בן יוסף: "מבית"ר אני יוצא רק לאירופה"

גמר גביע הטוטו של עונת 2003/04 הפגיש את מכבי חיפה הגדולה והקבוצה הסימפטית של הלוזונים. הקבוצה ממלאבס הדהימה בניצחון קליל של 0:3 וניטרלה כמעט לגמרי את משחק ההתקפה של המכונה הירוקה. בסיום אותו משחק, רגע לפני חלוקת הגביעים ניגש רוני לוי לגיא לוזון כדי לברך אותו על הזכייה, אבל גם, ואולי בעיקר, כדי לדבר איתו על מעבר אפשרי של אחד משחקניו לכרמל. כשסיים את השיחה הקצרה עם לוזון, ניגש לוי לבלם פתח~תקווה, ואמר לו: "ילד בוא רגע, אתה רוצה לעבור למכבי חיפה?". הילד הזה הוא לא אחר מאשר תומר בן-יוסף, שלא הבין בהתחלה מה רוצים ממנו, אבל התעשת מהר ובקור רוח שמאפיין את משחק ההגנה שלו השיב למאמן החיפאי: "הכל תלוי בגיא".

מאז במשך שנתיים הירוקים חיזרו אחרי הבלם המצוין, אבל החבר'ה מפתח-תקוה לא ממש ישרו קו עם הרצונות של בן-יוסף להתקדם. בסוף זה לא עזר למשפחת לוזון יותר מידי והבלם עזב את החממה, אבל לא לחיפה אלא לבית"ר. היום הוא נחשב לאחד מעמודי התווך של בית"ר המתחדשת ולמרות השמות המפוצצים שמתייעדים לנחות כאן, מעמדו איתן והחוזה שלו (שלוש שנים עם אופציה לשנתיים נוספות) אמור להיפתח כדי ששכרו ישודרג. "האמת שלא נדהמתי כל כך, כי זאת הייתה תקופה טובה עבורי בסך הכל", התייחס השבוע בן-יוסף לשאלה האם הוא לא הופתע לקבל הצעות אטרקטיביות דווקא מהקבוצות הגדולות במדינה. "בדיוק זומנתי לנבחרת ולכן לא הייתי בשוק. זה מאוד החמיא לי. אבל היה לי חוזה לעוד שנתיים בפתח-תקווה ועם אבי לוזון זה קשה מאוד לשבור חוזה, אז נשארתי שם".

לא חששת שתאבד את הצ'אנס להתקדם למועדון בכיר?

"שנה אחרי זה, כשנפצעתי ולא נתנו לי לחזור לשחק מסיבות לא מקצועיות, חשבתי הרבה עם עצמי על הפספוס. תבין, פתח~תקוה קלטו כנראה שרוני לוי רוצה אותי ועשו לי דווקא. אחרי שחזרתי מהפציעה, למשל, היה לנו משחק נגד אשדוד. ניצחנו 1:4, אבל למרות התוצאה הגבוהה והעובדה שהייתי כשיר לגמרי והתאמנתי עם הקבוצה למעלה מחודש, גיא לא מצא לנכון לשלב אותי. באותו רגע הבנתי שקורה משהו. אחרי המשחק ניגשתי לגיא ושאלתי אותו איך יכול להיות שגם כשמובילים הוא לא מחזיר אותי לעניינים. הוא הרגיע אותי ואמר לי את השטיקים הרגילים של 'תתאמן טוב, תוכיח לי' וכו'. ככה זה נמשך עוד חודש. הם רצו להשאיר אותי על אש קטנה, מחוץ לפוקוס של קבוצות אחרות, אבל למזלי רוני זכר לי את התקופה הטובה ואת היכולת הגבוהה שהצגתי, ככה שבסופו של דבר לא נפגעתי".

אז איך הגעת דווקא לבית"ר?

"כשנגמר לי החוזה הייתי בקשר רק עם חיפה. בית"ר לא הייתה בכלל בתמונה, אבל יום אחד מאיר פניג'ל התקשר אלי מארגנטינה ואמר לי שהוא רוצה אותי. אוחנה מכיר אותי טוב מאוד מהימים שלנו בפתח-תקוה והוא כנראה אמר למאיר שהוא רוצה אותי. העובדה שמאיר הבין שרוני לוי רוצה אותי ואני די סגור בחיפה, גרמה לו לבקש זכות ראשונים עליי. למרות זאת, לא נתתי לו או.קיי. דיברתי עם יעקב שחר, סגרנו את הסכומים ונשאר בעצם רק לחתום. אלא שפתאום הבנתי דרך הסוכן שלי רונן קצב, שחיפה תלך על העברה דרך הוועדה למעמד השחקן, אבל לא תתחייב לשלם עליי כל סכום. כלומר שאם הסכום שהוועדה תקבע יהיה גבוה מדי עבורם, הם יוותרו עלי. באותו רגע התקשרתי למאיר ואמרתי לו שאני שלו, אם הוא יתן לי את הגב בוועדה למעמד השחקן".

