קאובוי על הקרח

הוא גולש שיכור, מטיף נגד בדיקות סמים, נהנה להתרסק על השלג ולא מתעניין במדליות. בודי מילר, גולש סקי אלפיני, מטריף את ארה"ב

דני בורשבסקי
03/02/2006

מי שלעולם לא עלה על מגלשי סקי, יתקשה להבין את העוצמה, המהירות והסיכון האדיר שיש בספורט הזה. תדמיינו לעצמכם רכבת הרים בירידה, תכפילו את המהירות שלה בשלוש ותוסיפו לזה את העובדה שאתם תלויים רק בעצמכם. זוהי פחות או יותר ההרגשה של כל גולש סקי אלפיני ממוצע, ששורף את המורד במהירות שיכולה להגיע ל-120 קמ"ש. זהו אחד מענפי הספורט המסוכנים ביותר, עם מספר התאונות הגדול ביותר (מבין ענפי אולימפיאדת החורף) ועם מוניטין באירופה, שלא היה מבייש את זה של ה-NBA בארה"ב.

האטרף הגדול סביב הספורט הזה, לא הגיע לישראל וקרוב לודאי שלא יגיע. אותנו, אנשי הכדורגל והכדורסל, די משעמם לצפות ביותר מ-50 גולשים, יורדים את אותו המורד ומנסים לשפר כל אחד את התוצאה של השני. הצופה הישראלי הממוצע יסתפק אולי בשלוש דקות של התבוננות בנופים המרהיבים של עוד אחד מאתרי הסקי המובילים באירופה לפני שיעביר תחנה, אלא אם כן הוא יכיר את בודי מילר ויידע למה הבן אדם מסוגל.

טוב לדעת (מקודם)

אל תתפשרו על מין לא מספק: כך תשפרו ביצועים - עם הנחה בלעדית

מוגש מטעם "גברא"

מכירים את החוקים? אין חוקים

לאנס ארמסטרונג היה ויישאר הספורטאי הפופולארי ביותר בארה"ב מבין אלו שהגיעו מהענפים האינדיווידואליים, אבל מאז שאלוף הטור דה פראנס פרש מפעילות ספורטיבית, גולש הסקי האלפיני בודי מילר הפך לאייטם החם ביותר שתמצאו היום במדינה של הדוד סם. זה לא שבארה"ב כל כך אוהבים סקי אלפיני. להיפך, מדובר בענף שמקורו באלפים והוא פופולארי בעיקר בשוויץ, איטליה ואוסטריה. אבל בודי מילר הוא זה שגרם לאמריקאים להתעניין בענף ומדובר בהישג אדיר, לנוכח העוצמה העצומה של ענפי הספורט המרכזיים, בייסבול, פוטבול וכדורסל.

מה כל כך מיוחד בבודי מילר? ניתן לסכם את התשובה במילה אחת: מתאבד. מדובר בספורטאי, שהוביל את הסקי האלפיני לדרגות מטורפות של אקסטרים. את מילר לא קשה לזהות כשהוא גולש. גם אם לא תכירו אותו, תדעו שהמועמד האמריקאי לחמש מדליות באולימפיאדת טורינו, הוא אותו אחד שבכל רגע נתון נראה כאילו עומד להתרסק. בחלק מהפעמים הוא באמת עושה את זה. במקרה של מילר, השאלה היא לא אם יקבע תוצאה טובה, אלא אם בכלל יסיים את המסלול. אין גולש סקי שנופל יותר פעמים ממנו. באליפות העולם האחרונה הוא נפל בשליש מהגלישות שלו. רק שבניגוד לרוב הקולגות שלו, שנופלים ומפונים במסוק, מילר נופל וקם, מתאושש וחושב על הגלישה הבאה שלו (מלבד מקרה אחד בו הוא התרסק לתוך גדר באוסטריה וריסק את הברך). גם כשמילר מסיים את המסלול, יתכן שהוא יישאר על המגלשיים, אבל ייתקל בדרך באחד הצופים הקרובים לקו הסיום. הוא יעשה הכל כדי לגלח עוד כמה מאיות מכל פינה במורד, גם אם זה יעלה לו במחיר כבד. על החיים ועל המוות.

מבחינתם של האירופאים השמרנים, מילר הולך נגד המוסכמות ונגד החוקים, גם כשמדובר בכללי הברזל של הסקי האלפיני. אם כל גולש נדרש לכופף את ברכיו, להישען קדימה ולשמור על הזרועות מקבילות, מילר עושה בדיוק את ההיפך. הא נשען אחורה, הזרועות שלו מתנופפות באוויר והמגלשיים שלו מאיימים לברוח מהרגליים בכל רגע. למעשה, באחת הגלישות המפורסמות יותר של מילר, הוא איבד את אחד מהמגלשיים במהירות של 100 קמ"ש, אבל הגיע בכל זאת לקו הסיום. "חשבתי שזה ישעשע את הצופים והמאמנים, אבל כנראה שטעיתי", סיפר מילר על המקרה.

מאמן נבחרת הסקי האמריקאית פיל מקניקול: "במקרה של כל גולש אחר הייתי רץ אליו ונוזף בו על חוסר האחריות והסיכון המטורף. במקרה של בודי מילר זה לא היה עוזר. הייתי צריך להגיד לו: 'איזה יופי של גלישה'". המאמן מודה, שאלה בדיוק הדברים שהפכו את בודי מילר למה שהוא: "מה שעושה אותו כל כך גדול זה קודם כל הראש. הלוואי והייתי יכול לדעת מה יש לו שם".

