עשור של תהילה

דן לזר שב מהכפור עם הפינה שסוקרת את האייטיז, והפעם, ב-1988, בחר להתמקד בדן "הרעם" מארלי וריק סמיתס, ההולנדי המעופף

דן לזר

בעונת 1988/89 הצטרפו לליגה שתי קבוצות חדשות, בשארלוט ובמיאמי, אבל בגדול, רוב הדברים נשארו אותו דבר. מייקל ג'ורדן זכה בפעם השלישית ברציפות בתואר מלך הסלים, מג'יק ג'ונסון זכה בפעם השנייה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה והדטרויט פיסטונס שוב שיחקו את ההגנה הכי טובה בליגה.

השינוי המשמעותי היה לאחר פגרת האולסטאר, אז דטרויט שלחה בטרייד את אדריאן דנטלי בתמורה למארק אגווייר, ושיפרה את הכימיה בין השחקנים, כל הדרך אל אליפות העולם. בגמר הם עברו את הלייקרס הפצועה ב-4 משחקים מהירים ודומארס התגלה לעולם וזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.

הדראפט שקדם לעונה הזו היה דראפט קצת אפור, עם כמות גדולה יחסית של נגרים וחוטבי עצים (וגם קצת שואבי מים). מבין השחקנים הבולטים, בכל זאת אפשר לציין את דני מאנינג חסר המזל (בחירה 1, קליפרס), ריק סמיתס (בחירה 2, אינדיאנה), מיץ' ריצ'מונד (בחירה 5, גולדן סטייט), הרשי הוקינס (בחירה 6, קליפרס), רוני סייקלי (בחירה 9, מיאמי), דן מארלי (בחירה 14, פיניקס), רוד סטריקלנד (בחירה 19, ניו יורק), בריאן שואו (בחירה 24, בוסטון) וסטיב קר (בחירה 25, סיבוב שני, פיניקס).

בחרתי להתמקד הפעם במארלי ובסמיתס. הראשון הוא אחד הסמלים הגדולים של הפיניקס סאנס, שחקן אנרגטי במיוחד שנודע בתחילת דרכו במשחק פנים חזק ובסוף דרכו כשחקן חוץ קטלני; וסמיתס, שבילה את כל קריירת המשחק שלו באינדיאנה, היה שותף איתה לתקופות היפות של אמצע שנות התשעים.

עוד בוואלה! NEWS

הישראלים שאוכלים מדי יום במסעדת השף שנמצאת אצלם בבית

בשיתוף בית בלב
לכתבה המלאה

דן מארלי

נולד: 9.9.1965
כינוי: Thunder Dan
קולג': מכללת מרכז מישיגן
גובה: 1.98 מטר


הישגים בולטים:
3 פעמים אולסטאר, פעמיים חבר חמישיית המשנה של ההגנה, החזיק בשיא הקליעות לשלוש לעונה אחת (192, בעונת 1993/94), הופיע פעם אחת בגמר ה-NBA ב-1993 עם פיניקס, חולק בשיא NBA למספר שלשות לסדרת פלייאוף (17, נגד שיקגו, 1993), חבר נבחרת הזהב האולימפית האמריקאית (1994).


ממוצעי קריירה:
שיחק 955 משחקים, קלע 11.4 נקודות לערב, הוריד 4.5 כדורים מהזכוכית, מסר 2.9 פעמים לחברים וגנב 1.25 כדורים מהיריבים.


מעטים ידעו מי הוא דן מארלי כאשר פיניקס בחרה אותו במקום ה-14 בדראפט של 1988. האוהדים אפילו לא ידעו איך לבטא את שמו (מאויית Majerle באנגלית). חוסר ההכרה הזה הוביל לקריאות בוז מן האוהדים כאשר פיניקס הציגה את הרוקי. היה זה קוטון פיצימונס שניגש אל המיקרופון ואמר להם שהם עוד יצטערו על ששרקו בוז לבחור הצעיר כאשר יראו אותו משחק.

ואכן, המשחק הפיזי, ההטבעות המפלצתיות ואחר כך התפתחותו של מארלי כאיום אפקטיבי ביותר מבחוץ, הוכיחו לכולם כי הוא יודע לשחק, ומארלי הפך לאחד השחקנים האהובים בתולדות השמשות.

