דקה 90, קולנוע: סרטי הספורט הגדולים בהיסטוריה

פז חסדאי עבר לבטים קשים ולילות בלי שינה, עד שבחר את 18 סרטי הספורט הגדולים בהיסטוריה. כתבה שנייה ואחרונה: עשרת הגדולים

10/02/2006

העיקר זה הרומנטיקה

10) "ימים של תהילה" ("Hoosiers"), ביים: דייויד אנספאו, 1986.

העלילה מבוססת, גם אם בצורה רופפת למדי, על סיפור אמיתי: תיכון מהעיירה הקטנה מילאן באינדיאנה, שזכה ב-1954 כנגד כל הסיכויים באליפות המדינה, שנחשבת לערש הכדורסל האמריקאי. מדובר בסיפור הצלחה אמריקאי טיפוסי, אפילו קצת בנאלי, אבל כל מי שאוהב כדורסל יתקשה שלא להיכנע. ג'ין הקמן, שמגלם את המאמן, ודניס הופר, שמגלם את אביו האלכוהוליסט של אחד השחקנים (והיה מועמד לאוסקר כשחקן משנה), מצוינים כתמיד, אבל דווקא רמת המשחק על הפרקט היא האלמנט הבולט: בניגוד לסרטי ספורט רבים, השחקנים מקצועיים, הכדורסל איכותי ואפילו שיטות המשחק (שמיניות למיניהן) משקפות את רוח התקופה.

9) "ג'רי מגווייר" ("Jerry Maguire"), במאי: קמרון קרואו, 1996.

המוטו של הספורט המקצועני בארה"ב, "Show me the money", סופג ביקורת נוקבת בסרטו של קמרון קרואו. דמותו של כוכב הפוטבול שמגלם קובה גודינג ג'וניור (שזכה באוסקר על תפקידו) מייצגת תופעה מודרנית בספורט האמריקאי: ההבנה שהשחקנים המקצוענים הם לעתים רודפי בצע אגוצנטריים, ששמים את הסטטיסטיקה של עצמם לפני הצלחת הקבוצה. סוכניהם משמשים למעשה כסוחרי עבדים מודרנים, ורק ג'רי מגווייר, הרומנטיקן האחרון, מהווה אלטרנטיבה. בסרט ההוליוודי מגווייר תולה את גורלו בגורל הלקוח שלו. במציאות, הדמות האמיתית שעליה מבוסס הסרט, סוכן השחקנים דרו רוזנהאוס, מוכר בספורט האמריקני כטיפוס נאלח.

עוד בוואלה!

כיצד מתמודדים עם אסתמה?

בשיתוף zap doctors

חלומות מתנפצים

8) "Hoop Dreams", במאי: סטיב ג'יימס, 1994.

סרט תיעודי שהכדורסל במרכזו, אבל דרכו נחשפים החיים הבלתי אפשריים, הכמעט טראגיים, של צעירים שחורים בתוככי הערים בארה"ב. הסרט מלווה שני שחקנים מוכשרים, וויליאם גייטס וארתור אג'י, מהרגע שבו הם מתחילים את בית הספר התיכון ועד תחילת קריירת המכללות שלהם, כמעט חמש שנים מאוחר יותר. אחד מהם שורד בתיכון בעל קבוצת הכדורסל המצוינת, אך נפצע, השני נושר בשלב מוקדם ופורח בבית ספר קטן יותר, ושניהם כושלים בניסיונם להפוך לשחקנים מקצוענים. במהלך יצירת הסרט נהנה היוצר, סטיב ג'יימס, מגישה מלאה לבתיהם, לקשייהם ולסיפוריהם המשפחתיים הסבוכים של אג'י וגייטס. בסיום כבר ברור לכל צופה כי הכדורסל, למרבה האסון, הוא הסיכוי היחידי שלהם לצאת מהשכונה לחיי רווחה, ובד בבד גם שחלום הספורט המקצועני, שמוכרת אמריקה לצעיריה השחורים, הוא אשליה.

7) "מיליון דולר בייבי" ("Million dollar baby"), במאי: קלינט איסטווד, 2004.

האותנטיות של "מיליון דולר בייבי" נשאבת מהמציאות הקודרת של עולם האיגרוף בימינו, שסובל מירידה בפופולריות ומורכב מאנשים מהמעמד הנמוך. העיסוק בספורט הקשוח הוא הדרך היחידה לתהילה עבור לוזרית מוכת גורל כמו מגי. המאמן פרנקי דאן איבד את רוח הקרב שלו לפני שנים, אך הנחישות של מגי מעוררת אותה. התשוקה של המתאגרפת הצעירה גוברת על הנוקשות השוביניסטית של מאמנה. הרעננות שלה היא כנה ועמוקה, ומצליחה לסחוף אחריה גם אותו וגם את הצופה. סופו של הסרט לוקה אומנם במניפולציה רגשית, אך הוא מרגש בפשטותו. זכה בארבעה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר.