מאמנו השני של מילר, מייק מורין, מספר: "הסקי האלפיני מבוסס על מסורת. יש שיטות מסויימות לבצע פניות או לעבור משער לשער. כל הגולשים דגלו בשיטות האלו. פתאום הגיע איזה קאובוי מארה"ב והחליט לעוות את המסורת של הסקי האלפיני. הוא הביא איתו שיטות חדישות ושונות לגמרי".

הכל התחיל אצל ההורים ההיפים

כדי להבין את ההתנהגות של בודי מילר בן ה-28, צריך ללכת כמה שנים טובות אחורה, לילדות שלו. שני ההורים ההיפים שלו הגשימו את חלומם כשהיה פעוט וקנו בית נטוש על גבעה באיזור נידח בניו המפשייר, הכל כדי להתנתק מהעולם ולחיות ללא חשמל, מים וטלפון. מילר, שהיה צעיר מדי כדי להביע התנגדות לרעיון המטורף, פשוט קיבל את צורת החיים הזאת ולמד להתמודד מול כל אתגר. בחורפים, הוא היה צריך לרדת במורד כדי להגיע לבית הספר (בו החל לבקר רק בחטיבת הביניים), לקניות או סתם לבקר חבר. כדי לעשות את זה בצורה המהירה ביותר, הוא נעזר במגלשי סקי זולים, שעם הזמן הפכו ליותר טובים (מתנה מההורים בתיכון) ולהכי טובים (כשקיבל זימון לנבחרת ארה"ב בגיל 18).

צורת החיים הזאת מלווה את מילר עד היום. בזמן שחבריו לנבחרת הסקי מתאמנים בחדרי הכושר החדישים ביותר ואצל המאמנים הטובים ביותר, הוא עושה עובד בחדר כושר פרימיטיבי שאותו בנה בעצמו, כשהוא מחליף את המשקולות במה שנראה כמו מכשירי עינויים מימי הביינים. כל זה קורה במה שהפך להיות חוות משפחת מילר בניו המפשייר (והכל בזכות המיליונים שהרוויח, בעיקר מפירסום). "הנבחרת שלנו נמצאת בכושר לא רע, אבל אין ספק שאני בכושר הטוב ביותר", הוא מצהיר בלי להתבלבל.

אם שותים, כן גולשים

בודי מילר כבש בחודש האחרון שתי במות תקשורתיות מאוד מרכזיות בארה"ב: המגזין "רולינג סטון" ותכנית הטלוויזיה "60 דקות". שני הראיונות האלה היו חלק מהמשימה שלו: לפרוץ לתודעה של כל האמריקאים, הכל כדי להכין את הקרקע לקראת משחקי טורינו 2006, שיפתחו ב-10 לפברואר. נראה שהוא עשה את זה לא רע בכלל. בראיון הראשון ברולינג סטון, טען מילר כי ספורטאים כמו לאנס ארמסטרונג ובארי בונדס (בייסבול) משתמשים בסמים ממריצים, כיוון שהם פשוט לא יודעים אילו כדורים הם מקבלים מהרופא בבוקר.

בראיון לתכנית "60 דקות", מילר סיפר שנמאס לו מבדיקות הסמים התכופתיות בספורט וקרא לבצע בדיקות רק לגילוי חומרים שמסכנים את הבריאות. "נמאס לי שמישהו מחזיק לי את החולצה ומסתכל עליי משתין אחרי כל גלישה, תנו לי כבר פרטיות", אמר. האמירה השערורייתית ביותר של מילר בשבוע האחרון הייתה למעשה וידוי: "אני עושה לפעמים סקי כשאני שיכור, היו גם תחרויות שהגעתי אליהן שיכור. זה מאוד מאתגר, זה כמו לנהוג שיכור, רק שכאן אין חוקים". עוד אמירה שנויה במחלקות של מילר: "אותי מעניין שיזכרו את הגלישה שלי. לא איכפת לי אם אני אקבל מדליה או לא. אם מישהו מצפה ממני רק למדליות, זו הבעיה שלו".

אולי זה מסביר את אחוז ההתרסקויות הגבוה של בודי מילר, אבל בארה"ב מאוד לא אהבו את הדברים האלה, שיצאו מפיו של ספורטאי, שמושך את תשומת לבם של כל כך הרבה בני נוער. בינתיים מאפשרים לבודי מילר להתכונן בשקט לאולימפיאדה, אבל הציטוטים הללו פגעו קשות במעמדו בארצות הברית הפוריטנית.

בודי מילר - גליון הישגים

הגולש האמריקאי הוא אחד היחידים בטורינו שישתתפו בכל 5 המקצועות של הסקי האלפיני (סלאלום, ג'ייאנט סלאלום, גלישה במורד, סופר-ג'י וגלישה משולבת) ושמחזיקים בסיכויים סבירים לסיים בצמרת בכל אחד מהם. מילר הוא אחת התקוות הגדולות של ארה"ב ליותר ממדליה אחת, בעיקר לאור הרזומה המרשים שלו בשנים האחרונות.

אלוף הסבב העולמי 2005

אלוף הסבב העולמי בסופר-ג'ייאנט 2005

מדלית זהב באליפות העולם בסופר-ג'ייאנט 2005

אלוף הסבב העולמי בג'יאנט סלאלום 2004

אלוף העולם בסלאלום 2003

סגן אלוף העולם בסופר-ג'ייאנט 2003

מדלית כסף בג'יאנט סלאלום – אולימפיאדת סולט לייק סיטי 2002

מדלית כסף באלפיני משולב – אולימפיאדת סולט לייק סיטי 2002

אלוף ארה"ב 6 פעמים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully