בשנת 1920 נפגשו קבוצות הכדורסל של דיוק וצפון קרולינה בפעם הראשונה במה שתהפוך עם הזמן לאחת היריבויות המרות בספורט האמריקאי. ביום שלישי בלילה, 86 שנה ו-219 משחקים אחרי, שתי הצ'ילבות נפגשות שוב למפגש הראשון מבין שני המפגשים השנתיים ביניהן וגם אם כדורסל מכללות זה לא בדיוק כוס הבירה שלכם אתם מוזמנים להצטרף, אנחנו פה כדי לתת לכם את כל הצידה לדרך שתצטרכו (חוץ מבירה ופיצוחים, זה תצטרכו לדאוג בעצמכם).
הספורט המקצועני האמריקאי, בניגוד לעמיתו האירופאי, אינו מצטיין ביצירת יריבויות ארוכות טווח. מרבית בני ה-30 פלוס שבינינו זוכרים את היריבות הגדולה בין הלייקרס של מג'יק לסלטיקס של בירד בשנות השמונים אבל מה נשאר מהיריבות הזאת היום? לא הרבה. גם יריבויות רבות אחרות דהו עם השנים ואפילו אלו שעדיין חיות וקיימות לא מצליחות לעורר בקרב האוהדים אפילו רבע מהאמוציות שדרבי תל אביבי ממוצע מעורר, מכל מיני סיבות. קודם כל, במרבית הפעמים היריבות הן בכלל לא מאותה עיר או מדינה ולעתים אפילו לא מאותו איזור זמן (דנבר-אוקלנד ודאלאס-וושינגטון, למשל שתי היריבויות הכי גדולות ב-NFL)
בנוסף, בגלל סיבות כמו תקרת שכר, פרישת שחקנים וסתם דעיכה טבעית, בהרבה מאוד פעמים, אחת, אם לא שתי הקבוצות, לא ממש נמצאת בשיאה, ואז מה הכיף בלבעוט בגוויה? (יוצאת דופן מכל בחינה שהיא, היא היריבות בין הרד סוקס ליאנקיס בבייסבול, היחידה שכמות האמוציות בה מתקרבת לרמות האירופאיות שאנחנו מכירים אם כי גם פה רבים יאמרו שעד לפני שנתיים זאת לא היתה ממש יריבות אלא יותר משהו שמזכיר את שמעון פרס מנסה לנצח את ביבי בבחירות למועצת יש"ע, אבל על זה בפעם אחרת).
אז עם מה כל זה משאיר אותנו? עם המכללות כמובן. בניגוד לספורט המקצועני, שם קבוצות מאותה עיר בקושי מתחרות אחת נגד השניה (וכשהן כן, האוהדים מעודדים את שתי הקבוצות, רחמנא ליצלן) הרי שליגות המכללות בנויות על יריבויות אזוריות.
מרבית החטיבות מרכזות בתוכן קבוצות מאיזורים גיאוגרפים קרובים וכך נוצרו פעמים רבות יריבויות בין מכללות ממדינות סמוכות, לעתים קרובות כאלו שאין בהן כלל ספורט מקצועני, מה שהופך את ההתמודדות השנתית עם היריבה מהמדינה השכנה לאירוע של השנה. יריבויות כאלה קיימות בין קבוצות רבות, לדוגמא - סינסטי וקסאבייר, קונטיקט וסירקיוז, קנזס ומיזורי, אוקלוהומה ואוקלוהומה סטייט וכמובן, מישיגן ואוהיו סטייט - יריבות הפוטבול הגדולה מכולן והיחידה שמתחרה באינטנסיביות שלה בקרב שעל הפרק.
הבדלי מעמדות ברורים
וכאן סוף סוף אנחנו מגיעים לדיוק ונורת' קרוליינה. פה לא מדובר במדינות סמוכות או אפילו בשתי קבוצות מאותה עיר אלא בשתי אוניברסיטאות שדרך של פחות מעשרה מייל מפרידה בינהן.
