קשה בלעדיך, קשה איתך

הפועל ת"א רצה חזק העונה למקום השני ועשויה כנראה לשחק באירופה בשנה הבאה, אחרי היעדרות בת שלוש שנים. כמות הכיבושים הגדולה של הקבוצה, לא נעלמת גם היא מהעין, 37. אבל למרות תצוגות הכדורגל המשכנעות לפרקים, הניצחונות בדרבי ובטדי והניצחון הכפול על בני-יהודה, חייבת להישאל השאלה: כיצד בכל זאת מפגרים האדומים ב-16 נקודות אחרי המוליכה מחיפה? התשובה מחולקת לשתיים: סיבה אחת נעוצה כמובן באחוז ההצלחה המדהים של הירוקים. הסיבה השנייה והחשובה לא פחות נעוצה דווקא ברגליים המזדקנות של יוסי אבוקסיס.

גם בגיל 35, אבוקסיס הוא המנהיג של הפועל ת"א על המגרש ומחוצה לו, על כך אין עוררין. אבל הקשר הקירח טומן בחובו מלכוד גדול: להפועל קשה בלעדיו, אבל לא פחות קשה לה איתו. כשהוא לא משחק, חסרה הקבוצה לא רק אופי ונחישות, אלא גם ובעיקר את עמוד השדרה שלה. שמעון גרשון, האיש שלזכותו עומדים כל הנתונים כדי להפוך למנהיג של הפועל ת"א, מאס בפוטנציאל הזה כבר מזמן. הבלם שגדל בקבוצה והפך בתחילת דרכו לאחד מיקירי בלומפילד, נותן אמנם עונה נהדרת, אבל לא כזו שמשכיחה את השנתיים הרעות שקדמו לה, שבגינן גם איבד את מקומו בהרכב הנבחרת. נדמה שמשבר המנהיגות של גרשון החל כאשר הדיסק שלו עם להקת "המשולש" יצא לאור לפני מספר שנים. השקת הדיסק באה במקביל לתקופה לא טובה של הבלם והאוהדים היו חסרי סבלנות כלפיו, כשטענו כי עיסוקו האחר תורם ליכולתו החלשה ואולי גם כך שברו את רוחו. על הנייר גרשון נותר מאז הקפטן של הפועל ת"א, אבל משמש היום רק ככינור שני לאבוקסיס בכל הקשור למנהיגות.

ובאמת, כשמספר 8 נמצא על המגרש, גרשון מעדיף לרכז את מאמציו כדי לחזור לכושר ופחות בלקיחת המושכות של הקבוצה. בינתיים העסק עובד והבלם האלגנטי הוא השחקן הטוב ביותר של הפועל ת"א העונה, אלא שכאן גם מתחילה הבעיה המרכזית: כשאבוקסיס לא משחק כל דבר רע שקורה לקבוצה נעוץ בהיעדרותו. לא פעם ולא פעמיים נשמעים בבלומפילד משפטים דוגמת "אם יוסי היה משחק, הוא לא היה נותן לזה לקרות". לעתים קרובות נראה שלא רק הקהל מאמין בדברים הללו, אלא גם השחקנים. התפקיד של אבוקסיס וההשפעה המנטאלית שלו על שאר השחקנים במגרש, בעיקר צעירים דוגמת גילי ורמוט, עומר פרץ ורמי חליס, הם אלו שגורמים לקשטן להעלות את השחקן החביב עליו בהרכב בכל מחזור ולהשאיר אותו על המגרש עד הבטחת הניצחון. גם אם זה במחיר של שחקן שבדקות רבות משחק בהליכה, מתקשה לתקל כמו בעבר ומאבד כדורים רבים בגלל האיטיות שלו.

חשוב לזכור: בשנים האחרונות בקריירת האימון שלו, משחק דרור קשטן עם שני קשרים התקפיים, לרוב על הקווים. על אותו צמד מבסס קשטן את המשחק שלו, כשהם למעשה מכתיבים את הקצב והתנועה. לא חסרים מקרים בהם ניסה המאמן המנוסה שחקנים שונים בעמדות של שחקני הקו. עמרי אפק שהתחיל כחלוץ, סבסטיאן סימרוטיץ שתמיד היה חלוץ ואפילו יגאל אנטבי, שהעביר משחק כושל בעמדת הקשר השמאלי בעונת הדאבל. למשחק האגפים תמיד מצא קשטן פתרונות. אלא שבמרכז המגרש הסיפור אחר, במיוחד העונה. בתפקידים האלו לא אוהב כנראה האיש עם החמסה לאלתר, במיוחד העונה. וכאן גם מתגלה הפרדוקס של אבוקסיס.

