מלחמת עצבים

למרות שהמקום בטופ 16 מובטח, המשחק מול ארמאני מילאנו הוא אחד המבחנים הקשים של מכבי תל אביב העונה. משחק חוץ מול קבוצת יורוליג שנלחמת על חייה והחליפה מאמן, ללא בורג מרכזי בקבוצה, ניקולה וויצ'יץ' החולה. וכל זאת כשמכבי נלחמת על המקום הראשון בבית. שני שחקנים, יניב גרין וג'יימי ארנולד, יצטרכו להוכיח לפיני גרשון שהם ראויים ליותר דקות משחק וגם מיחס טוב יותר מזה לו הם זוכים ממאמנם.

התוצאה הסופית בהיכל נוקיה בשבוע שעבר (ניצחון 81:88 על פילזן) הייתה מעודדת, אבל הדרך שבה הושג הניצחון די מדאיגה. לא ברור אם המשורר, פיני גרשון, התכוון לקצץ את הרוטציה שלו לשישה שחקנים בלבד במשחקים טעונים, אבל כשיניב גרין מקבל פחות מדקה על הפרקט וג'יימי ארנולד יוצא החוצה אחרי כל טעות בצבע, יש כאן בעיה. גרין וארנולד לא סתם מוחלפים: לעתים קרובות מתלוות לירידה לספסל צעקות רמות של גרשון.

שאלת שחקני הספסל עשויה להכריע את גורל העונה של מכבי ת"א, שזכתה בעונה שעברה לתרומה נכבדת מדרק שארפ ודיון תומאס. האם גרין וארנולד ראויים ליותר דקות משחק או לפחות ליותר הזדמנויות? האם היחס הנוקשה של פיני גרשון תורם לדעיכתם? האם הם חזקים מספיק מנטלית כדי להתמודד מול השגעונות, הצעקות והקללות של אחד המאמנים הטובים ביבשת, אם לא הטוב ביותר?

די בהתבוננות חטופה בספסל מכבי ת"א במשחקי היורוליג כדי להבין את הדינמיקה. בניגוד לתדמית הליצנית שיצאה לו, גרשון הוא מאמן קשה מאוד, שעושה את המוות למי שאינו ממלא הוראות בצורה מושלמת או מנסה להתחכם. למרות שבאימונים עצמם הוא לא עובד קשה מדי ומותיר את מרכז הבמה לעוזריו, במשחק גרשון הוא אדם חסר פשרות: טעות אחת קטנה ואתה בחוץ, במיוחד אם אתה שחקן ספסל. גרשון לא מרבה לדבר. די בקשר עין כדי להבהיר מה הוא חושב על שחקן שלוקח זריקה רעה, והמבט שלו משדר במקרים הללו תיעוב עמוק. בעולם של פיני יש רק כוכב אחד - הוא עצמו. הוא בטוח שהדרך שלו, ורק היא, תוביל להצלחה, ולמען האמת, עם ההצלחה שלו במכבי ת"א, בהפועל ירושלים ובהפועל גליל עליון, אי אפשר להתווכח.

"בשביל לשחק אצל פיני גרשון צריך אופי חזק ויכולת מנטלית גבוהה ביותר", מספר פפי תורג'מן, שהניף תחת גרשון את גביע המדינה במדי הפועל ירושלים ב-1996. "הוא מצפה מהשחקנים שלו להבין את המשחק ברמות הכי גבוהות שאפשר. הוא לא אוהב שטועים וזה בא לידי ביטוי בחילופים".

וכשמדובר בחילופים, גרשון לא דופק חשבון מאף אחד. לא מעט כוכבים, שהיו מקבלים כבוד אצל מאמנים אחרים, בילו אצלו שעות ארוכות על הספסל. דורון גמצ'י הגיע למכבי ת"א בעונת 1999/2000 למעין עונת פרישה חגיגית, אבל גרשון לא התבייש לזרוק אותו החוצה אחרי זריקה קשה מול אולימפיאקוס, כזו שהוא התרגל לקחת לאורך כל הקריירה. ג'מצ'י, אגב, היה ביחסים מצוינים עם גרשון, שהדריך אותו גם במכבי ראשל"צ, אבל למאמן אין סנטימנטים. גם מרק בריסקר, דייויד בלותנטאל ואפילו שאראס יאסיקביצ'וס נאלצו לעבור סדרות חינוך, מקצועיות ומשמעתיות. עמי שלף, אביו של גור, היה אביו הרוחני של גרשון בתחילת ימיו כמאמן, אבל זה לא מנע מפיני לקרקע למשך שנים ארוכות את בנו, גור, שנסע השנה להתאוורר בבלגיה. גרשון הוא האיש שהביא את טל בורשטיין למכבי ת"א, אבל בתקופות הרעות של כוכב הנבחרת הוא לא מהסס לבקר אותו בצורה קשה ולספסל אותו.