בלי שדיברתם על סכומים?

"בלי. מהשיחות עם מאיר הבנתי ששם אני רוצה להיות. הוא דיבר איתי כאילו הייתי הבן שלו. ואחרי כל שיחה התחזק בי הרצון לשחק בבית"ר. באותה שיחה אמרתי לו 'מאיר אני שלך, עזוב סכומים את זה נסגור. מה שאני צריך זה לדעת שאתה עומד מאחורי בכל החלטה שתחליט הוועדה למעמד השחקן'. הוא נתן לי את המילה שלו וזה הספיק".

היה שלב שהתבאסת שלא הגעת לחיפה?

"לא, מה גם שמהשיחות עם רוני לוי הבנתי שאני לא הולך לקבל הרכב ומאיר ואוחנה הבהירו לי שהם בונים עלי".

לפני כחודשיים, במהלך משחק גביע הטוטו בבלומפילד נגד בני-יהודה, ישב ברק יצחקי ביציע העיתונאים ולא הפסיק לפרגן למספר 6 בצהוב שחור. בכל פעם ששחקני השכונה ניסו לחלוף על פני בן-יוסף, שלף יצחקי: "חבל להם על הזמן. מדובר בבלם מספר אחד. אין דבר כזה. אי אפשר לעבור אותו". אם יצחקי אומר יצחקי יודע, אחרי הכול השחקן פורח העונה ומשגע לא מעט הגנות. גם השבוע, בשידור המשחק מול בני-סכנין, זכה בן-יוסף לקומפלימנטים מהפרשן רן בן-שמעון. אלא שמאמן הפועל חיפה הוסיף עוד משפט. "בן-יוסף הוא אולי השחקן הכי לא מוערך", טען הפרשן, "הוא בלם מצוין, אבל לא מעריכים אותו מספיק".

הדברים האלה לא חדשים לבן-יוסף. הוא כבר שמע את התיאוריה הזאת כמה וכמה פעמים, אבל הוא לא ממש מסכים איתה. ליתר דיוק, הוא יודע בדיוק איפה הוא לא מוערך מספיק ולמה, אבל עד היום זה לא ממש פגע לו בקריירה. "אנשי המקצוע שמבינים בכדורגל וחיים את הענף מעריכים אותי", הוא הסביר בשיחה שניהלנו בלובי של מלון עינבל ביום שלישי, "אבל אין לי הרבה יחסי ציבור. אני בטוח שהוא התכוון לפן התקשורתי".

אולי זה בגלל שאתה מתחבא מהתקשורת?

"אני לא אוהב לדבר על עצמי. הבעיה עם התקשורת שאם תדבר עם אחד, אז יבוא השני והשלישי. ואז מה? למה לאחד אני אגיד כן ולשני לא. כשמתחילים, לא נותנים לך להפסיק. זה מוציא מפוקוס. העניין התקשורתי יגיע. כרגע אני לא רוצה להתעסק בזה בכלל. שלא תטעה, אני לא אנטי תקשורת, אבל אני מנסה לשמור על פרופורציות. ברגע שאני מרגיש שאני יוצא מריכוז אני מתרחק. כשהגעתי לבית"ר כולם רצו ראיונות, אבל העדפתי להוכיח את עצמי קודם וביקשתי זמן כדי לא לצאת מריכוז, להתעסק בכדורגל ולעשות טוב לאוהדים".

א-פרופו אוהדים, אתה מרגיש שהקהל רואה בך פייבוריט?

"אני לא אוהב לדבר על עצמי, מה אני אגיד לך? שאומרים לי 'אתה מספר אחד'? יש תגובות חיוביות ויש פרגון גורף".

זה מכביד?

"לא. להפך. זה נותן לי פוש ורצון להיות עוד יותר טוב. יש 15 אלף איש במגרש ועוד המון אוהדים בבית ואתה יודע שאם תהיה טוב והקבוצה תנצח עשית להם את השבוע. אז אתה משתדל יותר ורוצה יותר גם בשבילם".

