תחילת שנות ה-80'. באימפרית הכדורסל יוגוסלביה, מתגלה עוד כוכב צעיר, דראזן פטרוביץ' שמו. עוד לפני שמלאו לו 20 הוא מסומן ככישרון ענק, והטלפון בבית המשפחה לא מפסיק לצלצל. אלא שעל הקו לא נמצאות מכללות וקבוצות NBA, אלא הקבוצות הבכירות במדינה, ובראשן ציבונה זאגרב. פטרוביץ' חלם תמיד לשחק בקבוצה, אלופת יוגוסלביה באותם ימים. הוא הגשים את החלום, ועד מהרה הוביל אותו לשני גביעי אירופה לאלופות. בגמר השני הוא גבר על כישרון ענק אחר, הליטאי ארווידאס סאבוניס מז'לגיריס קובנה. בהמשך עברו שניהם לספרד, לקחו תארים במדי ריאל מדריד, ורק בגיל מתקדם הגיעו ל-NBA.
סאבוניס פרש מכדורסל בגיל 40, פטרוביץ' נהרג בתאונת דרכים ב-1993. מכבי ת"א תשחק ביום חמישי מול ציבונה באולם הקרוי על שמו, אבל תפגוש קבוצה חלשה בהרבה מזו של אמצע שנות ה-80'. לו סאבוניס ופטרוביץ' היו שחקנים צעירים כיום, הם היו נבחרים כבר בגיל 18 במקום גבוה בדראפט ה-NBA, ולא דורכים אפילו ביורוליג. זו אחת הסיבות להידרדרות של ציבונה זאגרב האגדית של פעם, ולמעשה של הכדורסל האירופי בכלל.
בעבר, ההשתייכות למועדון יוגוסלבי מוביל הייתה פסגת שאיפותיו של כל שחקן מקומי. כיום משמשים המועדונים האלה כקרש קפיצה לכישרונות צעירים שנושאים פניהם אל המועדונים הגדולים באירופה וב-NBA. דמיר מרקוטה (2.09, 20) נתן לאחרונה כמה משחקים טובים, וכבר הוא מוזכר במועמד לסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA. מצד שני, הם משמשים גם מנחת לשחקנים אמריקאים בינוניים, שעושים את הדרך ההפוכה אחרי שלא מימשו את הפוטנציאל, כמו בנט דייוויסון.
ציבונה זאגרב, יוגופלסטיקה ספליט, פרטיזן בלגרד, בוסנה סארייבו מי שלא היה בסביבה לפני 15 שנה ויותר, לא יבין את העוצמה שהיתה טמונה בשמות האלה עד לפירוק מדינות יוגוסלביה לשעבר. שמות כמו פטרוביץ', טוני קוקוץ', דינו ראדג'ה, סשה דג'רג'ביץ', פרדראג דנילוביץ' וזליקו רבראצה, יעזרו כדי להבין איזו רמה הייתה פעם בגביע אירופה לאלופות, שהפך עם הזמן ליורוליג. בימים שבהם לא צדו סקאוטים מה-NBA כל ילד אירופי גבוה שיודע לקלוע, ושמונה קבוצות אלופות בלבד נטלו חלק בגביע אירופה לאלופות, אפשר היה ליהנות מכדורסל אירופי ברמה הגבוהה ביותר, החל מהשלבים הראשונים של גביע אירופה. כיום צריך לחכות לשלבים המאוחרים של היורוליג, להשתעמם מול קבוצות לא משכנעות כמו סופוט, לובליאנה, אורטז וארמאני מילאנו, ולהתגעגע לעוד כוכב שנטש את הליגה לטובת ה-NBA.
ומתי תזכה קבוצה אדריאטית כמו ציבונה להניף את גביע אירופה שוב פעם? כנראה שלא בעתיד הקרוב. "המועדונים שם מוכרים את כל הכשרונות מגיל 17 ומעלה וחיים על הכסף הזה", מסביר מאמן נבחרת ישראל צביקה שרף. "כל זמן שלא יהיה מי שיציב תקציב של 5 מיליון יורו לפחות בקבוצה, זה לא יקרה. צריך לזכור גם שלא רק השחקנים הטובים עוזבים את המדינות האלה, גם המאמנים".