גולשים לביליארד

6) "יום רביעי הגדול" ("Big Wednesday"), במאי: ג'ון מיליוס, 1978.

סרט הנעורים האולטימטיבי, שתיאר את חוויותיהם של מתבגרים בקליפורניה של שנות ה-60. "Big Wednesday" הציג כמה מסצנות הגלישה האיכותיות שנראו על המסך, שביצעו הגולשים הבולטים של התקופה (כמו ג'רי לופז). הצילומים המרהיבים העבירו לצופה את תחושת האדרנלין המשותף שחלקו הנערים במהלך חוויית הגלישה, ועמדה במרכזה של החברות ביניהם. הגלים האימתניים של חופי מאליבו (למרות שהסרט צולם בהוואי) היו רק סמל שהציג ג'ון מיליוס למכשולים הגדולים שעמדו בפני תמימותם של צעירים, על רקע גיוסם למלחמת וייטנאם. בסופו של דבר "יום רביעי הגדול" הוא סיפור נוגע ללב על האהבה לים, על הכמיהה לחופש, על מחאה חברתית ועל ידידות אמת.

5) "צבע הכסף" (The color of money""), במאי: מרטין סקורסזה, 1986.

סרט המשך ל"The Hustler" מ-1961, שם גילם לראשונה פול ניומן את אדי "המהיר" פלסון. 25 שנה מאוחר יותר פלסון נזקק למשקפי ראייה לעיניו, שהתעייפו מאור הפלורוסנטים של מועדוני הבליארד. ממרומי גילו הוא מזהה בחניכו טום קרוז את הכישרון שהוא איבד מזמן. ניומן (שזכה באוסקר על המשחק) מצליח להמחיש בצורה עדינה את הטרגדיה שבהזדקנות, ואת ההכרה ש"הנעורים מבוזבזים על הנערים". טום קרוז, שעד היום תדמיתו הציבורית מקושרת אסוציאטיבית עם אופיו של וינסנט השחצן, העביר חודשים ארוכים של אימוני ביליארד כהכנה לתפקיד. זהו מסע אפל בין מועדוני ביליארד ברחבי אמריקה, שבוים במיומנות האופיינית של מרטין סקורסזה.

שדה החלומות של בית שאן

4) "שדה החלומות" ("Field of dreams"), במאי: פיל אלדן רובינסון, 1989.

פנטזיה ריאליסטית, שמחזירה את האמון בחלומות. האגדה הספורטיבית הקסומה הולידה את המשפט "אם תבנה אותו, הוא יבוא", שהפך לאחד הציטוטים המפורסמים ביותר בקולנוע האמריקאי. ההחלטה של ריי קינסלה (קוין קוסטנר) לבנות ליד ביתו מגרש בייסבול, גרמה לאלפי בעלי חוות ברחבי ארה"ב לעקור את שדות התירס שלהם ולהציב במקומם יציעי עץ הצופים על ארבעה בסיסים. בשדה התירס של קינסלה החלומות מתגשמים, הבייסבול חוזר להיות תמים, כמו פעם, לפני שהווייט סוקס מכרו את הוורלד סירייס, בתקופה שבה החלום האמריקאי התגלם באב ובנו שמשחקים מסירות בחצר האחורית.


3) "בית שאן סרט מלחמה", במאים: רינו צרור ודורון צברי, 1995.

אז מה היה לנו שם? הווידויים של פיני ממשאית הזבל, הקללות שספג אלישע לוי משכניו הקרובים, הכבוד שרוחשות נשות הכדורגלנים לבעליהן, סעודת שישי בערב עם המטבוחה של אמא של מאיר כהן, הפרקטיות של אביו ("תורידו את רביבו"), הילד מביא הכדורים שהשתקם, הפסקול המדהים של שושן. "בית שאן סרט מלחמה" הצליח לתעד את העוצמות הרגשיות שעומדות מאחורי הכדורגל הישראלי כפי שלא תועדו מעולם. הדרמה האנושית המופלאה מסתיימת באחד המהפכים המדהימים בתולדות ליגת העל, כשבית שאן מצליחה לחזור במחזור האחרון בקרית אליעזר ל-2:3 אחרי פיגור 2:0. אם היו כותבים את זה, זה היה נראה קיטשי, לא אמין, הוליוודי מדי. מזל שצברי וצרור היו שם עם המצלמות, אחרת לא היינו מאמינים שזה יכול היה לקרות באמת.

כשדה נירו משמין

2) השור הזועם ("Raging bull"), במאי: מרטין סקורסזה, 1980.

