המספרים מספרים על סופר מריו

מריו למיו, שתרגום שמו הוא "הטוב ביותר", וכונה בין היתר "סופר מריו", נולד ב-5 באוקטובר 1965, במונטריאול. למיו, שכבר בגיל צעיר דובר עליו כאחד משחקני העתיד של הליגה, נבחר ראשון בדראפט ב-1984 ע"י הפנגווינס. מספר קבוצות פנו לפני הדראפט לפנגווינס בנסיון לעשות טרייד כדי לקחת את למיו, כשהצעת השיא היתה של המינסוטה נורת' סטארס (כיום דאלאס סטארס), שהציעו את כל בחירות הדראפט שלהם (ישנם 12 סיבובים בדראפט של ה-NHL), עבור האפשרות לבחור בו. כדי להראות את הפוטנציאל הגלום בו, למיו קבל את המספר 66, שהוא הפוך למספר 99 של וויין גרצקי.

במהלך הראשון שלו בליגה, במשחק נגד בוסטון, הוא חטף את הדיסקית מהמגן המפורסם של בוסטון, ריי בורק, שהגיע להיכל התהילה, והבקיע את השער הראשון שלו ב-NHL. בתום עונתו הראשונה בליגה, למיו היה לשחקן השלישי בהסטוריה של הליגה שצובר 100 נקודות בעונת הרוקי שלו. למיו, כמובן, זכה בגביע קאלדר, כרוקי השנה, והיה לרוקי הראשון והיחיד שזוכה ב-MVP של האול סטארס.

שנה לאחר מכן, הפנגווינס משפרים את מאזנם ב-27 נקודות, למיו מסיים שני ב-NHL עם 141 נקודות (48 שערים ו-93 אסיסטים), אחרי עונת השיא של גרצקי (215 נקודות, ב-52 שערים ו-163 אסיסטים), וזוכה להכרה ע"י עמיתיו לליגה בפרס לסטר פירסון, המוענק לשחקן השנה ע"י שחקני הליגה.

שנת 87', היתה שנת המפנה בקריירה. למיו הפסיד אומנם 17 משחקים בגלל פציעה, אך בתום אותה עונה, שבה סיים שלישי בליגה בנקודות, אחרי גרצקי ויארי קורי, שיתף עם גרצקי פעולה בטורניר גביע קנדה (טורניר שאח"כ הפך להיות הגביע העולמי, שבו בניגוד לאליפות העולם, כל הנבחרות החזקות משתפות את כל שחקנים מה-NHL), והבקיע את שער הנצחון, דקה לסיום במשחק המכריע נגד נבחרת ברית המועצות. למיו היה גם מלך השערים של הטורניר.

בעונת 87-88, למיו שבר שני רצפים של גרצקי: זכייה בגביע ארט רוס, כמלך הנקודות של הליגה, וחשוב יותר, זכייה בגביע הארט, כ-MVP של הליגה. למיו סיים עם 168 נקודות ב-77 משחקים, והפך להיות השחקן השני, אחרי גרצקי, שסיים עם ממוצע של יותר משתי נקודות למשחק, וכן השחקן הרביעי בליגה, אחרי גרצקי, קורי ופיל אספוזיטו שמבקיע 70 שערים בעונה. הוא נבחר שוב ל-MVP של האול סטארס כשהוא מבקיע 3 שערים ומוסר שלושה אסיסטים, וקובע שיא אול סטארס עם 6 נקודות. עונת השיא האישית של למיו היתה 1988-1989. למיו סיים עם 199 נקודות, ב-85 שערים ו-114 אסיסטים, כשהוא מחמיץ 4 משחקים במהלך העונה. הוא החמיץ בנקודה הזדמנות להיות השחקן השני בהסטוריה של הליגה שמשיג 200 נקודות בעונה, והוא נהיה השחקן השני בליגה, אחרי גרצקי, שמבקיע 80 שערים בעונה, והרביעי, עם גרצקי מייק בוסי ומוריס רישאר, שמבקיע 50 שערים ב-50 משחקים, או פחות. למיו קבע גם שיא ליגה עם 13 שערים בחוסר שחקן (שורט הנדד).

ב-30 באוקטובר, במשחק נגד הריינג'רס, במדיסון סקוור גרדן, הוא הוכה ע"י דיויד שו, מגן הריינג'רס, במשחק שהפך להיות אחד מקרבות האגרוף המפורסמים על הקרח. לא פחות מ-16 שחקנים ספגו 5 דקות על התקוטטות, כסה"כ נצברו כמעט 300 דקות עונשין במשחק. שו הושעה ל-16 משחקים.