בינתיים, היוגוסלבים עסוקים במרדף אחרי הכסף הגדול. 17 מהם משחקים באנ.בי.איי, 25 בקבוצות אחרות ביורוליג, 18 בקבוצות אחרות ביול"ב קאפ ועוד יותר ממאה ברחבי אירופה. תוסיפו לזה שישה מאמנים בכירים ותקבלו מדינות אדריאטיות מרוקנות מכוכבי כדורסל. העונה המצב הידרדר עד כדי כך שבו אורי יצחקי, שחקן שולי בליגת העל שלנו, הפך לשחקן המוביל של לאשקו הסלובנית, עד שנפצע.
לאן נעלמו הרוסיות
היורוליג אולי הפכה העונה למרתקת יותר, אבל לא לחזקה יותר. למעשה, השיוויוניות נולדה בעקבות עזיבתו ל-NBA של עוד שחקן גדול, שרונאס יאסיקביצ'וס. זו אחת הסיבות לכך שג'ורדי ברתומיאו וחבריו בהנהלת הליגה מתקשים לשווק אותה. בעידן האינטרנט והטלוויזיה בלוויין, שמספקים היצע אדיר לשוחרי הספורט, הסקאוטים מה-NBA שכובשים את אירופה וחוקי הבוסמן שפגעו בזהות הלאומית, הולכות ומתרסקות להן גם כמה מאימפריות הכדורסל הגדולות ביותר כמו יוון ואיטליה, בעוד מדינות יוגוסלביה לשעבר כבר התרסקו מזמן. העסקנים האירופאים מנסים למצוא דרכים להגיע ללבו של חובב הכדורסל האירופי, אבל האינטרסים הצרים שלהם גורמים להנצחת המצב הקיים והעגום.
מה זה אומר? שאם ההתנהלות של ראשי היורוליג היתה מקצועית יותר, היינו מקבלים ליגה ברמה הרבה יותר גבוהה. קבוצות כמו דינמו מוסקבה ויוניקס קאזאן מרוסיה, או בי.סי קייב ומאריופול מאוקראינה בתקציבים משופרים, היו מחליפות קבוצות חלשות כמו לובליאנה, אא"ק אתונה, באמברג ואורטז. אלא שהאחרונות פשוט חתומות על הסכמים שהבטיחו להן מקום בליגה בשנים הקרובות, בלי קשר להישגיהן ויכולתן. לבוסים מקייב ומאריופול, מנגד, אין קשרים במדינות שמנהיגות את המפעל, ספרד ואיטליה. ריטאס וילנה, אחת הקבוצות המרשימות ביורוליג, השתחלה אליה רק בזכות זכייתה בגביע יול"ב, משום שלליטא יש רק מקום אחד בליגה הטובה ביותר.גם אם היא תזכה בגביע זה לא ימנע ממנה לעוף בחזרה ליול"ב קאפ, משם היא הגיעה למפעל הראשי באירופה כאורחת לשנה אחת בלבד, בעקבות זכייתה.
היעדרותן של הקבוצות ממדינות ברית המועצות לשעבר מצטרפת לנפילתן של מעצמות הכדורסל המסורתיות, שעדיין נהנות מייצוג לא פרופורציונלי ביורוליג. אריס ופאוק סלוניקי היו המקבילות היווניות של ציבונה זאגרב בשנות התשעים. מדובר במועדונים בעלי עוצמה, ששיחקו לעיני עשרת אלפים צופים ומעלה ובאווירה של הר געש. כיום הן קבוצות בינוניות מינוס, שמדשדשות במרכז-תחתית הליגה היוונית. כל זה לא מפריע למדינה של אלופת אירופה לנבחרות לקבל את שלוש המקומות המובטחים לה ביורוליג ולשלוח לשם קבוצה חלשה כמו א.א.ק אתונה. גם אולימפיאקוס רחוקה להיות הקבוצה המפחידה שהניפה את הגביע ב-1997, כך שפנאתינייקוס היא למעשה היחידה ששומרת על הגחלת.