"אצל פיני גרשון אין הנחות. אם צריך, הוא ידרוס אותך", מספר ניר מטלון, עוזר מאמן הפועל גליל עליון, ששיחק אצל גרשון בעונת האליפות בגליל ב-1993 ויותר מאוחר במכבי ראשל"צ. מטלון גם חושף את השימוש האינסטרומנטלי של גרשון בשחקניו: "בתחילת עונת האליפות שלנו, ברד ליף היה פצוע ואני פתחתי בחמישייה במקומו. רשמתי ממוצעים של 20 נקודות למשחק וכשליף החלים, פיני החזיר אותי לספסל. זה היה חלק מקו מאוד ברור שלו. מבחינתו, הוא השתמש במלך והמלכה בלוח השחמט בצורה הטובה ביותר. אני הייתי מאוד מתוסכל וחשבתי שמגיע לי יותר ופיני הכניס אותי להקפאה. בסופו של דבר הוא אמר לי שאני צריך לשנות את הגישה, שאני צריך לשכב על הגדר בשביל ברד ליף ודורון שפר. קיבלתי את זה".

תורג'מן מוסיף: "אין ספק שהוא קשה. הוא יכול לצחוק איתך אבל חסר לך שתעשה לו שטויות במשחק. בדיעבד, אחרי כמה שנים אתה מבין שהוא המאמן הכי טוב". גם מטלון לוקח איתו זכרונות טובים מגרשון, למרות הקשיים: "יש לו חזון והוא רואה כמה מהלכים קדימה, יותר מאשר אחרים. הוא לא כזה קשוח, הוא פשוט בן אדם אמיתי. הוא אומר מה שהוא מרגיש. כואב לו מאוד על שחקנים שלא משחקים, צריך להבין שהוא נמצא בראש הפירמידה והוא יותר לחוץ. מה שבטוח, הוא תמיד נשאר עם הדרך שלו. גם כשהוא אימן בראשל"צ והקבוצה לא הצליחה, הוא נשאר עם הדרך שלו".

ניר מטלון הזכיר את לוח השחמט. ואכן, נראה שגרשון משתמש בשחקניו כמו בכלים על לוח שחמט, לעיתים תוך התעלמות מרגשותיהם. אם להמשיך את המטאפורה הזאת, עם המלך והמלכה (פארקר וסולומון), נראה שהעניינים זורמים מצוין, וגם הסוסים (וויצ'יץ' ובאסטון) והרצים (בורשטיין ושארפ) לא מתכופפים בפני הלחץ של הגרשון. הסיפור של הצריחים (גרין וארנולד) שונה. שניהם צריכים לשכוח את האגו, למחוק את כל מה שקדם להגעתם למכבי ת"א ולהבין שהם על תקן שחקנים אפורים, שמתחילים מאפס. זו היתה הגישה של דיון תומאס, שהפך משחקן חמישיה וכוכב בכל קבוצה בה שיחק לפועל שחור.

"אני אישית לא הייתי ממליץ על פיני גרשון כעל אישיות אידיאלית, אבל התוצאות שלו מדברות בעד עצמן", מסביר פסיכולוג הספורט רפי סרברו. "כשמשדרים לשחקני הספסל שאסור לעשות טעויות, זה יוצר בעיה. כל שחקן צריך לדעת שמותר לו לבצע טעות פה ושם. אסור לו לחשוב מה יקרה אם יבצע את הטעות, זה לא טוב. אי אפשר לשנות את האישיות של המאמן, לכן עבודה פסיכולוגית עם שחקני הספסל חשובה ביותר במקרים כאלה".

במכבי ת"א אין פסיכולוג. נקודת המוצא של אנשיה היא שהאנשים שנבחרו לשחק בה צריכים להיות מספיק חזקים מנטלית כדי לעמוד בלחץ ולגמול לקבוצה על המסירות של המנהל מוני פנאן והתנאים המפליגים. ומה לגבי גרשון? האם הוא זקוק לפסיכולוג? קשה להאמין שאדם גאה כמוהו יחשוף בפני אדם אחר את עולמו הפנימי, גם כשהדופק עולה והלחץ מרקיע שחקים. לסרברו נותר רק לשלוח עצה קטנה: "גם פיל ג'קסון הגדול הגיע למסקנה שאם מד הדופק שלו עובר את 100 הפעימות לדקה, זה יזיק לקבוצה. הוא הולך לפסיכולוג". גרשון מסתפק ברב גלויברמן.