קריירת הקולג' של מארלי הייתה נחמדה, לא יותר, למרות ממוצע של 20 נקודות לערב בשלוש מארבע העונות שלו. בעונת הסניור שלו מכללת מרכז מישיגן הוא קלע 23.7 נקודות והוריד 10.8 ריבאונדים, וקיבל מקום בנבחרת ארה"ב לאולימפיאדת סיאול (זכה בארד מביך), ובבחירה 14 בדראפט של אותה שנה.

8.6 הנקודות שצבר כרוקי, לצד 3.9 ריבאונדים, נחשבו לסטטיסטיקה לא רעה, אך הופעתו של מארלי בפלייאוף, אז קפץ עד 14.3 נקודות למשחק ו-4.8 ריבאונדים, הייתה מה שהראה את הפוטנציאל הגדול של הבחור, כאשר פיניקס דהרה לגמר המערב לפני שעפה בסוויפ מול LA הגדולה.

בשתי העונות הבאות מארלי היה חלק מקבוצת התקפה מאוזנת להפליא, ופרח בעיקר מעמדת השחקן השישי, תוך שהוא משפר כל קטגוריה של המשחק, בדרך לעוד הופעת גמר מערב בעונת 1989/90. היה זה פלייאוף כביר כאשר פיניקס נקמה בשואו טיים של מג'יק את ריילי והדהימה את הלייקרס ועולם הכדורסל עם ניצחון 1:4. לבלייזרס של דרקסלר הם הפסידו 2:4.

בעונות הבאות חל המעבר של מארלי אל מעבר לקשת השלוש. כשצ'ארלס בארקלי הגיע למדבר, ת'אנדר דן וקווין ג'ונסון היו שני הכוכבים הנוספים, ובעונה בגדולה של 1992/93 הוא שיחק את על 82 המשחקים (חלקם 48 דקות) והיה שותף למאמץ הקבוצתי שהביא את הסאנס למאזן הטוב בליגה (20:62) ולגמר הליגה, שם הפסידה לשיקגו הגדולה, שרשמה אליפות שלישית ברציפות. בדרך מארלי והסאנס התאוששו מפיגור 2:0 בבית מול הלייקרס בסיבוב הראשון (דן קלע סל שהציל את השמשות מסוויפ ונתן להם אוויר לנשימה), ובמשחק מספר 5 בגמר המערב מול סיאטל, שבר את שיא השלשות דאז עם 8 הפגזות מרחוק. הוא גם זומן למשחק האולסטאר באותן שנים.

בעונת 1994/95 חלה ירידה בכושרו והוא הפך לשחקן הראשון בתולדות האולסטארים שנבחר למשחק הכוכבים למרות שלא פתח באופן סדיר בחמישייה של קבוצתו. לאחר עונה בינונית בסך הכל העדיפה פיניקס לוותר על הסווינגמן, והעבירה אותו בטרייד לקליבלנד, יחד עם אנטוניו לנג ובחירת דראפט בתמורה לג'ון ווילאמס.

אחרי עונה חסרת השראה בקליבלנד הוא בחר לעבור בקיץ שלפני 1996/97 למיאמי של ריילי, שם העביר ארבע עונות, אך לא הצליח לשחזר בה את ההצלחות הגדולות מתחילת הקריירה. הפציעות ואובדן כוחו המתפרץ הורידו את האפקטיביות שלו.

הוא חזר לעונת פרישה בפיניקס בעונת 2001/02 וגופיית המשחק שלו, מספר 9, נתלתה על התקרה לאות כבוד והערכה.

ריק סמיתס

נולד: 23.08.1966
כינוי: The Dunking Dutchman
קולג': מאריסט
גובה: 2.24 מטר


הישגים בולטים:
חבר חמישיית הרוקיס של 1988/89, הופעת אול סטאר אחת (1998), מוביל את רשימת החוסמים של אינדיאנה בכל הזמנים (1111).


ממוצעי קריירה:
שיחק 867 משחקים, קלע 14.8 נקודות לערב, הוריד 6.1 ריבאונדים, חסם 1.28 ומסר לחברים 1.4 כדורים.


ריק סמיתס, האייקון ההולנדי של אינדיאנה, לא הצליח להביא את קבוצתו אף פעם להישגים יוצאי דופן, או להעמיד מספרים שיציבו אותו לצד הגדולים באמת, אך הוא היה סנטר נהדר, חכם ולוחם, ורבים רואים בו אחד שאף פעם לא זכה להערכה מתאימה, או לכבוד לו היה ראוי. הייתה לו יד רכה מחצי מרחק, שהפכה בשילוב עם גובהו העצום (2.24 מטר) לכוח התקפה שקשה היה לעצור.

סמיתס הגיע לארה"ב רק בשנת 1984 על תקן של פוטנציאל כדורסל ושיחק קריירת קולג' חביבה למדי במאריסט, ניו-יורק. עונת הסניור שלו הייתה מוצלחת עם 24.7 נקודות לערב ו-8.7 ריבאונדים. המספרים האלו תפסו את תשומת הלב של הסקאוטים בליגה הטובה בעולם והפכו אותו לסחורה חמה בשוק הרוקיס של דראפט 1988. הקליפרס הלכו על מאנינג בבחירה הראשונה, וסמיתס נלקח שני. הוא סיים את עונת הרוקי בחמישיית הרוקיס עם ממוצעים של 11.7 נקודות למשחק ו-6.1 ריבאונדים, ב- 71 משחקים.

במהלך 4 השנים הבאות אינדיאנה הפסדידה כל פעם בסיבוב הראשון. סמיתס מצדו העלה את תפוקת ההתקפה שלו לכ-15 נקודות למשחק, וסיים תשיעי בליגה בחסימות (1989/90) עם מעל 2 למשחק. עם זאת, הוא גם חווה ירידות ביכולתו לאורך תקופות ולא הצליח להפוך לסנטר המאיים שבאינדיאנה קיוו שיהפוך.

ההופעה של סמיתס בפלייאוף 1993 הייתה הסימן המבשר לשינוי שיחול בשנים הבאות. למרות שהפייסרס שוב עפו בסיבוב הראשון מול ניו יורק, ההולנדי המעופף היה אדיר מול פט יואינג, וקלע 22.5 נקודות למשחק לאורך הסדרה. זו הייתה תחילתה של אחת היריבויות הגדולות של שנות התשעים.

גם העונה הבאה הייתה מוצלחת והביאה את הפייסרס עד לגמר המזרח, שם הם שוב הפסידו לניקס בשבעה משחקים. בעונת 1994/95 הפייסרס נהנו מעונה התקפית נהדרת של ההולנדי, ונעזרו ב-17.9 נקודות שלו, לצד שיא קריירה של 7.7 ריבאונדים למשחק, כדי להעמיד מאזן של 50 ניצחונות בעונה הרגילה וריצה עד לגמר המזרח, רק בשביל להפסיד שם שוב, הפעם לאורלנדו. במשחק מספר 4, אחד הגדולים בפלייאוף בכל הזמנים, ההולנדי המעופף קלע סל ניצחון דרמטי עם הבאזר.

לאחר פציעת רגל של סמיתס בעונת 1996/97 הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף לראשונה מזה 8 שנים, נתון שהוכיח את חשיבותו של ההולנדי לאינדי. שנה מאוחר יותר הוא ביצע קאמבק מרשים והפייסרס רשמו 58 ניצחונות וחזרו לגמר המזרח. הוא גם קיבל את הזימון היחידי שלו לאולסטאר.

לכל אורך הקריירה שלו בפייסרס קלע סמיתס ממוצעים של ספרות כפולות, ונחשב לסנטר התקפי בעיקרו, ולמרות שאף פעם לא הגיע למעמד של כוכב על, ולא העמיד מספרים כמו הגדולים באמת, הוא נודע כלוחם גדול, שחקן קבוצתי חכם וכמספר שתיים לאורך שנים לצד רג'י מילר הגדול. כמו כן, הסנטרים המפוארים של דורו מעולם לא חגגו עליו, והייתה לו נטייה להתעורר לקראת הפלייאוף. הקרבות שלו מול יואינג והניקס נכנסו לפנתאון של ה-NBA.

בתום עונת 1999/00 הוא פרש בגלל סדרת פציעות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully