מתיחות בצפון

1. רק לפני חודש וחצי סיימה הפועל גליל עליון עוד ערב קליל של כדורסל, והתמקמה לה במקום השלישי בטבלת ליגת העל. אבל כדרכן של רוב הקבוצות במציאות חסרת היציבות של הליגה שלנו, איבדה הקבוצה תוך חודש סמל (עודד קטש), זר מרכזי (ג'יי סטרייט), חמישה משחקי ליגה רצופים והרבה הרבה אמונה. את הזריקה האחרונה הערב במשחק ההפסד לאשקלון (סיפור התרסקות לא פחות כואב, אגב) לקח בריאנט סמית, זר אמריקאי חביב שהגיע לקבוצה רק השבוע ושיחק בה את משחקו הראשון.

איך קרה שהקבוצה שייצגה במשך שנים את אהבת הכדורסל, הנחישות הקיבוצית וגידול הנוער הפכה לקבוצה פריפריאלית, תחנת רכבת לזרים בינוניים, שעוד עלולה להשחית את שתי התקוות הבודדות של הכדורסל שלנו לשנים הבאות, ליאור אליהו ויוגב אוחיון? הליגה עוד ארוכה, כמו שכולם אוהבים להגיד (והשנה זה גם נכון), אבל אם בגליל לא יקחו קצת אויר וימצאו במהירות פיתרון, תמצא את עצמה האלופה הלא צהובה היחידה בארבעים השנים האחרונות בליגה הלאומית.

2. לליגת העל שלנו יש גוף קטן ושני ראשים גדולים. עם הראש הצהוב כבר שנים אי אפשר להתמודד, האדום מנסה כבר כמה חודשים לתפוח אבל עוד יש לו דרך ארוכה עד שישתווה בגודל. מהגוף, שאר קבוצות הליגה שלנו, אנחנו מקבלים מדי פעם רגעים של כדורסל עם מעט ריגוש, חיבור קצר מועד ויכולת אישית. הרגע הנוכחי שייך לבני השרון של יעקב ג'ינו, שאחרי תקופת הסתגלות בעייתית ומביכה לפציעה הטרגית של קוקי בלצ'ר, יצרה לעצמה היררכיה. למרות השמיכה הקצרה, חיברה הקבוצה ארבעה ניצחונות ליגה רצופים, שבליגה בלי בטן שווים קפיצה עד המקום החמישי.

טרנס רנצ'ר הנהדר, מפוקס בקליעה ובריכוז, מבהיר איך ולמה רשום לו NBA ברזומה. עוסמאן סיסה, אתלט עוצמתי מלא כישרון אבל עדיין בוסר, מוכיח כל שבוע מחדש כמה אתגר יש למאמן שלו בעיצובו. ירון להט, רכז ותיק ששיחק לפני שנה ברמת אפעל מהלאומית, מקבל דקות רבות, בזכות, ותורם בשקט ובניסיון שלו.

המילה האחרונה שייכת לאדם הארינגטון. הגארד הלבן ממסצ'וסטס הפציץ עד לפני שבוע 15 מ-45 מחוץ לקשת, ובקבוצה כבר לא היו בטוחים אם מגיע לו מקום ליד החלון בטיסה הביתה. 6 מ-8 באשקלון בשבוע שעבר היוו את ההקדמה להתפוצצות של 36 נקודות מול ראשון לציון, כולל 10 מ-12 מהשדה במחצית הראשונה. אולי הקרב על הפיינל פור עדיין לא סגור.

3. איגוד שופטי הכדורסל בישראל ממשיך להיות אחראי על אגף האבסורד. שבועיים אחרי ששלחו למנוחה את השופט שמוליק לוי, אחרי פעמיים בהם הרחיק שלא בצדק שחקן של עירוני רמת גן, חזר השבוע השופט לשפוט בליגת העל. נחשו את מי הוא שפט? את עירוני רמת גן כמובן. מבלי להיכנס לשיקולים הגיאוגרפיים של משבץ השופטים, אולי כדאי לוודא שהבחור קורא עיתונים, או לפחות מנקה מדי פעם את האזניים. פשוט חוסר רגישות.

ורמת גן? בקבוצה לא ממש יתנחמו בכך שהפעם לוי לא הרחיק להם שחקן, לשם שינוי. מצד שני, אולי כדאי לחבורה בזיסמן לחשוב על רעיון אחר: הרחקת שחקנים יזומה, מתוצרת עצמית. לפחות בינתיים זה נראה כאילו טונג'י אחד לא יספיק כדי לשרוד בליגת העל.

4. יום שני, שמונה בערב, דרבי תל אביב בהיכל נוקיה. ועכשיו בכנות – יש מישהו שזה עוד מרגש אותו?