וול סטריט

ג'וש הווארד (דאלאס):

דטרויט וסן אנטוניו פתחו, כצפוי, פער משאר הליגה. אבל את דאלאס הן לא מצליחות לנער בדרך. המאבס צמודים לספרס, קרובים לפיסטונס ושאר הליגה בכלל לא נראית באופק. וזה למרות מכת פציעות תמידית, מחסור בסנטר וסגל שלא נראה מוכשר יותר מהרבה קבוצות אחרות. בזמן שאייברי ג'ונסון ונוביצקי הם מועמדים לגיטימיים להיות מאמן העונה וה-MVP, הווארד, בסך הכל בשנה השלישית שלו בליגה, מבצע באופן מושלם את התפקיד של מספר 2. מדי פעם יש לו ירידות קלות בכושר שמפריעות לנו לשים לב לעונה המצוינת שלו, אבל ככל שהחודשים חולפים התקופות הטובות מתארכות על חשבון הנפילות. ב-5 האחרונים יש לו 22 נקודות ב-59 אחוזים מהשדה, 7.4 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים ו-1.2 חטיפות.


סם קאסל (הקליפרס):

מישהו אמר משבר? הקליפרס יצאו מהתקופה הרעה כמו גדולים עם 12 נצחונות ב-16 האחרונים. ברנד ומובלי ממשיכים למלא את חלל הנקודות שהשאיר קורי מאגטי הפצוע, וכריס קיימן הוא כבר אחד הסנטרים הסולידיים בליגה. אבל על השיפור אחראים שני גורמים שבאופן מסורתי נעדרו מהקליפרס - ווינריות והגנה. על ההגנה אחראי, נא להכיר, קווינטון רוס, סוג של ברוס בואן לעניים ומועמד רציני לשחקן ההגנה של השנה. הווינר - קוראים לו סם.

קאסל בן ה-36 הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לקליפרס בשנים האחרונות. מהרגע שהעביר הילוך הכל חזר לתקתק כמו שצריך בקבוצה. מ-15.5 נקודות ב-40.6 אחוזים מהשדה בדצמבר הוא קפץ ל-20.9 נקודות ב-48.2 אחוזים בינואר. ובארבעה משחקים בפברואר הוא נתן 22.3 ב-54 אחוזים, 5.8 קטיפות מהלוח ו-7.8 מתנות לחברים. וכמובן שאת היכולת הידועה בקלאץ' הוא מביא לכל משחק צמוד. עכשיו השאלה היא כבר לא אם הם יגיעו לפלייאוף אלא כמה סיבובים הם מסוגלים לעבור.


בן גורדון (שיקגו):

שתי מניות חמות וסיבות לאופטימיות אצל הבייבי-בולס הם טייסון צ'נדלר וגורדון. צ'נדלר החליט פתאום להתעורר ומספק דאבל דאבל של 10.4 ו-13.5 (כולל 5.9 כדורים חוזרים בהתקפה!) ו-1.4 גגות ב-8 האחרונים. גורדון, מהאכזבות הבולטות של העונה עד לא מזמן, מתחיל לממש את הפוטנציאל מאז שנכנס לחמישייה על חשבונו של כריס דיוהון. פתאום הוא מדגדג את ה-30 דקות למשחק, כשבעונה שעברה הממוצע שלו היה פחות מ-25. אחרי 13.5 נקודות בלבד ב-38 אחוזים מהשדה בחודשיים הראשונים, בן ג'ורדן זינק ל-18.5 (ב-44.5 אחוזים) בינואר ולפני המשחק האחרון מול סקרמנטו, היה לו רצף מדהים של שלושה משחקים בהם מתפרע לחלוטין: 34.7 נקודות ב-54 אחוזים מהשדה, 6.3 שלשות למשחק (!) ואפילו 2.7 חטיפות. רק בפעם השלישית זה גם הספיק לנצחון.


