פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לא למדנו כלום

        האנשים שמבקרים את פרננדז צעקו "אליפות בלי מאמן" בתואר הראשון של רוני לוי. הם טעו אז וטועים עכשיו. חמי אוזן סוגר מחזור

        הולך ומשתפר: לופא קדוש

        אחד הדברים הכי קשים למאמן כדורגלן הוא להגיע לקבוצה באמצע עונה, קבוצה שלא אתה בנית, יצרת, רצית. קבוצה שבדרך-כלל גם שקועה בצרות גדולות, קבוצה שבדרך-כלל אתה לא יכול לבצע בה יותר מדי שינויים פרסונליים, ולנסות ולהטביע בה את חותמך, מעבר להחדרת מוטיבציה חדשה. לופא קדוש מצליח עד כה להתגבר על כל המכשולים הללו, ועוד בסכנין הלחוצה, המתפוררת, שהיתה על סף איבוד זהותה ודרכה. גם בלי הקהל הביתי, גם מול הפועל ת"א הגדולה, גם אחרי העליהום בוועדת המשמעת בהתאחדות, קדוש וסכנין לא סטו מהדרך. גיא לוזון ומוטי איוניר צריכים לדאוג.

        הולך ומידרדר: תרבות הכדורגל

        מדהים עד כמה אף אחד בארץ לא לומד כלום. רק לפני שלוש שנים, אותם אנשים שסופרים עכשיו ללואיס פרננדז את השערים שהקבוצה שלו כבשה במשחקים המעטים שהוא מאמן אותה, דרשו את ראשו של רוני לוי בעונה הראשונה שלו כמאמן. הטיחו בו עלבונות קשים, הסיתו את הקהל לשיר נגדו "אליפות בלי מאמן", והתעקשו לא להבין מה רוני לוי מנסה לעשות. אבל המאמן הצעיר, הרבה בזכות הגיבוי המרשים של הבוס יעקב שחר, לא הזיע, התעקש לבנות את המכונה שלו מלמטה, מהיסודות, ממשחק ההגנה, מהבנת סגנון המשחק שלו. לוי לא טייח, עקר כל מיני תופעות שאחרים השלימו איתן (כמו שפרננדז עושה היום עם אסולין המפוזר, שלא מתאים למאבקי אליפות). בהתחלה הבניין לא היה שלם, התוצאות הראשוניות צרמו לעיניים מסוימות (אם יש דבר כזה אליפות צורמת), איך זה נגמר היום, כולם כבר רואים. ומשתחווים. רק תארו לכם מה היה קורה אם אותם צרי עין היו באים על סיפוקם המיידי, והיינו מפסידים מאמן כמו רוני לוי.

        אותם אנשים חוזרים על אותה טעות עם לואיס פרננדז, ומתעקשים לנגח אותו בעקבות משחק עלוב אחד נגד כפר סבא. שדר בטלוויזיה אפילו ספר לו השערים, השווה אותו לימי אלי גוטמן, ותהה מדוע הקהל של בית"ר מוכן לוותר במקרה של הצרפתי על כדורגל אטרקטיבי. הוא ממש רמז לחוליגנים לזרוק גם על פרננדז בקבוקים. אוקיי, הקבוצה של פרננדז לא מרשימה התקפית, אבל זה רק מוכיח שהאיש מנסה לבנות משהו אמיתי, רציני, להפוך עם בולדוזר את שכונת העוני שהיתה פעם בבית וגן ולהקים תחתיה שכונת פאר. דברים כאלה לוקחים הרבה מאוד זמן, צריך למצוא את השחקנים שמתאימים למשימה (כמו שלרוני לוי לקח זמן למצוא את דירסאו וקולאוטי), מה גם שפרננדז נכנס באמצע עונה לקבוצה שחוותה אינספור זעזועים. בית"ר במקום השני? היא ספגה רק שער אחד בארבעה משחקים? מה זה חשוב, אם הקהל של בית"ר לא עומד בציפיות ולא מקלל את פרננדז.