אבל כמה שהדרך הזאת (שנקראת דרך הטבק ועל שמה גם נקראת היריבות) קצרה, ככה עמוק הפער בין המכללות הללו. בעוד נורת' קרוליינה היא אוניברסיטה ממלכתית שמאוכלסת בעיקר בילידי המדינה, הרי שדיוק היא מכללה פרטית, צפונית אם תרצו, כזאת שתנאי הקבלה אליה קשים בהרבה ומגיעים אליה ללמוד מכל רחבי ארה"ב. בנוסף, דיוק נחשבת למעוז ליברליות בלב הדרום השמרני, מה שרק מוסיף שמן למדורת האמוציות. היצרים שמכללה אחת מייצרת בקרב אוהדי הקבוצה השניה הם ללא תקדים באמריקה, הפוליטיקלי קורקט בדרך כלל, כשאוהדי קרולינה מתעבים את אנשי דיוק בשל הסנוביות והאלטיסטיות שלהם (מישהו אמר יפי נפש?) ואילו אוהדי דיוק בעיקר מזלזלים באנשי קרוליינה בשל נחיתותם האינטלקטואלית, כביכול.
למזלנו, היריבות הזאת מצליחה להוציא מהאוהדים גם את מיטב היצירתיות של אוהדי שתי הקבוצות ויכולתם בהמצאת שירים, נאצות והקנטות כלפי הקבוצה השניה כבר נודעה לשמצה בכל ארה"ב. במהלך משחקים שנערכים בקמרון, מגרשה הביתי של דיוק, נוהגים המטורפים ביציעים (מטורפים באמת, עד כדי כך שזכו לכינוי "קמרון קרייזי") לצעוק "עוד כמה שנים אנחנו נהיה הבוסים שלכם!" לשחקני ואוהדי היריבה בעוד אוהדי קרולינה מתמקדים בהקמת אתרים עם שמות יצירתיים כמו Duke-sucks ודומיהם וחיבור מניפסטים מלאי שיטנה לדיוק ובמיוחד למאמנם השנוא, קואץ' קיי. אחד הסיפורים המשעשעים שמצאתי ברשת (ותודה ליובל גפן), שמדגים את עוצמת הטינה בין המכללות, מספר על מנהלת בחברת-על שראיינה לתפקיד זוטר בחברה בוגר דיוק שעכשיו סיים אוניברסיטה. במהלך הראיון מתברר לאותו מועמד שאותה מנהלת בכירה היא יוצאת צפון קרוליינה ולמרות רצונו העז להתקבל לעבודה והבדלי המעמד הברורים ביניהם הוא לא מצליח להתאפק ואומר לה "אני מצטער..".
וכל זה עוד לפני שבכלל דיברנו על כדורסל. אז זהו, שאחרי כל הדיבורים על פוליטיקה, עשירים ועניים, שמאלניים וימניים, כל זה לא היה שווה כלום אם לא היה מדובר בשתיים מקבוצות הכדורסל הטובות ביותר בהיסטוריה של המכללות. ביחד, שתי הקבוצות מחזיקות בשבעה תארי אליפות (האחרונה שבהן בשנה שעברה בידי נורת' קרוליינה), יותר מ-30 הופעות בפיינל פור, יותר מ-160 ניצחונות בטורניר ה-NCAA שתי הקבוצות ייפגשו השבוע זאת תהיה הפעם ה-136 (!) ברציפות שהקבוצות ייפגשו כשאחת מהן לפחות מדורגת. שתי הקבוצות הן גם יצואניות שחקנים מצטיינות לNBA כשבין בוגרי דיוק תוכלו למצוא שחקנים מצוינים (אם כי בדרך כלל, כאלה שהשאירו מעט חותם בליגה) כמו גרנט היל, אלטון בראנד, דני פרי, קרלוס בוזר וכריסטייאן לייטנר ואילו הטאר הילס מוציאים שנה אחרי שנה סופרסטארים, כולל שמות כדוגמת וינס קרטר, בוב מקאדו, ג'יימס וורת'י, בראד דורות'י, ג'רי סטקהאוז וגם איזה אחד, אולי שמעתם עליו, מייקל ג'ורדן. גם האנשים שליד הקווים הם לא בדיוק קוטלי קנים מייק ששבסקי ורוי וויליאמס הם שני הול-אוף-פיימרס ובל נשכח את מאמנה של קרולינה עד 1997- דין סמית הגדול המאמן עם מספר הנצחונות הרב ביותר בתולדות דיויז'ן 1 של כדורסל הגברים, עם 879.
