מסדר טירונים

אנדרו בוגוט ממילווקי (9.4 נקודות ב-53.9 אחוזים מהשדה ו-61.3 מהעונשין פלוס 7.8 ריבאונדים)

בוגוט הוא מועמד מבטיח לסגנות אחרי כריס פול. הבחירה מספר אחת בדראפט 2005 זכה לצוות המסייע הטוב ביותר מבין הרוקיז הבכירים. מילווקי עומדת על המאזן החמישי בטיבו במזרח (21:23) ומסתמנת כקבוצה מאוזנת ועמוקה. בוגוט, למרות שהוא סנטר טבעי, עושה חיל בעמדת הפורוורד לצד ג'מאל מגלור, כששניהם עומדים בתשעה משחקים רצופים על דאבל דאבלים בנקודות ובריבאונדים.

התאקלמותו הזריזה של בוגוט גררה לא מעט אנחות רווחה ברחבי הליגה. למרות שהסנטר בן ה-21 היה בחירה ראשונה די קונצנזואלית, האוסטרלי יליד מלבורן ממוצא קרואטי ששיחק במכללת יוטה, היה מודע היטב לכך שמיעוט הפיגמנטים שלו יהווה שיקול בבחירתו וקרא לזה בציניות "קללת הגולם הלבן הגדול". גם התאמת סגנון משחקו הפיזי לליגת ה-NBA היתה טעון הוכחה, בשל הבדלי פיזיות, אתלטיות ומהירות עצומים בין שחקני הליגה לבין שחקני המכללות. אבל בוגוט לא רק עמד בציפיות הראשוניות, אלא גם שיפר בעקביות את יכולת המסירה שלו: הוא שלישי בין הסנטרים בליגה באסיסטים.

האוזי גם השקיט ספקות שעלו בנוגע ליכולתו ההגנתית, והוא מוליך את שחקני השנה הראשונה בריבאונדים וחסימות. גם כשאלן אייברסון שבר לו את האף בכניסה לסל, הוא חבש מסכה בחדר ההלבשה וחזר כדי לסגור את המשחק. בסוף המשחק הוא יצא גבר כשאמר: "זה משחק פיזי, זו לא אשמתו של אף אחד". בקצה השני הוא יודע לשחק עם הגב לסל ושולט ברפרטואר מרשים של מהלכי פוסט (שלישי בליגה באחוזי קליעה מהשדה), ועדיין חושב שהוא יכול להשתפר. בוגוט מתעלה למשחקי שיא דווקא מול דאלאס, קליבלנד וסן אנטוניו, וקורא לטים דאנקן "מודל לחיקוי", אבל הדבר המרשים ביותר בו בעונתו הראשונה הוא היכולת שלו להכריע משחקים. את ביצי המאני טיים שלו המאמן שלו מיוטה הגדיר יפה עוד לפני פתיחת העונה כשאמר "לווינריות אין תג מחיר".

*שווה אזכור: סלים סטודמאייר מאטלנטה, שרשם 18 נקודות בממוצע בארבעה משחקים רצופים, רצף שני של ארבעה משחקים בדאבל-פיגרס העונה. הרוקי מאריזונה, שנבחר בסיבוב השני במקום ה-31 בדראפט, פתח חזק את העונה עם 10.9 נקודות למשחק בנובמבר אבל סבל מהניסיונות של המאמן מייק וודסון לשלב את מרווין וויליאמס בהרכב על חשבונו ונאלץ לשבת לא מעט על הספסל.

אחרי שאטלנטה המשיכה בצניחה חופשית לתחתית הליגה, סטודמאייר הוזנק חזרה להרכב והוא מככב בקבוצה שחצי ממנה חולקת עימו את העמדה. כיאה לבן דודו של דיימון סטודמאייר, סלים לא נותן לגודלו המיניאטורי להפריע לו. כשהוא וטיירון לו, הפוינט גארד הטבעי היחיד של ההוקס, ביחד על המגרש, הקו האחורי של ההוקס עומד על 1.84 מטר בממוצע, כאילו שלא היה מג'יק ג'ונסון מעולם. גם אם השניים הם הגארדים הטובים ביותר באטלנטה כרגע, ייתכן כי ימיו של האקסטרה-סמול בול של אטלנטה ספורים, למרות שבשלושת המשחקים האחרונים של ההוקס קלע סלים 13 נקודות בממוצע למשחק.