ראג'ה בל (פיניקס):

עוד אחד מהמרוויחים הגדולים מסטיב נאש והשיטה של המאמן מייק ד'אנטוני. בל הולך ומשתפר ככל שהעונה מתקדמת ומתפקד הן כסטופר ההגנתי של הקבוצה והן כקלע השלשות המוביל והסקורר היציב היחיד ליד נאש ומריון. יש לו חלק חשוב מאוד בעובדה שפיניקס מתעקשת לא לאבד גובה ונשארת עם המאזן הרביעי בטיבו בליגה. ב-19 המשחקים האחרונים בל ירד רק 5 פעמים מ-15 נקודות, והוא קולע במשחקים האלה 18 בממוצע, כולל 3.4 הפצצות מ-3, שמוצאים את הרשת ביותר מחצי מהמקרים. משבצת השוטינג גארד של פיניקס תפוסה לכמה שנים טובות.


קווין מרטין (סקרמנטו):

זוכרים שהכל התחיל מחמישייה של ג'יי-וויל, דאג כריסטי, פז'ה, וובר ודיבאץ? עכשיו כבר לא נשאר ממנה כלום. חוץ מאדלמן, שמתעקש לא להשתמש בספסל כמעט למרות שיש לו את אחד הסגלים העמוקים בליגה. אם בונזי וולס לא היה נפצע, מרטין היה מתגלה רק בקבוצה אחרת, בדיוק כמו ג'ראלד וואלאס. אבל בונזי החמיץ מספיק משחקים (עכשיו שוב), ובינתיים מרטין הצעיר (שנה שנייה בליגה) לוקח את הצ'אנס בלי לשאול שאלות. ב-8 המשחקים האחרונים הוא קולע 16.9 נקודות ב-60 אחוזים מהשדה, ומה שיותר חשוב- ב-11 הנצחונות האחרונים של הקינגס הוא קולע 18.7. במילים אחרות - יש לו חלק חשוב בכך שביום בהיר המלכים עדיין יכולים לראות את הפלייאוף.

קווין גארנט (מינסוטה):

פעם, בימים שהמכנסיים היו קצרים יותר והשפם היה באופנה, קווין מקהייל ודני איינג' היו חלק מאחת הקבוצות הגדולות בכל הזמנים. היום הם המנהלים של שתיים מהקבוצות הסתמיות בליגה ולא מזמן רקחו בינהם את אחד הטריידים הסתמיים בכל הזמנים. 7 שחקנים ומשהו כמו 30 מיליון דולר החליפו ידיים, ושום דבר לא השתנה. גארנט, שהולך ומאבד עניין ככל שהעונה והקריירה מתקדמת, ובתיאום מדויק הסיכוי לאליפות הולך ומתרחק, הגיב לעסקה עם ירידה קלה נוספת בתפוקה. הנתון המעניין ביותר שקשור לביג טיקט השנה הוא שהוא קולע פחות באחוזים הרבה יותר גבוהים מהרגיל, ובמילים אחרות - לוקח הרבה פחות מהמשחק עליו, בעיקר במאני טיים. ב-6 האחרונים (4 הפסדים) הוא נותן 18.5 נקודות, 12.9 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 0.8 חטיפות ו-1.2 בלוקים. לאור המספרים הללו, כרמלו יכול לראות את עצמו מקופח שלא מצא את עצמו באולסטאר על חשבונו של KG. וגם גג ענק בדרך לנצחון היחיד של הזאבים בפברואר לא ישנה את העובדה שגארנט, כנראה, משועמם במיוחד בזמן האחרון.


מארקו יאריץ' (מינסוטה):

עוד הישג נדיר לקווין מקהייל - הוא יצא המפסיד בטרייד עם הקליפרס. נתן את קאסל בשנת חוזה תמורת יאריץ', והחתים אותו על הדרך על חוזה ארוך טווח. ובזמן שקאסל משתלט על לוס אנג'לס, הסרבי מרגיש את הקור של מינסוטה. ההתחלה הייתה סבירה ויאריץ' סיפק את האתלטיות וההגנה לשמה בא, אבל אז, בלי אזהרה מוקדמת, משהו התקלקל. מעט לפני הטרייד עם בוסטון הוא פשוט הפסיק לתפקד, והמאמן קיצץ בבת אחת את הדקות שלו. ב-8 המשחקים האחרונים שלו יאריץ' סיפק טריפל דאבל של אכזבות עם 4.9 נקודות, 1.9 מסירות לסל, ו-0.6 גניבות (ומדובר באחד החוטפים הטובים בליגה). המאמן דווין קייסי הוציא אותו מהרוטציה והוא לא שיחק בשני המשחקים האחרונים של הוולבס, מה שגרם לו להפנות אצבע מאשימה כלפי המאמן הצעיר, שעדיין לא החליט מי משחק וכמה. בינתיים מרקוס בנקס, שהגיע מהסלטיקס, מנצל די יפה את הדקות שיאריץ' וקייסי השאירו לו.


בארון דיוויס (גולדן סטייט):

אז מה עם המספרים שלו מרשימים? יש סביבו הרבה יותר כשרון מאשר לנאש בפיניקס, או אפילו לנוביצקי בדאלאס, והוא לא עושה עם זה כלום. הלוחמים ממשיכים לא לשמור ולהתמחות בלהפסיד משחקים שהם מובילים בהם בתחילת הרבע האחרון. בארון ממשיך להפציץ מכל טווח למרות שהוא קולע ב-39 אחוזים מהשדה ו-31 מהשלוש. לא במקרה שלושת הנצחונות האחרונים של הווריירס היו בשלושת המשחקים בהם הוא זרק הכי מעט ב-8 האחרונים, לא במקרה אחד משלושת הנצחונות היחידים שלהם בינואר היה במשחק היחיד שהוא לא שיחק. עושה רושם שהבארון הופך לעוד אחד מהרכזים האלה שיש להם שורה סטטיסטית גדולה אבל בחיים לא יובילו קבוצה לשום מקום (סטפון, מאחוריך).


למאר אודום (הלייקרס):

קובי חוטף, מוסר ורץ להטביע וגם ממשיך לנצח ככה לא מעט משחקים. אודום היה אמור להיות היחיד שמנסה לעזור לו קצת, אבל נראה שהחליט לתת את התפקיד לבריאן קוק, או סמוש פארקר, או אחד מהנגרים האחרים בצהוב. אם לפני חודש נדמה היה שלמאר התחיל לתפקד כמו שצריך בתור הפיפן של קובי, בזמן האחרון השחקן החשוב ביותר שהגיע ללייקרס בטרייד של שאקיל נעלם מהרדאר. ב-7 המשחקים האחרונים הוא כמעט לא מורגש עם 9.9 נקודות, 9 ריבאונדים, 4 אסיסטים, פחות מחטיפה ובלוק ויותר מ-4 איבודים למשחק. המאבק על הפלייאוף במערב יהיה קשה במיוחד השנה, ופיל ג'קסון לא יכול להרשות לעצמו מצב בו השחקן היחיד שקולע בדאבל פיגרס חוץ מקובי נקרא על שם רבנית. אם הוא לא יצליח להעיר את אודום זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.


קוונטין ריצ'רדסון (הניקס):

שום דבר חדש בגיזרת הקיו-ריץ' (7.2 נק' ב-34 אחוזים מהשדה ו-40 מיליון דולר ב-5 שנים). הוא לא הצליח להיות קר מהרגיל בזמן האחרון (למרות ניסיונות שכאלו). פשוט לא יכולה להיות רשימת מניות קרות בלי נציג מהניקס כרגע (13 הפסדים ב-14 משחקים), וקוונטין הוא הכי קר שיש. עוד רגע החמישייה השלישית של שארלוט עוברת אותם בקרב על המקום האחרון. לפחות תהיה בחירת דראפט גבוהה? אז זהו, ששיקגו תקבל אותה בעקבות הטרייד של אדי קרי. איזיאה, אתה גדול. הלהיט החדש, ג'יילן רוז, חוזר למומחיות שלו מהשנים האחרונות - להיות אחד הכוכבים של הקבוצה החלשה בליגה. החוזה הגמור האחרון, זה של פני הארדווי, ימצא בקרוב קבוצה עם מזל, אבל די ברור שהתמורה תהיה גם הפעם דלוחה. בשביל מה לארי בראון צריך את זה? זאת שאלת מיליון הדולר (ניתן להמיר את הפרס במליק רוז ושתי בחירות דראפט, זו של 2010 ו-2012).