למי אכפת מי התחיל

בימים הקרובים, עד השערורייה הבאה, שבטח תצוץ במהרה, ארגז החול של הכדורגל הישראלי יתמלא בילדים שיתווכחו בלהט מי התחיל את המהומה אמש בדוחא. כאילו אוהדי שתי הקבוצות לא הגיעו עם המטען האלים הזה מהבית. הוויכוח הזה די צפוי מראש. פרשנים בעלי נטיות ימניות קבועות מיד יאשימו את קומץ אוהדי סכנין, שזרקו את האבנים הרצחניות על אוהדי בית"ר ויצעקו שיש לסגור את אצטדיון דוחא, למרות שמי שיסבול מכך הם הרוב השקט והמתון שרק רוצה לראות את עבאס סואן משחק כדורגל; הפרשנים בעלי הנטיות השמאלניות, מנגד, לא ייתנו לעובדות לבלבל להם האידיאולוגיה ומיד יתהו מי הכניס את אוהדי בית"ר לכר הדשא, למה לא נתנו להם לספוג בשקט את האבנים ביציע ומי הרשה להם להתפרע כך. נראה אותם חוטפים מטר אבנים על הראש ומבליגים.

אבל האמת היא שכבר לאף אחד אין כוח לדיון הילדותי הזה. הוא לא מוביל לשום מקום, ממש כמו הוויכוח ההיסטורי בין ישראל לפלסטינים. לכל צד יש חלק באשמה, לכל צד יש סיבה להרגיש קורבן, השאלה איך יוצאים מזה. התשובה לכך נמצאת בעיקר אצל רשויות החוק במדינת ישראל, אבל גם אצל הפקידים שאחראים על ענף הכדורגל במרכזי הפועל ומכבי, משמע ההתאחדות. המחדל בדוחא היה בראש וראשונה ארגוני. זה התחיל בבלגאן ביציע הכבוד, שרמז כבר בפתיחה כי המשחק הזה גדול על המגרש הקטן ובעיקר על המארגנים. זה התגבר דרך ההתנהגות של השוטרים הערבים הרבים שעבדו במגרש, שלא ידעו כיצד לטפל בחבריהם שהדליקו במרחק מטר מהם אבוקות וזרקו חזיזים על איציק קורנפיין. שיא הפארסה הגיע כאשר נידאל חוג'יראת עלה כמחליף, ואחד השוטרים צעק לו כי "מיליון ערבים עומדים מאחוריו". ואז נפתח מטר האבנים של אוהדי סכנין וחבית חומר הנפץ התפוצצה לכולם בפנים.

האירוע אתמול שוב הראה כי משטרת ישראל לא שמה קצוץ על אוהדי הכדורגל השפויים. כך גם לגבי האחראים על המשטרה, בעיקר הח"כים והשרים שבאים למגרש כדי לגזור קופון פוליטי. הגיע הזמן שהשוטרים שבאים ליהנות במגרש והאחראים עליהם יבינו שכדורגל הוא תרבות הפנאי הפופולרית בישראל, ממנה בורח הרוב השפוי בגלל אותם ברברים, שקיימים בכל הקבוצות בארץ, לא רק בסכנין ובית"ר. לנו כבר לא משנה מי התחיל, מי אלים יותר או פחות, ושאר הרפש הקבוע. האירוע אתמול בדוחא צריך להיות הטריגר למשטרה ולממשלה, לזרוק מהמגרשים את האוהדים האלימים והגזענים, שמשחק הכדורגל הוא עילה עבורם לפרוק את התסכול האישי. אפשר להתחיל בכך כבר ביום ראשון, במשחק בין הפועל ת"א לבית"ר, שעל-פי מידע מודיעיני הולך להיות לוהט לא רק על כר הדשא.