מתי קלטת שבית"ר זה משהו אחר?

"כשנכנסתי לאצטדיון במחזור הראשון מול מכבי תל~אביב. כל הרעש, האווירה והתפאורה מסביב גרמו לי להבין שהגעתי לטופ בישראל. זה משהו שנתן לי את הדחיפה להצליח ולהיות טוב יותר. הרגשתי שאסור לי לאכזב את הקהל והמועדון. אל תשכח שהגעתי ממכבי פתח~תקווה, לא שיחקתי הרבה זמן והייתי רעב לדשא. אני יכול לומר שהיום אני הרבה יותר מחויב למשחק, מאשר בפתח~תקוה".

לא חששת מהמעבר?

"לא. אם קבוצות כמו מכבי חיפה ובית"ר רדפו אחרי זה אומר משהו. לדעתי הכל תלוי כמה אתה מאמין בעצמך, ואני מאד מאמין בעצמי. עם כל הצניעות, אני יודע מה אני שווה ומה אני יכול לתרום. ידעתי שאני מסוגל להצליח".

לא היה לך מחסום פסיכולוגי בעקבות הפציעה?

"למזלי את המחסום הפסיכולוגי עברתי בחמשת המשחקים האחרונים של העונה שעברה, שעוד שיחקתי בפתח~תקווה. השילוב הזה של רעב לשחק ורצון עז להוכיח בראש ובראשונה לעצמי שאני עדיין מסוגל נתן לי דחיפה עצומה".

בהתחלה לא הפגנת את היכולת האמיתית שלך.

"אני יודע, אבל צריך להבין שזה לא פשוט להגיע לקבוצה חדשה. אני דווקא חושב שהתאקלמתי מהר יחסית. יש מקרים שלשחקן לוקח חצי שנה ויותר. אם תוסיף לזה את העובדה שההגרלה בהתחלה הייתה קשה, אז התמונה תהיה מלאה וברורה יותר. אני שמח שבסוף זה קרה ואני מוכיח את עצמי. בנושא הזה מגיע תודה גדולה לעידן מליחי שעזר לי. אם לא הוא, היה לוקח לי הרבה יותר זמן להתאקלם".

מתי הרגשת שהפכת להיות בן בית בקבוצה?

"מההתחלה. ממש מהרגע הראשון. זה הגדולה במקום כמו בית"ר. המסביב הוא מאוד חם. יש שם אנשים פשוטים ולבביים וזה תפור עליי".

אם נגעת בעידן, מה רמת הקרבה ביניכם?

"גדולה מאוד. אנחנו נפגשים הרבה ומבלים ביחד".

מדברים על כדורגל?

"לא. רק ברכב אחרי האימון אנחנו מדברים על הקבוצה, אחר כך אנחנו מדברים על אלף ואחד נושאים אחרים. מתרחקים קצת מהכדורגל. זה לא בריא להיות כל הזמן סביב הנושא וללעוס אותו. צריך משהו מעבר לכדורגל שישאיר בנו את הרעב למשחק".

אתם מעבירים ביקורת מקצועית אחד על השני?

"בטח שכן. אנחנו מדברים על המשחק, אבל לא הרבה. אני מסביר לו הרבה איפה לעמוד ואיך לראות את המשחק בצורה טובה יותר. אני מנסה להראות לו את הקו ההגנתי יותר".

העובדה שאין בלם קבוע לידך פוגעת בך?

"להפך. האחריות עלי היא הרבה יותר גדולה ולכן אני יותר מפוקס. אני חושב שאני טוב יותר, כי אני יודע שרוב האחריות היא עלי".

אבל אם היית משחק עם בלם כמו מגמדוב שאתה מעריך, זה לא יקל עליך?

"יכול להיות שאתה צודק. במיוחד במשחקי הבית שבהם אנחנו משחקים מאוד התקפי, על גבול ההפקרות ממש. לכן בתחילת הדרך היו לי חששות להגיע לכאן והעדפתי את חיפה. בית"ר תמיד הצטיירה כקבוצה שחושבת רק התקפה והחלק האחורי שלה היה מופקר, לעומת חיפה שנחשבת לקבוצה התקפית, אבל חזקה גם הגנתית".

איך אתה מסתדר עם מיטרסקי?

"אני עדיין לא יכול להגיד לך. שיחקנו עד עכשיו ביחד פחות משעה במחנה אימון. אין בינינו עדיין את התיאום של היציאה לאופסייד ומי יוצא לאן ומתי. זה בטח יגיע ככל שנשחק ביחד".

השפה תקשה עליכם?

"לא, הוא מבין קצת אנגלית והשפה של הכדורגל מאוד פשוטה".

מה התכונות החזקות שלו?

"הוא תמיד מגיע ראשון לכדור, לפני השחקן שלו. יש לו גם ראיית משחק מצוינת".

אחרי משחק אחד עם לרואה, מה הרושם שלך?

"הוא מצוין. הוא מחבר את הקבוצה. הוא משחק בשטף, בנגיעה אחת, לא מעכב את המשחק ויש לו יכולות גדולות. הוא מזכיר לי את ברקוביץ' בתקופה שלו במכבי חיפה, בכך שהוא מנווט הרבה".

הנוכחות שלו תשפר את היכולת שלך?

"יהיה לי יותר קל זה בטוח. הנוכחות שלו תתן לי אפשרות ליזום גם מבחינה התקפית".

בן-יוסף מדבר על עזרה להתקפה ויציאה קדימה מה שהוא בכלל לא עושה היום, אבל מי שבוחן את הקריירה המקצועית של הבלם, מגלה שבתחילת הדרך ולאורך זמן ממושך הוא בכלל היה בחלק השני של המגרש. לפני אחד מהמשחקים הראשונים של בן-יוסף בקבוצה הבוגרת, קרא לו המאמן משה סיני לצד ואמר לו שבגלל בעיית בלמים הוא מסיט אותו לעמדה האחורית. המשימה של השחקן הצעיר היה לחסום בכל דרך את גיורגי דרסיליה האימתני של הפועל תל~אביב באותם ימים. בן-יוסף לא נתן לגרוזיני לנשום ומאז הוא תקוע מאחור (רק מבחינת המיקום). "כן. הרבה לא יודעים, אבל עד נבחרת הנוער שיחקתי חלוץ", מאשר בן-יוסף, "אפילו זומנתי לכל הנבחרות הצעירות".

זה לא חסר לך היום?

"האמת שלפעמים אני מתגעגע לזה. בדרך כלל עושים הסבה מחלוץ למגן או לקיצוני, או מקשר אחורי לבלם, אבל מחלוץ לבלם זה די נדיר. זה שינוי של 180 מעלות ויש רגעים שזה חסר".

אתה חושב שהיום זה עוזר לך מול חלוצי היריב?

"כן. אני יודע פחות או יותר איך החלוץ חושב וזה מקל עלי בשמירה".

אז למה למען השם אתה לא מראה לנו ניצוצות התקפיים? תצא עם כדור, תעבור שחקן.

"אני מעדיף שלא. מבחינתי אני צריך למנוע הבקעת שערים ולכן אני מעדיף לשחרר פס בצורה פשוטה ובטוחה מאשר לנסות משהו שיש בו סיכון לאיבוד כדור. מה גם שאני מאמין שהמשחק הוא פשוט, חייבים לשחרר כדור אחרי נגיעה אחת, מקסימום שניים. חוץ מזה שאני לא מרגיש שאני יכול להרשות את זה לעצמי. בהגנה אני סומך רק על עצמי".

אה, אתה בטוח שהיית חלוץ? לא נשאר בך כלום מחשיבה של סקורר.

"נכון, אבל בהתחלה היה לי מאוד קשה. הייתי מפוזר ומבולבל. לא הייתי שקט ובטוח כמו שאני היום. הייתי מחזיק את הכדור ועושה שטויות באיזורים מסוכנים, היום אני סופר אחראי".

אתה מצטער על ההסבה?

"היום כבר לא, אבל בשלוש ארבע שנים הראשונות הייתי יושב ימים שלמים ושואל את עצמי למה. למרות שגם כבלם הצלחתי ושיחקתי בנבחרת האולימפית. כשיוסי מזרחי היה בפתח~תקווה, דיברתי איתו על לחזור לעמדות קדמיות יותר והוא אמר לי שבתור בלם אני יכול להגיע לרמות הכי גבוהות ושיכנע אותי".

לא נורא, עכשיו גאידמק יביא שחקנים דפנסיבים ברמה גבוהה ותוכל לתמוך בהתקפה.

"לא נראה לי, אבל זה יכול לקרות לאט לאט, אם אני אקבל את הביטחון שיש מי שסוגר אותי ומחפה עליי".

אם כבר גאידמק, כשחקן, איך הכניסה שלו לכדורגל עוזרת?