        סחתיין: דקל קינן

        כולם מדברים על ורמוט, מליקסון, ארבייטמן, שכטר, אבל השחקן הצעיר הכי מרשים הוא דווקא דקל קינן ממכבי נתניה, ולא רק בגלל היכולת שלו נגד הפועל פ"ת. כל ההבדל בין קינן לשאר חבריו הלא יציבים טמון בעיקר באישיות, בהתמדה, בחוסן הנפשי. כמה שחקנים אתם כבר מכירים, היו נכנסים למשרד של רוני לוי ודורשים לעבור קבוצה כדי לקבל דקות משחק? בדרך-כלל, לכשרונות צעירים שלא פותחים בהרכב, לוקח שנתיים, שלוש, להגיע למסקנות האלה. אבל לקינן לא היו התלבטויות פחדניות כאלו, כאשר עבר בעונה שעברה לסיר הלחץ בסכנין והעונה לנתניה. כאשר מדברים על התמדה ויציבות, שווה לבדוק את הנתונים של נתניה לפני קינן ואחריו: ב-11 משחקים בלעדיו ספגה הקבוצה ההתקפית של עטר 18 שערים (1.64 שערים למשחק), ב-7 משחקים איתו ספגה נתניה רק 5 שערים (0.71 שערים למשחק), שיפור של יותר מחמישים אחוז. זו יכולה להיות ההשפעה של שחקן צעיר דומיננטי, שתורם במקום לחפש תירוצים.

        לכלכת: ניצן שירזי

        לא ברור מה גרם למאמן בני יהודה (המצוין בדרך-כלל) לסגת לאחור נגד מכבי ת"א ולהזמין את שער השוויון. מילא, אם היה מדובר במכבי חיפה, אבל למה לוותר האופציה הקלה להביך את האין הגנה של מכבי ת"א ולגמור את המשחק, אחרי יתרון 0:2. רק ששירזי לא יבכה בסוף העונה על הנקודות הללו, אם לא יגיע למקום היסטורי באירופה.

        מדברים במספרים: רוברטו קולאוטי

        הוא התעורר רק במחזור ה-11, נדמה היה כי הוא סובל ממשבר העונה השניה, אבל למזלו רביעית הקשרים המושלמת זנדברג/טל/בוקולי/קטן, סחבה עד אז את הקבוצה על הגב. היום כבר יש לרוברטו קולאוטי 8 שערים. מישהו מוכן להמר שהוא לא יהיה מלך השערים גם בסיום העונה הנוכחית?

        מקשקשים

        "אנחנו משחקים יפה כבר מספר משחקים, הקבוצה השתדרגה" (אלישע לוי בטדי, מתעקש להישאר עם המחמאות, כמו תמיד)

        "לא היה פה משחק. כדורגל זה משחק עם קהל" (דרור קשטן מתרץ את ההפסד לסכנין. מעניין איך זה היה נגמר עם האוהדים של סכנין ביציע)

        המחזור הבא: מ.ס אשדוד – מכבי פ"ת, מכבי ת"א – סכנין

        גיא לוזון לא היה צריך לומר בסיום המשחק נגד נצרת עילית, שמכבי פ"ת עברה תקופה לא קלה. הוא אולי סיבך את מוטי איווניר מחדש בתחתית, אבל סרט המלחמה של מכבי פ"ת רחוק מלהסתיים. מטבעם של קרבות ההישרדות, שהם נמשכים בדרך-כלל עד לפיניש של העונה, מה גם שפ"ת עדיין מתחת לקו האדום. כדאי לסגנית האלופה לרדת מהעץ עד המחזור הבא, אז תפגוש את אשדוד, השלישית בעונה שעברה, שגם היא חווה עונה איומה. לופא קדוש, שיגיע ביום ראשון לבלומפילד כדי לפגוש את טון קאנן, יצפה מן הסתם בשתי האומללות מקיזות דם אחת לשנייה. ניצחון שלו נגד מכבי ת"א, דבר לא מופרך בכלל, יסבך עוד יותר את שתי ההצלחות הגדולות של העונה שעברה.