ב-31 בדצמבר, במשחק ביתי נגד הדווילס, למיו היה לשחקן היחיד, שמבקיע שער בכל אחת מחמשת המצבים האפשריים בהוקי: במספר שחקנים שווה (even strength), בעודף שחקן (פאוור פליי), חוסר שחקן (שורט הנדד), לשער ריק, ובפנדל. לראשונה, מאז הגיע למיו, עלו הפנגווינס לפליי אוף, שבו הם הפסידו בסבוב השני לפליירס. למיו סיים עם 12 נקודות ב-11 משחקי פליי אוף באותה עונה, כשבאחד המשחקים נגד הפליירס, הוא הבקיע 5 שערים ומסר שלושה אסיסטים בניצחון 7:10.

את עונת 1990-1991, הוא פתח רק בינואר, אחרי ניתוח גב שאיים על הקריירה שלו, אך כשחזר, הוא הוביל את הפנגווינס לאליפות הראשונה שלהם. שנה לאחר מכן הוא זכה שוב בגביע ארט רוס עם 131 נקודות, והוביל את הפנגווינס לאליפות שנייה ברציפות. בדרך הוא היה השחקן השני בהסטוריה של הליגה, שזוכה שנתיים ברציפות בגביע קון סמיית', כ-MVP של הפליי אוף, אחרי ברני פרנט, השוער של פילדלפיה משנות ה-70. עונת 92-93, נפתחה כמו העונה הקודמת, ובלמיו, שהיה בקצב לשבור את השיאים העונתיים של גרצקי, 92 שערים ו-215 נקודות, התגלתה מחלת הודג'קינס, סוג של סרטן בבלוטות, והוא נעדר 24 משחקים.

בסופו של דבר למיו חזר, וסיים עם 160 נקודות ב-60 משחקים בלבד, והפנגווינס קבעו שיא NHL עם 17 נצחונות רצופים (מי היה מאמין לזה היום). בשני משחקים רצופים הוא הבקיע רביעיה ובמשחק אחר הוא הבקיע חמישיה, כשברצף של 16 משחקים, הוא צבר 51 נקודות, אולם הפנגווינס הפסידו לניו יורק איילנדרס בסבוב השני של הפליי אוף.

הוא הפסיד את רוב עונת 93-94, ו-ויתר על עונת 94-95, שקוצרה בגלל שביתת השחקנים. ב-95-96 הוא שוב הוביל את הליגה בנקודות (161), שערים (69), שערי פאוור פליי (31), שערי שורט הנדד (8), למרות שהוא שיחק רק 70 משחקים. הוא זכה בפעם השלישית כ-MVP של הליגה, והוביל את הפנגווינס לגמר המזרח, שם הפסידו לפלורידה ב-7 משחקים. בעונת 96-97, עונתו האחרונה לפני הפרישה הראשונה, הוא השווה, במשחק הליגה האחרון שלו, במונטריאול, את שיא הליגה עם 4 שערים בשליש אחד. הפנגווינס הפסידו בסבוב הראשון של הפליי אוף לפליירס. ב-1999 למיו רכש את הקבוצה במטרה להציל אותה מפשיטת רגל, והפך להיות שחקן העבר הראשון שהוא הבעלים של קבוצתו לשעבר.

אחרי שמועות הוא חזר בשנת 2000 לשחק, והוא נבחר להיות הקפטן של נבחרת צפון אמריקה באול סטארס, ואח"כ קפטן נבחרת קנדה לאולימפיאדה שזכתה בזהב, וקפטן נבחרת קנדה שזכתה בגביע העולמי בשנת 2004. אך פציעות שוב הגבילו אותו, ובסופו של דבר, הוא הודיע על פרישה.

סה"כ בקריירה שלו זכה מריו למיו שלוש פעמים בגביע הארט (MVP), שש פעמים בגביע ארט רוס (מלך הנקודות של הליגה), ופעמיים בגביע קון סמית' (MVP של הפליי אוף).

ב-915 משחקי ליגה הוא הבקיע 683 שערים (8 בהסטוריה), מסר 1018 אסיסטים (10) ל-1701 נקודות (7). ב-107 משחקי פליי אוף הוא הבקיע 76 שערים, מסר 96 אסיסטים ל-172 נקודות. הוא שיחק ב-10 משחקי אול סטארס.

גביע סטנלי (אליפות): 1990/91, 1991/92

גביע קנדה/גביע עולמי: 1987, 2004

זהב: אולימפיאדת החורף 2004.