איטליה, לעומת זאת, מקבלת ארבעה כרטיסים ליורוליג וזה ההסבר לשיתופה של ארמאני מילאנו החלשה, שתסיים את דרכה בשלב הבתים. סיינה הבינונית תיאבק על מקומה בבית ג'. קלימאמיו בולוניה תגיע לטופ 16, אבל היא נחלשה יחסית לקבוצה שהגיעה לגמר היורוליג לפני שנתיים. הקבוצה האיטלקית היחידה בעלת הפוטנציאל להגיע השנה לפיינל פור היא בנטון טרוויזו של דייויד בלאט. גם היא תאבד בעונה הבאה כנראה את אנדרה בארניאני המוכשר, שייבחר במקום גבוה בדראפט ה-NBA. בארניאני, אגב, בן 20 בלבד.
גם צרפת הפכה לסוג של מעצמת כדורסל עם זכייתה של לימוז' ביורוליג ב-1993, אלא שהמועדון המפואר הזה הידרדר עד לליגה השלישית. בספרד, חובנטוד בדאלונה וריאל מדריד, שהיו אימפריות גדולות, נעלמו פתאום מהזירה האירופית, כשריאל מטפסת בחזרה רק בשנתיים האחרונות.
צביקה שרף, שאימן בעבר בשתי הקבוצות של סלוניקי וגם בלימוז', מספר: "לימוז' הייתה קבוצה מעיר קטנה שקיבלה הרבה מאוד כסף מוניציפלי, כשהתקציב הושלם על ידי איש עסקים. ברגע ששני הגורמים האלה התנתקו מהמועדון, הם הידרדרו. לא היה להם כסף והורידו אותם שתי ליגות. במקרה של הקבוצות מסלוניקי, הן באמת שלטו בכדורסל היווני עם תקציבים גדולים, עד שהגיעו משקיעים לפנאתינייקוס. פאוק דווקא זכתה לאולם כדורסל חדש שנבנה לפיינל פור ב-2001, אבל לבעלים הנוכחי אין יותר מדי כסף. המועדון מוכר את כל הכישרונות שלו ונלחם בתחתית הליגה. אריס סלוניקי קצת יותר מצליחה וזה בעיקר בזכות האוהדים, שאיבדו את קבוצת הכדורגל לליגה השניה ומתמקדים השנה בכדורסל".
איך אתה מסביר את הירידה בשאר מדינות אירופה?
"באיטליה ירדו הסכומים. התקציבים בקבוצות כמו בנטון, קלימאמיו וארמאני נעות בין 5-10 מיליון יורו. בספרד התקציבים גדולים יותר. קבוצות כמו ריאל מדריד וברצלונה נהנות מסכומים שמגיעים ממועדוני הכדורגל, רק שזה לא ממש עוזר להן השנה. קבוצות אחרות כמו מלאגה, טאו ויטוריה, ולנסיה וג'ירונה, מנוהלות על ידי אנשי עסקים רציניים. בטורקיה יש התעוררות מסויימת בזמן האחרון, אבל אין ספק שהכסף הגדול נמצא אצל האוליגרכים ברוסיה. חבל שיש קבוצות קטנות עם תקציבים של 1-1.5 מיליון יורו כל אחת, שמונעות את הכניסה שלהן ליורוליג".
מחוץ ליורוליג (וחבל שכך)
באירופה אפשר למצוא לא מעט קבוצות שהיו יכולות להעלות את המתח והמשחק ביורוליג בכמה רמות, קבוצות שתקציביהן נאמדים ביותר מ-10 מיליון יורו. היורוליג היתה נראית הרבה יותר טוב אם הקבוצות הללו היו משחקות בה:
דינמו מוסקבה (רוסיה)
יוניקס קאזאן (רוסיה)
חימקי מוסקבה (מוסקבה)
אזבומאש מאריופול (אוקראינה)
בי.סי קייב (אוקראינה)
ג'ירונה (ספרד)
ולנסיה (ספרד)