מעולם, כך ציין ב-SMS ידידי המחשב האנושי רועי פרידמן, לא ניצחה קבוצה המדורגת 6 קבוצה המדורגת 1 מאז עבר ה-NFL לשיטת שש קבוצות לחטיבה בפלייאוף. ובכן, רבותיי, ההיסטוריה שוב מתדפקת על הדלת ועושה את זה בגדול. המשחק בין הפיטסבורג סטילרס לאינדיאנפוליס קולטס היה משחק לקחת לנכדים. כל כך הרבה תמורות לא זכורות גם בסרטים של אלפרד היצ'קוק.
פיטסבורג ניצחה 18:21. לקולטס, לא מעט בזכות השופטים, הייתה יותר מהזדמנות אחת לחזור למשחק. אבל טוני דאנג'י לא תיפקד בעמדת המאמן, פייטון מאנינג, בחלקים גדולים מהמשחק, לא עמד בסטנדרטים ומעל לכל - מייק ואנדרג'אגט, בועט המאני של אינדיאנפוליס, קרס טוטאלית בבעיטה שהיתה אמורה להציל לפרסות את העונה.
זה לא המספרים של פייטון מאנינג, 22 מ-38 ל-290 יארד, שמספרים את הסיפור. זו ההיערכות והקחונס של ביל קווהר מפיטסבורג, שהלך פעמיים על דאון רביעי בדרייב אחד. זה קור הרוח של בן רות'לסברגר, זה הוותק של ג'רום בטיס, שאלוהים חנן אותו מטעות גדולה בסיום וגמל לו על תרומה ענקית לפיטסבורג, זו ההקרבה של טרוי פולאמלו ושחקני ההגנה של הפלדות ומעל לכל - זו המסורת, הנחישות והעוצמה שטומנת בחובה הפיטסבורג סטילרס. וזה הקוף שנשאר על הגב של מאנינג.
אם בשנים הקודמות זו הייתה ניו אינגלנד שגרמה למאנינג להיראות רע, בליל יום ראשון האחריות היתה של מספר 18 בעצמו. וגם של טוני דאנג'י. הסמכות המקצועית של דאנג'י התבטלה לחלוטין ברבע השלישי, כשמאנינג עירער על החלטה שלו לבעוט בעיטת הרחקה והלך על דאון רביעי עמוק בטריטוריה של אינדי. מהרגע הזה, הקבוצה כבר לא הייתה של דאנג'י. לא משהו שלא ידענו לפני כן, אבל זה קיבל גושפנקה רשמית, ולא לטובה. מצד שני, מאנינג עצמו החזיר את הקולטס לפי הבאר, אבל כמו תמיד, לא ידע לתת להם לשתות.
המשחק השני הפגיש את שיקגו וקרוליינה. זה אולי לא היה אותו מותחן, אבל מי שנשאר ער בהחלט קיבל משחק טוב בין השתיים. בסיום ניצחה קרוליינה - 21:29, כשכעת יש סיכוי לא רע להיסטוריה ב-NFL: מעולם, בשיטת הפלייאוף החדשה, לא עלתה המדורגת 5 או המדורגת 6 לסופרבול. קרוליינה מדורגת 5 ב-NFC, פיטסבורג 6 ב-AFC. יש סיכוי לא רע שלפחות אחת מהן תהיה בדטרויט.
אינדיאנפוליס קולטס - פיטסבורג סטילרס 21:18 (דנבר - פיטסבורג בגמר ה-AFC)
תוכנית משחק מעולה של ביל קווהר, מאמן הסטילרס, הייתה הגורם העיקרי לניצחון. למרות ההערכות המוקדמות על זהירות יתר של הפלדות ומשחק מבוקר, הם פתחו ביריות עם דרייב ראשון מושלם. בן רות'לסברגר (איזה שינוי מהקוורטרבק המפוחד של שנה שעברה) פצח במסירות ארוכות לטייט אנד הרוקי, הית' מילר, ובסיום דרייב שארך חמש דקות וחצי מצא את אנטואן רנדל אל באנדזון - 0:7 לפיטסבורג.
הקולטס היו בהלם. הקבוצה לא שיחקה כבר חודש משחק רציני וחשוב ששמר על האדרנלין והייתה חלודה. מאנינג יצא במהלך של "שלושה והחוצה", ורות'לסברגר המשיך להלום. מסירה של שבעה יארדים מצאה את מילר באנדזון - 0:14 מפתיע, ה-RCA דום בשוק טוטאלי.
אינדיאנפוליס כבר נקלעה לפיגורים כאלה בעבר. עם התקפה עם כמות מחץ כל כך קטלנית, זה לא היה סוף העולם. אבל הסטילרס המשיכו בבליצים, כשהם מפרקים את קו ההתקפה פעם אחר פעם. ברבע השני מאנינג החל להראות מה הוא יודע, עם דרייב שארך 9.5 דקות. אבל הגנת פיטסבורג עמדה איתנה, ו-1:20 דקות לסיום המחצית העדיף דאנג'י (בהחלטה שעיצבה את ההחלטה של מאנינג במחצית השניה) ללכת על בעיטת שער שדה במקום על דאון רביעי - 3:14 בהפסקה.
הגנת הסטילרס, שהייתה מעט עייפה מהדרייב הארוך, התאוששה במחצית השניה וחזרה להרביץ למאנינג. זה השתלם גם בצד השני, כשעוד דרייב מופלא שניהל רות'לסברגר, במשחק נבון של 197 יארד ושני טאצ'דאונים, הסתיים בריצת יארד אחד של ג'רום בטיס - 3:21.
זה היה אינדי טיים. מהלך ארוך של הקולטס הסתיים בטאצ'דאון בן חמישים יארד של דאלאס קלארק - 10:21. ואז, כחמש דקות לסיום, הגיעה החלטה שערורייתית של השופטים. טרוי פולאמאלו המעולה חטף כדור למאנינג, התגלגל איתו על הקרקע וכשניסה לקום הכדור פגע בברכו וניתז החוצה. השופטים פסקו על חטיפה אבל בהילוך החוזר שינו את ההחלטה הגם שלא ניתנה הוכחה חד משמעית. מאנינג ניצל את המצב, מסר לרג'י ויין, שסידר מצב כניסה לאדג'רין ג'יימס לאנדזון - 16:21. את ההמרה השלים רג'י ויין בקליטה מצוינת - 18:21.
הסטילרס נעצרו, הדראמה לא נגמרה. עבודת הגנה מצוינת של פולאמלו, והליינבקרים ג'יימס פריור וג'ואי פורטר, הפילה את מאנינג לבור של דאון רביעי ו-16. במהלך הבא שוב הופל מאנינג והכדור היה על קו שני היארדים של אינדי, פחות משתי דקות לסיום.
גמור, נכון? אז זהו, שלא. ניק הארפר, מגן הפינה של הקולטס, כמעט הפך לגיבור הערב. ערב לפני כן דקרה רעייתו של הארפר את השחקן בברכו במהלך עימות משפחתי (ככה סוגרים עניינים במשפחה, איי טל יה!) והמגן הנבוך עלה בכל זאת לשחק. זה היה יכול להיות הרגע שלו. בטיס ניסה להיכנס לאנדזון ולסגור עניין, אבל נתקל בחומת מגן של הקולטס בראשות גארי בראקט, שנגח עם הקסדה את הכדור החוצה. הארפר השתלט והחל לרוץ, כשהוא נעצר רק על ה-40 יארד שלו על ידי רות'לסברגר.
למאנינג הייתה עוד הזדמנות. הפעם הוא עמד בהתחייבות והעמיד את הקולטס על קו ה-29 יארד של שיקגו לניסיון שער שדה של 46 יארד. מייק ואנדרג'אגט הקנדי, אחד הבועטים המדויקים בכל הזמנים, לא עמד בלחץ. הבעיטה שלו הייתה רחוק, רחוק מאוד מחוץ לכל טווח מסגרת אפשרי והחוצה. בכלל לא באזור החיוג. בסיום - פיטסבורג מדהימה את אינדיאנפוליס ואת ארה"ב - 18:21.
"אני רוצה להיות חבר קבוצה טוב ולא להפיל אשמה על אף אחד, אבל היום השמירה עליי קרסה", רמז מאנינג המאוכזב בסיום. בטיס יודע את המקום של המשחק הזה בספרי ההיסטוריה: "זה היה משהו מטורף. הוא בוודאי צריך להיות מדורג גבוה מאוד אי שם". ל-ואנדרג'אגט היה תירוץ מקורי את מי להאשים: "היו לנו הרבה הזדמנויות ובסוף לא עלינו. כנראה שאלוהים שכח את קבוצת הפוטבול שלנו".
שיקגו ברס - קרוליינה פנת'רס 29:21 (סיאטל - קרוליינה בגמר ה-NFC)
כמו שקורה לפעמים במשחקים כאלה, קרב בין שתי הגנות טובות מוליד תוצאה גבוהה. השליטה המוחלטת של הפנתרים בקצב המשחק לאורך רוב שלבי המחצית הראשונה הייתה זו שהקנתה להם את הניצחון.
קצת היה קשה לעקוב אחרי משחק אחר בעקבות הדרמה באינדי. ובכל זאת, הפנת'רס יצאו מהמנהרה עם אותו מומנטום מהניצחון בג'איינטס סטדיום בשבוע שעבר. קרוליינה, כמו פיטסבורג, פתחה עם משחק מסירות, שהמסר העיקרי שלו היה: "אנחנו לא מפחדים מכם או מההגנה שלכם". במשחק הקודם בסולג'רספילד נעצר ג'ייק דלהום ולא סיפק אפילו טאצ'דאון אחד. במשחק הזה הוא קצר שלושה יחד עם 319 יארד, ושוב, כמו לפני שבוע בג'איינטס סטדיום, היה אחראי, הנהיג את הקבוצה תחת לחץ ולא נבהל מהרעש באיצטדיון גם כשההפרש צומק לשתי נקודות בתחילת הרבע השלישי. הברס, מבחינתם, עשו את שלהם בהגעה לפלייאוף, כי עם התקפה כמו זו שיש להם, היה קשה מלכתחילה ללכת כל הדרך.
כבר בדרייב הראשון, במסירה הראשונה במשחק, מסר דלהום ל-58 יארד לסטיב סמית', והתופס הנפלא רץ לאנדזון כדי להכות את סולג'רס פילד פארק בשקט דואב - 0:7 לקרוליינה.
הפנת'רס המשיכו לשלוט במשחק במחצית הראשונה, תוך שהם מנצלים את חוסר הניסיון של רקס גרוסמן בהנהגת הברס. מלבד חטיפה מצוינת של בראיין אורלכר, שחקן ההגנה של השנה, לדלהום, הברס היו אנמיים במיוחד בהתקפה. ג'ון קייסי הבקיע שני שערי שדה, והפנת'רס עלו ל-0:13.
גרוסמן הבין שהוא חייב לייצר תפוקה גם בהתקפה. מהלך מצוין עם שתי מסירות ארוכות למוחסין מוחמד ולברנרד בריאן העמיד את הברס סמוך לאנדזון. בהגיעה לדאון רביעי נבלמה שיקאגו, לאבי סמית' החליט ללכת על זה ואדריאן פיטרסון חדר מיארד אחד לאנדזון כדי להפיח רוח בעיר הרוחות - 7:13 לקרוליינה. דלהום לא התרגש, הוביל את הפנת'רס לעוד דרייב ובמחצית נעל קייסי את התוצאה בשער שדה שלישי במשחק - 7:16.
בפתיחת המחצית השניה נפרצה עוצמת הדציבלים באיצטדיון. שוב דרייב טוב של שיקאגו, שבסיומו מסר גרוסמן לדזמונד קלארק - רק 16:14, והבית משתולל.
אבל לא איש כדלהום יתרגש. לייזר של 39 יארד לידיים של סמית' התותח, במשחק ענק של 218 יארד, העלה את הפנת'רס ל-14:23 לקראת סיום הרבע. בפתיחת הרבע הרביעי חזרו הדובים למשחק שוב, כשג'ייסון מק'קי חדר לאנדזון וקבע 23:21.
ואז הגיעה המכה עבור שיקאגו, יחד עם הזדמנות נוספת. מסירה של דלהום לטייט אנד קריס מאנגם קבעה 21:29, אבל את בעיטת הבונוס, שהייתה מזכה את קרוליינה ביתרון של שתי פוזיציות, החטיא קייסי. גרוסמן שוב הוליך את הברס, פעמיים, לכיוון ההארכה. פעם אחת הוא נחטף על ידי קן לוקאס המצוין ובשניה הוא מסר למוחסין מוחמד בדאון רביעי כדור שנכשל. בול-גיים.
"החבר'ה האלה לא מוותרים", אמר סמית', המצטיין במשחק, ומאמנו ג'ון פוקס הוסיף: "כשאתה בחור תחרותי כמוהו, אתה תמצא את הספוט שלך במגרש אם זה בבית ואם זה בחוץ. אנחנו מוכנים להיאבק על הסופרבול".