זה לא מפליא שחלק הארי של סרטי הספורט החשובים נוגעים בחייהם של מתאגרפים. למדיום הקולנועי קל ליצור את הדרמה סביב חייו של גלדיאטור בודד, שנאלץ להתמודד לבדו עם כל האמוציות ולרכז אותן לקרב נקודתי מכריע. "השור הזועם" מספר את סיפור חייו של המתאגרף ג'ק למוטה, אלוף העולם במשקל כבד ב-1949, שידע נפילות קשות, ולא רק בזירה. במהלך חייו היה למוטה לא פעם בשפל המדרגה, כשהמהלומות והסמים העבירו אותו על דעתו.

את התפקיד הראשי גילם רוברט דה נירו, שהקנה לו את פרס האוסקר (גם בזכות העובדה שהעלה 30 ק"ג לסצנת הסיום). הסרט צולם בשחור-לבן, כשהבמאי מרטין סקורסזה התאים עצמו לסגנון הקודר של עולם האיגרוף בשנות ה-40. סצנות האיגרוף ממלאות רק 12 דקות מתוך ה-129 של הסרט, אך מאופיינות בברוטליות מסעירה.

חגיגות הסילבסטר

1) "רוקי" ("Rocky"), במאי: ג'ון אבילדסן, 1976.

30 שנה אחרי, ועדיין דמותו האמפתית של רוקי מייצגת את המאמץ הספורטיבי האולטימטיבי. רוקי בלבואה הוא סמל כל כך קלאסי למאבק עיקש של אנדרדוג חסר סיכוי, שרק האזנה לנעימת הסרט מעלה אסוציאציות של הרואיזם. הוא הפנטזיה של כל חובב ספורט, שחולם על לקבל הזדמנות נדירה לתהילה ולהתמודד כשווה מול שווה מול אלוף העולם. בנוסף הוא גם רומנטיקן, והזוגיות המרגשת שלו עם אדריאן מגיעה לשיא דרמטי בסיום הקרב, כשהוא קורא בשמה במה שהפך כבר לקלאסיקה על זמנית. רוקי הוא הגיבור הספורטיבי הגדול בכל הזמנים.

"רוקי" זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב. סילבסטר סטאלונה, שגם כתב את התסריט וגם כיכב בתפקיד הראשי, היה מועמד לאוסקר כפול. סטאלונה, שנחשב להבטחה קולנועית בתחילת דרכו, היה לאדם השלישי בסך הכל שזוכה במועמדות כפולה, אחרי צ'ארלי צ'פלין (על "הדיקטטור הגדול") ואורסון וולס (על "האזרח קיין").

הערות והארות

יש לציין כי הדירוג בוצע על ידי כותב יחיד, ומבוסס על טעמו האישי בלבד. כל יצירת אמנות נוגעת בצופה בה בצורה נבדלת, וסביר להניח כי אחד ימצא עצמו נרגש מסרטים שאחר יחשיב כאוויליים. כמו כן, עצם ההגדרה של "סרט ספורט" היא שנויה במחלוקת. המאחד את הסרטים ברשימה הוא לא רק העיסוק של הגיבורים בפעילות ספורטיבית כלשהי, אלא זו שהיא לב ההתרחשות הדרמטית המרכזית בסרט. יצירה מופלאה כמו "ביג לבובסקי" אינה יכולה להיחשב כ"סרט ספורט", על אף שכוכבי הסרט לוקחים חלק בליגת באולינג.

מספר סרטים שנחשבים כקלאסיים נעדרים מהרשימה, ועם הקוראים הסליחה. להלן הסרטים המנופים: "גברים לבנים אינם יכולים" (לא עומד במבחן הזמן), "מעריצה צמודה" (יותר מדי הארד קור אמריקאי על מיינור ליג בייסבול), "ספייס ג'אם" (שג'ורדן יתרכז רק בכדורסל), "לזכור את הטיטאנים" (קלישאתי, על אף שהוא מבוסס על סיפור אמיתי), "רוקי 4" (למרות שדראגו הוא אייקון קלאסי), "אהבה על הדשא" (בעקבות העוול שעושה הסרט לספר הנפלא), "מיסטרי אלסקה" (תרבות הוקי בעיירות קנדיות קפואות לא מצליחה לגעת בצופה המזרח תיכוני), "מלך הסלים" (למרות משחק גדול של דובי גל בתפקיד פקיד הדואר שמשון, שלוקח אליפות בליגה דמיונית), "בית"ר פרובאנס" (חוסר אמינות עלילתית), "זאב צעיר" (בגלל שרואים שמייקל ג'יי פוקס לא נגע בכדורסל עד לצילומי הסרט), ו"קרטה קיד" (סרט גדול, באמת לא ברור למה הוא לא נכנס).

  • רוקי בלבואה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully