים מסויימים, גם כאלו שהרוויחו משכורת שמנה מאוד, ושילמה להם פיצויים במשך כמה עונות. מנגד, עד שכבר הצליחה לסכם עם שחקן צעיר ומבטיח באמת, קרלוס דלפינו, החליטה ריאל לסגת מהעסקה מסיבות שונות ומשונות. דלפינו משחק היום בדטרויט פיסטונס מה-NBA.

בכל הנוגע למאמנים, ריאל היתה בררנית יותר. גם בתקופות זוהרות פחות ניתן למצוא אצלה מאמנים בולטים. אבל בריאל הכושלת של של העשור האחרון איש לא הצליח לשרוד זמן רב מידי, אפילו שמדובר היה בשמות גדולים כמו סרג'יו סקאריולו (כיום מאמן מלאגה), חאבייר אימברודה (מאמן נבחרת ספרד באותה תקופה) וחוליו למאס הארגנטינאי. גם ג'נרל מנג'רים מצויינים כראמון פרננדס (לשעבר בפואנלבראדה, האיש שגילה את וולטר הרמן ונייט האפמן) באו והלכו, והעסק הלך והסתבך מעונה לעונה. הבלגאן הגיע לשיאו במהלך עונת 2003 הזכורה לשמצה, אותה סיימה ריאל במקום העשירי בלבד בליגה. בעקבות זאת איבדה בעונה שלאחר מכן את מקומה ביורוליג, ונאלצה לשחק ביול"ב קאפ. כמו כן, לראשונה מזה 20 שנה לא היה לריאל ייצוג בנבחרת ספרד. אפילו חואן אנטוניו קורבלאן, משחקניה הגדולים של ריאל בכל הזמנים, לא נשאר אדיש להתרחשויות ואמר, בהתבטאות יוצאת דופן, כי "הקבוצה איבדה את הזהות שלה".

בקיץ שלאחר עונת הבלהות הוזעק למדריד למאס, בתקווה שיצליח לאחות את השברים ולהציל את מה שנשאר. הוא זכה לתקציב סביר ובנה קבוצה שהיתה אמורה להתמודד על כל התארים, אבל בפועל ריאל שוב איכזבה וסיימה עונה נוספת ללא תואר, אחרי הפסד בגמר היול"ב קאפ להפועל ירושלים. מי שתפס את מקומו של למאס בראשית העונה שעברה הוא בוז'ידאר מאליקוביץ', אחד המאמנים המעוטרים ביבשת (ארבעה גביעי אירופה), אך מיושן למדי. בוז'ה הוביל מהפכה כללית בסגל, החתים שחקנים אלמוניים יחסית כמו אקסל הארבל הבלגי ומיכאל גלאבלה הצרפתי, והצליח, ברגישות ובנחישות, להחזיר את צלחת האליפות לארון של האימפריה. "מאליקוביץ' בנה קבוצה של גלדיאטורים", מספר מרטינז. "ריאל שלו שיחקה כדורסל קר, מחושב. הוא הביא הרבה שחקנים אתלטים ושם דגש מיוחד על ההגנה, שהיתה הנשק העיקרי שלו. ריאל רצה הרבה למתפרצות והלכה בכל הכוח על ריבאונד התקפה, וזה עבד היטב. אף אחד לא האמין שהיא תנצח בגמר הפלייאוף בעונה שעברה את טאו, אבל מסתבר שמגע הקסם של מאליקוביץ' עדיין עובד".

בקיץ האחרון קיבל מאליקוביץ' יד חופשית מהג'נרל מנג'ר ומההנהלה בכל הנוגע להחתמת שחקנים, וכך מצאו את הדרך לקבוצה איגור ראקוצ'ביץ', ונסון המילטון, הקרואטי המוכשר מרקו תומאס, הקטור גארסיה, רוברטו נונז, נדז'אד סינאנוביץ' ובימים האחרונים גם ג'וש פישר. אלא שריאל שוב ביזבזה כסף על היעדים הלא נכונים (מיליון דולר תמורת שחרורו של תומאס, חצי מיליון על המילטון הבינוני). כתוצאה מכך, העונה חזרה ריאל לסורה ומאכזבת בכל המפעלים: בליגה היא ממוקמת רק במקום התשיעי (מאזן 10:10), את בית ג' ביורוליג סיימה רביעית (7:7) ורק בשבוע שעבר הודחה בחצי גמר הגביע הספרדי.

"מקצועית, לריאל יש בעיה בעמדה מס' 1", מאבחן מרטינז. "בולוק, ראקוצ'ביץ', סונקו ופישר הם קודם כל קלעים ורק אחר כך רכזים. בכלל, נדמה כאילו ריאל בנתה רק חצי קבוצה. חסרים לה סמול פורוורד וסנטר. מאליקוביץ' המתוסכל החליט בשלב מסויים לנסות ולהנחית במדריד את דינו ראדג'ה, שפרש מכדורסל לפני שנתיים, וזה מראה עד כמה הוא היסטרי מכל מה שקורה".

"אני חושב שריאל של העונה שוב איבדה את הדרך", ממשיך מרטינז. "הם דיברו בקיץ על פיינל פור כמטרה, אבל עכשיו הם מסתגרים בינם לבין עצמם וכמעט לא מדברים עם התקשורת. הג'נרל מנג'ר הנוכחי, אנטוניו מרטין, לא מוכן, או אולי לא יכול להסביר מה קורה בקבוצה שלו. ההחתמה של פישר היא דוגמא טובה להתנהלות המוזרה של ריאל. פישר הוא סוג של קומבו-גארד שהגיע מגיחון ובא כדי לתרום קודם כל בהגנה, אבל כל מי שראה אותו משחק אמר שהגנה היא ממש לא הצד החזק שלו".

ריאל מדריד מודל 2006 בנויה בראש ובראשונה על הצמד המצויין בולוק את ראקוצ'ביץ', שביום טוב יכולים לקבור קבוצה לבדם. לצערה של ריאל, זה לא קורה לעיתים קרובות, ואם כבר, אז על חשבון הנמושות. בשלב הראשון הצליחה ריאל לנצח רק את אורטז, פרטיזן, אולקר וסיינה החלשות, בנוסף לניצחון במחזור הפתיחה על מלאגה. מנגד רשמה אפס ניצחונות על הילדים המגודלים, פנאתינייקוס וצסק"א. ובמילים אחרות: ריאל חכמה על חלשים.

"קשה לנצח קבוצות רציניות כשרוב התרגילים בנויים עבור בולוק", מסכם מרטינז. "קבוצות איכותיות כמו מכבי יתכוננו היטב לבולוק. סביר להניח שדרק שארפ יקבל מחר (חמישי) הרבה דקות וינסה להתיש אותו. אם ריאל רוצה לנצח ולא לסיים את דרכה ביורוליג תוך שבועיים, היא חייבת לקבל תפוקה משמעותית יותר מהארבל, סונקו ורייס. אף אחד לא מצפה ביום חמישי לקלאסיקה או לשחזור של אחד הקרבות הגדולים מלפני 30 שנה, אבל אפשר לדרוש מריאל לשחק כדורסל קצת יותר חכם ואיכותי, ולפחות להקשות על מכבי. אין לי ספק שיש לה את הכלים.

השאלה היא על איזה צד יתעוררו ראקוצ'ביץ' ובולוק. אם אני זוכר נכון, בפעם האחרונה שבולוק שיחק נגד מכבי הוא דווקא ניצח אותה".

מאזן ביורוליג – 7:7
מאזן בליגה הספרדית – 10:10
ממוצע קליעה – 72.3
ממוצע ספיגה – 71.7
אחוז ל-2 – 47.4%
אחוז ל-3 – 38.4%
ריבאונדים – 31
אסיסטים – 11.6
חטיפות - 8.4
איבודים – 14.6
חסימות – 3.7
מדד יעילות קבוצתי – 72.9