לות'ר הד מיוסטון (8.8 נקודות ב-37.3 אחוזים מהשדה ו-68.4 מהעונשין פלוס 3.4 ריבאונדים)

הד (בחירה 24 בדראפט) בהק בחודש ינואר ביוסטון האיומה כיהלום במכרה פחם, בעוד הקבוצה הולכת ומידרדרת ומתחילה כבר לחשוב על העונה הבאה. הגארד מאילינוי, שהנהיג יחד עם דרון וויליאמס את הפייטינג איליניי עד גמר המכללות, קולע דאבל-פיגרס למשחק כעניין שבשגרה (תשיעי בין הרוקיז בנקודות), זוכה לאמונו של ג'ף ון גנדי עם 28.7 דקות בממוצע למשחק (שלישי בין הרוקיז) ומוליך את הרוקטס בחטיפות עם 1.1 למשחק. הד עדיין צריך לעבוד על הקליעה מטווחים קרובים, אבל עם קליעה משלוש כמו שלו (35.4 אחוזים מאחורי הקשת) מי צריך שתי נקודות?

הד, זה מי. הרוקי שמחפש את הכדור במשחקים הגדולים, ומכונה ע"י אתר האוהדים של הרוקטס "חסר-פחד", כבר זכה לנוהל "שיגועים" בחדר ההלבשה ברוקטס: כשיש למישהו יומולדת, זה התפקיד של לות'ר לשיר לו בקול גדול "יומולדת שמח". הוא גם מחלק בתחילת כל אימון את הציוד לכל השחקנים. "אלה דברים קטנים, אבל זה כיף. זה לא מפריע לי". הד הסימפטי נותר צנוע, וכשנשאל מה הוא צריך לשפר, הוא ענה בפשטות: "הכל".

ההזדמנויות של הד תלויות רבות בבריאותו של טרייסי מקגריידי, מנהיג הרוקטס, והיחיד בקבוצה שלא עונה לתואר "שחקן משלים". טי-מאק, אם יישאר בריא, יושב על הבלטה של הד, ולות'ר עולה מהספסל במקומו או מעמדת הסמול פורוורד, שם מתחרה בו רוקי מפתיע אחר, צ'אק הייז. מאז החזרה של טי-מאק, הד לוקח רק 5 זריקות מהשדה למשחק, לעומת 14 טרם הקאמבק. עם זאת, כשהד כבר מצליח להשתחל לעמדת הסמול-פורוורד הפותח, הוא קולע בממוצע 17 נקודות למשחק.

* שווה אזכור: דני גריינג'ר מאינדיאנה היה אמור לראות את דקות המשחק שלו צונחות עם ההחתמה של פז'ה סטויאקוביץ', אבל לפעמים בחיים, כשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת. גילוי של קרע במפשעה של ג'רמיין או'ניל יום למחרת הטרייד החזיר לפורוורד הוורסטילי מניו מקסיקו, שנבחר במקום ה-17 בדראפט, את ההזדמנות להבריק. גריינג'ר הסופר-אתלטי, יליד ניו אורלינס, שידרג את עצמו בשלושת המשחקים האחרונים של הפייסרס לחיה התקפית של 15.3 נקודות למשחק ב-57 אחוז מהשדה ו-60 אחוז מאחורי הקשת והוריד 10.3 ריבאונדים למשחק, כשהוא נותן למאמן ריק קרלייל עוד אופציה מתחת לסל ומאחורי הקשת.

תיכוניסטים. מארטל וובסטר מפורטלנד (בחירה שישית בדראפט) וג'רלד גרין מבוסטון (בחירה 18 בדראפט) מקבלים המון דקות משחק ... ב-NBDL. אנדרו ביינום מהלייקרס (בחירה עשירית בדראפט) לא הראה כלום חוץ מדאנק בודד על שאקיל והרבה אטיטיוד, ובסך הכל, מחזור התיכוניסטים האחרון של ה-NBA מראה שטענותיו של דיוויד סטרן בקשר להיעדר הבשלות של השחקנים המגיעים לליגה אינן חסרות בסיס. נכון, התיכוניסט המצליח מכולם, קובי בריאנט, רשם לאחרונה הישג מפעים. אלא שהילדים שגדלו על ההצלחה של קובי, ונבחרו ישר מהתיכון, לא מצליחים להתאקלם בליגה ונאבקים על דקות משחק בקבוצות עם שמות מצחיקים כמו פורט וורת' פליירס ופאייטוויל פטריוטס.