לא רק למקצוענים

בכיתה ו' או ז', מתישהו באמצע שנות ה-80, בא לכיתה שלנו תלמיד חדש. קראו לו עוזי, בחור שחרחר עם פלומת שפם זעירה. הוא נראה כמו נצר עיראקי של רמת גני מצוי, מזכיר במשהו את חזי הירקן מרחוב ביאליק. אלא מה, כשהוא פתח את הפה נטף מפיו מבטא אמריקאי סבוני וכבד, שנשמע כמו אחרון תלמידיו של הרב לוינגר.

אחד הדברים שהוא סיפר לנו עליו בהפסקות הוא משחק הפוטבול. דיבר איתנו על אחד, ג'ו מונטנה, והסביר קצת מהחוקים. לא היה לי ברור אז איך זה שהוא חי עם הוריו בניו יורק ואהד את הסן פרנסיסקו פורטי ניינרס מהקצה השני של היבשת. רק לימים הבנתי שזה פשוט מכיוון שהיה מהטרמפיסטים האלה שהתחילו לאהוד קבוצה בשיא הצלחתה. בערך כמו חצי מאוהדי מכבי נתניה בשנות ה-80 או כל האוהדים של מכבי חיפה היום ובכלל בעשרים השנה האחרונות.

עוזי הזה שרד אולי שישה חודשים בכיתה, כי ההורים שלו החליטו לעשות יו טרן מהיר ולחזור לארה"ב. אנחנו שכחנו לגמרי, עד שכמה שנים מאוחר יותר הפציעו שידורי פוטבול על המסך בערוץ 1, כשהכבלים עדיין לא היו אפילו אופציה. עופר שלח הסביר על כל מיני מונחים שנשמעו כשמו של סופר רוסי מיוסר מהמאה ה-19 (פאמבל), ודרך קבע היו פניו שטופי הבוץ ומלאי האכזבה של ג'ון אלוויי, מאוכזב סופרבול קבוע בעידן ההוא, עוטפים את המסך.

עידן הכבלים שינה את התפישה. החשיפה הייתה גדולה יותר, וערוץ המזרח התיכון, שהשתכלל משהו בינתיים, החל להרחיב את שידוריו מעבר לסופר-בוק ודייויד הסלהוף הכרוכיה עם המכונית השחורה. אז גם נחשפנו יותר, ראינו יותר, הבנו יותר. אבל מזווית אישית, פוטבול ממש התחבר לי רק עם השהות בת שבע השנים בבוסטון שבאה אחר כך. קודם כל, כי כאן בשעות שמשחקים בארה"ב האצבעות נהגו לרטוט לכיוון סרטי הפורנו רך של ערוץ הסרטים. מלבד זאת, אם אין לך קבוצה שאתה באמת אוהד, קשה לעקוב בעניין. איתרע מזלי, שנפלתי לעיר שסיפקה את הגרוטאות שבקבוצות כשהגעתי, וכשיצאתי ממנה היו לה שלוש טבעות אליפות חקוקות על מגדל הג'ון הנקוק, מה שבוודאי הוסיף תבלין נוסף לעסק.

אז למה בעצם לעקוב אחרי פוטבול, ובמיוחד אחרי הסופרבול, בעיקר כשהוא סוגר לילה שלם ואת יום העבודה שלאחריו? קודם כל, מבט על הכדור עושה את עבודת ההסברה הטובה ביותר. פוטבול ושאר הענפים שנגזרו מראגבי הם היחידים שהכדור בהם אליפטי ולא עגול. כשהכדור ביצתי, יש הרבה יותר מקום למקריות, הגם שמדובר באחד המשחקים המתוכננים ביותר. תיאורית הכאוס מתגשמת הלכה למעשה על מגרש הפוטבול. קפיצה מסורבלת ומוזרה של הכדור בדקה הראשונה של משחק הפתיחה עשויה להוביל לזכייה באליפות במחזור המסיים. שינויי מומנטום לא חסרים, ובניגוד לכדורגל, אין מצב של 0:0.

הקוורטרבק, מונח שעשוי להישמע כמו הכלאה של המבורגר עם תיק צבאי, הוא סוג של גאון. תבינו, אמא יהודיה בארה"ב אומרת לילדים שהיא רוצה שיהיו רופאים, אבל בעצם היא מתה שיהיו קוורטרבקים (ויש כמה יהודים ביניהם, רק שהם עגלות, מה לעשות שבספורט אנחנו גרועים בכל תחום). אין בכל הספורט העולמי תפקיד כל כך אינטליגנטי ודורש מחשבה. אלא מאי, את התרגילים הוא מקבל מהמאמן שצועק לו בקסדה, וכאן קמות תנועות ההתנגדות. בדומה לטענות ה-"22 מטומטמים רודפים אחרי כדור" של מוקיעי הכדורגל, אנשי האנטי-פוטבול טוענים ש"לא חוכמה לשחק עם אוזניה, זה כמו להעתיק במבחן". ובכן, נסו אתם להעתיק משוואה של חמישה נעלמים בפחות מדקה, כשבמוח שלכם תקועים עשרות תרגילים אחרים ואחריכם רודפים כושים במשקל 150 קילו החתיכה שמתים לשתול אתכם אל הדשא.

הגענו לסיבה השלישית, וכמעט החשובה ביותר: המכות. פוטבול הוא משחק נוקשה, אבל בניגוד לפוטבול אוסטרלי, שבו באים להוציא את השיניים בלי הרדמה אחד לשני, האלימות מסוגננת והשחקנים מוגנים ומרופדים. לבל איחשב יפה נפש עליי לציין כי אין לי דבר נגד פיצוח ראשים של אוסיז מוטרפים, אבל לפעמים נדמה שעם הקסדה זה אפילו יותר כואב, מה שהופך את המשחק, לפחות בתודעה, לאכזרי בהרבה.

בסופו של דבר כל אלה מתגמדים לעומת התירוץ הכי אטרקטיבי לראות את הסופרבול הספציפי הזה. עוד מהמשחקים של קארים עבדול ג'אבאר נגד דוקטור ג'יי אני זוכר את השפם של אורי לוי ממלמל "אסור לנו לשדר את הפרסומות". ובכן, השנה ערוץ המזרח התיכון משדר את המשחק. ותנו לי להסביר לכם: המיסיונרים הפסיכופטים האלה עושים הכל, אבל הכל, כדי להנחיל לנו את הדת הדרום-ארצות הבריתית שלהם. ו"הכל" אומר שבניגוד לערוצים האחרים שישדרו, הם נותנים גם את הפרסומות. בקטע הזה אי אפשר ליפול. יש פרסומות יותר טובות, פחות טובות אבל תמיד יש כאלה שיפילו אתכם לרצפה. חוץ מזה תבינו מאיפה כל הקופירייטרים בארץ גונבים את הרעיונות.

סופרבול הוא חוויה ולא רק בארה"ב. אם רואים אותו עם חבר'ה, תמיד יש צחוקים. אם רואים אותו לבד, אפשר להעביר לערוץ אגו או פלייבוי ובמקום לראות משחק, לשחק עם עצמכם. בכל מקרה, זה לא משהו שקורה כל יום, ככה שלילה אחד מותר לכם להשקיע.