"בהמון דברים. ולא רק לבית"ר. תראה, אחריו נכנסו עוד אנשים עם כסף ובשורה התחתונה המשפט 'מאני טוק' תופס מאוד בכדורגל. ההסכם שנחתם עם הדסה לא מזמן שייתנו לנו עיסויים, טיפולים ועוד ועוד, ישפר משמעותית את יכולת השחקנים. אתה יודע שבאיטליה אחרי משחקים השחקנים מקבלים אינפוזיה עם ויטמנים ותוספי מזון. דבר כזה, אם יגיע לארץ, ישדרג את הכדורגלן הישראלי בכמה דרגות".

נלחצת מההודעה שלו ביום רביעי שעבר?

"בטח, הייתי בהלם. אבל האמת שבתוך תוכי לא האמנתי שזה יקרה. לדעתי הוא נקשר למועדון ויהיה לו מאוד קשה לעזוב. היה קצת לחץ, כי לא ידענו איפה אנחנו עומדים".

מה יקרה אם הוא יעזוב?

"יבוא מישהו אחר. הוא גרם לבית"ר להפוך לשם דבר לא רק בארץ אלא בכל אירופה. לכן הנזק לא יהיה כל כך גדול. אני בטוח שלא נינזק בצורה משמעותית".

הפנמתם כבר שבית"ר זה אירופה.

"כן. מכל הבחינות האפשריות. החל מהמתקן אימונים החדש שיקום, דרך לואיס פרננדז שזה אירופה ועד לשחקנים שמביאים כדי לחזק את הקבוצה. יש גב כלכלי וכמובן כמות אוהדים גדולה".

ומה עם אירופה באופן אישי?

"זה חלום. אני יכול להגיד לך שמבית"ר אני יוצא רק לאירופה. אני לא אעבור לשום קבוצה אחרת בארץ".

לא התבאסת לראות את החבר'ה מפתח-תקוה באופ"א מהצד?

"לא. החזקתי להם אצבעות, אבל לא הפריע לי שאני לא איתם".

מה הסיבה ליכולת הירודה שלהם?

"הם הגיעו לשיא בטרום העונה, עם הניצחון על פרטיזן בלגראד. אין להם קהל שיבוא וייתן עוד דחיפה. זה מאוד קשה לעשות את המעבר מאירופה למשחק ליגה בכפר-סבא עם שלוש מאות איש ביציע".
יש להם בעיה בהגנה מאז שעזבת. אתה עדיין בקשר עם מגמדוב?
"בטח, אני אוהב אותו והוא עזר לי ושידרג אותי עשרות מונים".

הוא עובר תקופה לא קלה.

"כן, קשה לו עם הקבוצה והשחקנים שיש שם. תבין, בינינו היה תיאום עיוור. הבנו אחד את השני הכי טוב בעולם והיינו מחפים אחד על השני. היום אין לו את זה".

די מפתיע לשמוע שדווקא בן-יוסף זה שהגיע לבירה מבחוץ, רואה בשמירה על הציביון הירושלמי והעממי של בית"ר כאחד הדברים החשובים בקדנציית גאידמק. "ההישארות של גיא עזורי, אברם לוי, מאיר הרוש ועוד כמה חבר'ה נותנת לנו הרגשה שלא הכל התהפך וזה טוב", מפרט בן-יוסף, "אני מאוד אוהב את היחודיות של בית"ר, העממיות שבה וחייב לשמור על צביון מקומי. אי אפשר לעשות את הכל זר".

בכל זאת היו לא מעט זעזועים בקבוצה.

"כן, אבל יש בסיס ודמויות שנשארו. זה קצת הפריע שהיו הרבה שינויים בזמן קצר מאוד. מתחילת העונה הדריכו אותנו ארבע מאמנים שונים. זה לא קל, אבל חייב לדעת לעשות את הסוויץ' בראש ולהתרכז בכדורגל".

איפה אתה רואה את הקבוצה בסוף העונה?

"אירופה. עם שאיפה ורצון לשני".

ושנה הבאה? אליפות?

"על אליפות אי אפשר לדבר, אליפות זה תהליך. זה לא משהו שקורה ביום אחד. אי אפשר לקנות את זה גם עם הרבה כסף. זה דרך חשיבה ועבודה. תראה את מקרה אלי גוטמן בבית"ר. מדובר בקבוצה, לא אינדיבידואל. למרות ששנה הבאה אנחנו נכוון לשם"