אלופה כאנדרדוג
אז אחרי שסקרנו את העבר, הגיע הזמן לדבר על ההווה. נורת' קרוליינה אמנם מגיעה כאלופת שנה שעברה אבל אחרי שאיבדה את כל שחקניה הפותחים (ועוד כמה מהספסל) למקצוענים, הטאר הילס מגיעים למשחק כאנדרדוגס הברורים. לקרוליינה סגל צעיר ולא מנוסה שהבולט בו (תרתי משמע) הוא הפרשמן הגבוה והלבנבן טיילר הנסברו, שכבר בעונתו הראשונה מוביל את הקבוצה עם מעל 18 נקודות ו-7.6 ריבאונדים למשחק.
דיוק, לעומת זאת, נראית מצוין ועד כה הפסידה רק פעם אחת העונה, בזכותו של סגל עתיר בניסיון שמובל על ידי שני סיניורים נהדרים. שלדון ויליאמס הפורווד נותן 18 נקודות וכמעט עשרה קרשים במשחק וצפוי להיבחר גבוה בדראפט הקרוב אבל מי שבאמת נותן עונת קריירה הוא ג'יי ג'יי רדיק שמעמיד ממוצעים מדהימים של כמעט 28 נקודות למשחק במעל 50% מהשדה.
במאזן הכללי מובילים הטאר הילס בהפרש גדול 95:124 אבל בשנים האחרונות שלטו הבלו דווילס ביריבות הזאת והם ניצחו ב-13 מ-16 המשחקים האחרונים בין השתיים. במפגשים בין שתי הקבוצות בעונה שעברה, ניצחה כל קבוצה במגרש הביתי שלה, כששני המשחקים מוכרעים בשניות האחרונות. שתי הקבוצות מגיעות למשחק ביום שלישי אחרי ניצחונות חשובים דיוק נחלצה בעור שיניה משני משחקים קשים מול בוסטון קולג' ופלורידה סטייט כשהיא נעזרת בטעויות שיפוט (ואיך שהוא, תמיד כשמגיעים לדיוק, יש כאלו בעיקר אם אתה אוהד קרוליינה, כמובן) ונורת' קרוליינה הביסה קבוצות לא רעות בדמותן של מרילנד המדורגת 23 וקלמזון.
הבעיה העיקרית של הטאר הילס כרגע היא חוסר היציבות שלהם, שנובעת בעיקר מהסגל הצעיר שלהם. לקרוליינה יש מאמן מצוין ואת יתרון הבייתיות והסיכוי שלהם לתת פייט לדיוק תלוי ביכולתם לשלוט ברחבות ולהצר את צעדיו של וויליאמס. מהצד של דיוק, אם רדיק ישחזר את היכולת הרגילה שלו והדווילס יימנעו משאננות, אין סיבה שלא ייצאו מצ'אפל היל כשידם על העליונה. אישית, לעבדכם הנאמן יש הרגשה שהחברה של רוי וויליאמס ייתעלו על עצמם וינחילו לבלו דווילס הפסד ראשון ב-ACC העונה.
זהו, עכשיו יש לכם את כל המידע שאתם צריכים וכל מה שנשאר לכם הוא לבחור את הכחול העדיף עליכם (תכלת לקרוליינה, כחול כהה לדיוק), להכין את הפיצוחים והבירות, לוותר על כמה שעות שינה ולהתייצב מול הטלוויזיה. 4 בבוקר, הלילה שבין שלישי לרביעי, ESPN, תהנו.