וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מהיר יותר, חזק יותר

22.2.2006 / 12:32

תחרות המזחלות לרביעיות בטורינו מתחילה ביום חמישי וזו תהיה ההזדמנות האחרונה של האמריקאים לזכות בזהב ראשון מאז 1948

זכרונות כואבים ממסלול המזחלות בצ'זנה בשנה שעברה והופעה בינונית בתחרות הזוגות בטורינו, לא מונעים מנהג המזחלות האמריקאי טוד הייס, לחלום על מדלית זהב אולימפית ראשונה לארה"ב בענף הזה מאז 1948. "לא היינו מהירים בכלל בתחרות לזוגות, אבל אני בטוח שנוכל להשתפר ברביעיות", אמר הייס לקראת התחרות שיוצאת מחר (חמישי) לדרך ומורכבת מארבע ריצות. בתחרות לזוגות אגב, הייס סיים במקום השביעי בלבד כשגרמניה זכתה במדלית הזהב.

בדומה לרוב אנשי המזחלות מצפון אמריקה, גם טוד הייס, טקסני בן36 הוא ספורטאי מאוד מגוון. הוא התחיל כשחקן פוטבול במכללת טולסה, והמשיך כרוכב רודיאו וקיקבוקסר. בסופו של דבר הוא החליט שהוא רוצה לטעום גם מהמשחקים האולימפיים ובפרס הכספי שזכה באליפות ארה"ב בקיקבוקסינג, הוא קנה את המזחלת הראשונה שלו. באולימפיאדת סולט לייק סיטי, הוא זכה במדלית כסף כחלק מהרביעיה האמריקאית. השנה, הוא נתקל בתנאים קשים מאוד במירוץ הזוגות בטוירנו. כששלג כבד יורד על מזחלת שנעה במסלול מסוכן במהירות של 130 קמ"ש, זה לא הכי נעים, גם עבור מי שרכב על שוורים זועמים לפרנסתו. הייס עצמו משתדל לא לתרץ: "זה עוד ענף חורף וספורט חורף עושים בשלג. אנחנו פשוט חייבים לעמוד במטרה שלנו, להעביר את המזחלת לסוף המסלול במהירות המקסימלית, מבלי להיתקע ביותר מדי קירות בדרך". ובכל זאת, הייס זוכר טוב מאוד את תחרות גביע העולם בשנה שעברה על אותו המסלול, שבה נפצע ברגל בזמן התחרות. "לקחתי פניה גרועה כשהרגל שלי הייתה במקום שהיא לא הייתה אמורה להיות בו", מספר הייס שנזקק באותו יום לפינוי לבית חולים ברגע שהוציאו אותו מהמזחלת אחרי שאיבד לא מעט דם. שנה אחרי, לטענתו, הוא כבר שכח מהכל.

אף אחד מהם לא בנה על מזחלת

בניגוד לכל ענפי הספורט האחרים, מזחלות זהו ענף שאפשר להתחיל ללמוד אותו בגיל מאוחר מאוד. כלומר, לא צריך להשקיע בו את כל החיים ואפשר להיכנס לעסק גם בגיל 20, ללא שום רקע בספורט חורף - העיקר שיהיה כישרון. שני היסודות החשובים ביותר בענף הזה הם מהירות וכוח מתפרץ. את אלה, אפשר למצוא בקלות באיצטדיוני האתלטיקה ובמגרשי הפוטבול.

חברי נבחרות המזחלות בקנדה וארה"ב, הגיעו בעיקר מהפוטבול. רובן היו שחקני מכללות, שלא מצאו את מקומם ב-NFL. מסתבר שלמחנות טרום העונה של קבוצות ה-NFL, מגיעים ציידי כישרונות מהוועד האולימפי האמריקאי ומספחים אליהם את הנפלים, שמספיק מוכשרים כדי לדחוף מזחלת. כך מצאו את עצמם פאבל יובאנוביץ', סטיב מסלר וביל שופנהאוואר, בצוות של טוד הייס. אגב, גם הצוות האמריקאי השני של סטיב הולקומב, מורכב משחקני פוטבול לשעבר.

"אם היו אומרים לי בתור נער שאני אהיה ספורטאי אולימפי, הייתי חושב על זה בתור אתלט", סיפר סטיב מסלר, שהיה בעברו ספרינטר וכיום הוא מאמן אתלטיקה קלה. "לא הייתי מעלה על דעתי שאהיה בתוך מזחלת. זו היה אולי הענף מספר 35 שהייתי מצויין ברשימה".

איך זה בכלל עובד?

הכוח המתפרץ שהוזכר מקודם, קובע למעשה את המהירות של המזחלת לאורך המסלול. ארבעת הספורטאים דוחפים את המזחלת ונכנסים אחד אחרי השני לתוכה. הם יכולים לדחוף כאוות נפשם לפני שיכנסו, אבל חייבים למצוא את המומנטום הטוב ביותר מכייון שבספורט הזה כל מאית שניה היא קריטית.

הנהג, שיושב מקדימה, שולט על המזחלת. יש לו הגה המורכב משני חוטים, בעזרתו הוא יכול להטות את המזחלת לשני הצדדים. זווית הפניה המירבית של המזחלת היא 12 מעלות. למזחלת יש גם בלמים, שנשלטים על ידי מי שיושב במקום הרחוק ביותר מהנהג, אלא שאלה מופעלים בדרך כלל רק בקו הסיום.

תחרות המזחלות לגברים מורכבת מארבעה קטעים, שניים בכל יום, כאשר המנצחים הם אלה שהשיגו את הזמן הטוב ביותר בשיקלול.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully