ואין כבוד

ז'רום לרואה נותן אגרוף לחזהו של אסי בלדוט במרחק שני מטרים מהקוון. בסון לא מגיב. פבריס פרננדז בועט בגסות ללא כדור ברגל של אלי אברבנאל. אסף קינן שולף רק צהוב. דויד אגאנסו משחרר מרפק לפרצוף של יניב אלול. שוב האדום נשאר בכיס. לא מדובר פה בקשיחות שמאפיינת את סגנון המשחק האירופי. זו אלימות, והיא נובעת מתסכול.

ז'רום לרואה הגדול הגיע מהליגה הצרפתית כדי להצעיד את גאידמק לצ'מפיונס ליג, אז שום אסי בלדוט, שעושה בקושי 60 אלף דולר לעונה, לא יעצור אותו. הזרים של בית"ר חשבו שהם באו לטייל כל הדרך אל הבנק, אבל הם לא לקחו בחשבון כל מיני אלי אברבנאלים קטנים שמציקים להם. אין להם ממש סבלנות להתמודד עם הלבנט, אז הם בועטים בהם.

ההתנהגות של הכוכבים של בית"ר היא מתנשאת, וזה מתחיל מהמאמן שלהם. ההתקפה התקשורתית של לואיס פרננדז על מאמן הנבחרת הצעירה עדיין לא זכתה לתגובה מצד ההתאחדות. באמת חוצפן הגיא לוי הזה, שמעז להפריע לאימונים של בית"ר ירושלים. מהם האינטרסים של הנבחרת הצעירה של ישראל לעומת הכסף ששפך ארקדי. פרננדז צודק, לוי לא מקצוען.

אבל מקצוענות זה קודם כל כבוד, ואת זה אין בינתיים לסטארים של גאידמק. אומנם הם מעלים את הרמה של הליגה ויש לנו עוד הרבה מה ללמוד מהם, אבל זה לא אומר שהם לא צריכים לכבד אותנו. ועד שזה לא יקרה, כל קבוצה מהשכונה תצליח לעצור אותם