העונה החתימה הפועל ת"א קשר אחורי חלומי במונחים של הכדורגל הישראלי. וואליד באדיר צורף למערך של קשטן, אחרי 4 אליפויות במכבי חיפה ומקום קבוע בהרכב הנבחרת. באדיר הצטיין תמיד בצד ההגנתי, בעיקר בליגה הישראלית, הרבה בגלל חוסנו הפיזי. אלא שהניצוץ של השחקן הגיע דווקא בזכות תכונותיו ההתקפיות. בחיפה הרבה הקשר החסון להגיח לרחבת היריב ולכבוש. אצל אברהם גרנט הוא תופקד במרכז המגרש, אבל כשההתקפות התנהלו באגפים והוא לא לקח חלק בהנעת הכדור, נדמה היה שהוא נעלם לחלוטין מהמגרש. עד שהגיעה ההרמה של קייסי או של רוסו ובאדיר, שקיבל חופש מגרנט להיכנס לרחבה, סיים את המהלך ברשת.

בהפועל ת"א דווקא ממעט באדיר לנצל את יתרונותיו ההתקפיים, מחיר כבד שנגבה בגלל שהוא צריך לחפות על אבוקסיס החלוד והאיטי. בפעם הראשונה בקריירה שלו הפך באדיר לקשר האחורי שמחפה על כולם. הפועל פגיעה במגננה שלה על הקווים בגלל היכולות ההגנתיות החלשות של ורמוט ודגו ובגלל עצלנותו של פליקס אובוקה, אבל גם ובעיקר בגלל שבאדיר נשאר חשוף בצריח. אבוקסיס לא מצליח לרדוף אחרי קשרי היריבות בהתקפות מהירות, מפסיד כדורים רבים, לא נע מספיק על שטחים גדולים, חורים אותם נאלץ למלא באדיר. מי שחשב שנקודות התורפה של הפועל ת"א השנה היא יגאל אנטבי או אסי דומב, טעה.

הדבר העצוב שנחשף בהקשר הזה הוא שקשטן של הפועל ת"א הוא מאמן שלא מעונין לקחת סיכונים, בניגוד לקשטן של בית"ר ירושלים ומכבי ת"א באמצע שנות ה-90. ולכן הוא כמעט גם ולא נותן לבאדיר לצאת קדימה. כפועל יוצא, באדיר מבלה העונה יותר ברחבת הפועל ת"א מאשר ברחבה של הקבוצה היריבה. וכך מפסידה הפועל כח התקפי נהדר ו-וינר ענק, שכבר לקח ארבע אליפויות. העובדות מספרות שבפעמים המעטות שבאדיר הגיע לרחבת היריבה, זה גם נגמר בשער לזכות האדומים. חבל שעד כה יש לו רק 4 שערים.

הכישלון של קשטן בעמדה הזאת, לא מסתיים כאן. בנוסף לבאדיר, הפועל ת"א החתימה בקיץ גם את ביו אדפמי ואוגנין לאקיץ', על מנת שיהוו אופציות נוספות בקישור האחורי. אליהם אפשר גם לצרף את שי אבוטבול וטל חן. בפועל, לאקיץ' הציג יכולת מצוינת בגביע הטוטו ושאר משחקי טרום העונה, אבל שיחק בצורה הפוכה בליגה ושוחרר. אדפמי משחק דווקא בתפקיד ממלא החורים בהגנה ובפעם היחידה ששיחק כקשר אחורי (בגביע הטוטו מול נצרת-עילית), הציג יכולת תיקול לא רעה, אבל חוסר דיוק משווע במסירות. הסיפור עם טל חן דומה: מצטיין בפעולות הגנתיות, אבל לוקה בטכניקה ובמסירה, ולכן גם קשטן מעדיף אותו כבלם.

אבוטבול נשאר האופציה החביבה על קשטן כמחליף לבאדיר ואבוקסיס, אבל הקשר המבטיח לא מגלה את היכולות המצוינות שלו מהנבחרת האולימפית ומקבוצת הנוער ולא הוכיח שהוא ראוי לחולצת ההרכב. התוצאה: לקשטן אין ברירה אלא להרכיב את אבוקסיס.

בשנה הבאה יגיע לוולפסון מאמן חדש, אותו מאמן שקידם יותר מכל אחד אחר את וואליד באדיר ויודע לעשות בו שימוש אפקטיבי. המשימה של גרנט, בהנחה ששחקנים כמו ורמוט, גרשון, פרץ ואנטבי יישארו בסגל, תהיה קשה וכפולה. הוא יהיה צריך לקבל מהם מנהיגות שהיתה מנת חלקו הכמעט בלעדית של אבוקסיס ועל הדרך למצוא קשר אחורי שיפתור את הבעיה עליה באדיר צריך לחפות. את הצעד הראשון והחכם שלו כבר עשה המאמן המיועד, כשהודיע שאבוקסיס יישאר בהפועל. בטוח שחלק גדול מהשחקנים והאוהדים האדומים שיחרר אנחת רווחה, במיוחד כשכולם יודעים שזה יהיה על הספסל.