אם אפשר לציין מישהו לטובה מהמשחק בדוחא, זה קודם כל לופא קדוש. האוהדים האדומים מסביבו דרשו ניצחון בכל מחיר, אבל קדוש, אי של שקט ושפיות, לא נסחף אחרי אווירת המלחמה וניהל את משחק קבוצתו בתבונה רבה. קדוש ידע כי הקבוצה של פרננדז הרבה יותר טובה, לא התפתה לצאת קדימה והצליח לסכל את רוב ניסיונות הכיבוש של בית"ר, שהיתה חסרת אונים מול הצפיפות בהגנת סכנין. קדוש המציאותי יצא מדוחא עם נקודה (ובעיטה), והצליח לעלות מעל הקו האדום. קדוש ידע שרק את זה יזכרו בעוד שבוע.

הרבה אירוניה היתה במהומה אתמול בדוחא. היה מאוד מעניין לראות את עבאס סוואן מתלונן על משחק אגרסיבי ואת איציק קורנפיין מקונן על התוקפנות של אוהדי סכנין. אולי עכשיו סוואן יודע מהי התחושה שמגיעה אחרי שנועצים בך סטופקס בבשר, אולי עכשיו קורנפיין יודע איך מרגישים אוהדי מכבי ת"א, הפועל ת"א ומכבי חיפה, כאשר הם מגיעים לטדי וחוזרים במכוניות הפוכות. במקום להתחנף למעריצים שלהם, אפילו אם הם אלימים, גם הקפטנים של שתי הקבוצות צריכים להקיא מתוכם את האלימים ולא להיגרר לוויכוח הילדותי והאין סופי הזה.

אין פער גדול בין הטכניקה והכישרון של ז'רום לרואה לזו של שאר שחקני בית"ר. ההבדל קיים בראש. בחינוך שהוא ספג בצעירותו. בזריזות המחשבה של הצרפתי, במשחק המהיר בנגיעה אחת, בתנועה לשטחים מתים, בנחישות ובמחויבות. למרות שמדובר רק בהופעה הראשונה שלו, אין ספק כי הרכש של פרננדז הוא בינגו. המאמן הצרפתי הסיט בשביל קשר לאנס את מאור מליקסון לאגף שמאל, כי גם הוא הבין שעם הילד הבוסרי מיבנה אי אפשר לקחת אליפות. גם לא גביע המדינה. השאלה היא רק מה יקרה עכשיו. האם לרואה ידביק את שחקני בית"ר בגישה האירופית שלו, או ששחקני בית"ר ידרדרו אותו וירגילו אותו להתמזמז עם הכדור ולשחק לאט.

"סעו, סעו מכאן", אמר גיא לוזון לכתבים בסיום משחק ההפסד של מכבי פ"ת להפועל ת"א. אחרי שצבר 8 נקודות מתוך 39, הצליח לוזון לרדת מתחת לקו האדום עוד לפני המשחק בסכנין. העיתונאים בסך רצו לעשות את מלאכתם נאמנה ולשאול את השאלה המתבקשת: האם לוזון מתכוון להחזיר המפתחות אחרי שפל חדש, נוהג מקובל בעולם. אבל המאמן שרגיל כנראה לאירופה נפנף אותם בבוטות וקבע בנחרצות "אין סיכוי שאני אתפטר". עד לאותו מקרה לא הגיע ללוזון ג'וניור, מאמן מצוין בדרך-כלל, לאבד את משרתו. לוזון הוביל את מכבי פ"ת להישגים חסרי תקדים, וגם מאמנים גדולים ממנו נפלו אחרי שהגיעו לשיא. אבל משהו בכך התערער אחרי ההתנהגות המחפירה של לוזון, שגילה סימני עצבנות וחוסר שליטה. מה יגידו על כך שחקניו אובדי העצות?

"אני מקווה להוכיח את עצמי" (שלומי ארבייטמן, אחרי עוד שבת ללא כיבוש, מעז לדבר על הסקאוטים של טוטנהאם שיבואו לצפות בו)

"כנראה שאני יותר טוב מאחרים, השחקנים הפנימו את השיטה" (טון קאנן ממהר לטפוח לעצמו על השכם, אחרי ניצחון מקרי על אשדוד, ושוכח את דרור קשטן, לואיס פרננדז, אברהם גרנט ויצחק שום)

בזכות החלמאות של משטרת ישראל, הקרב המרתק על המקום השני, בין שתי הקבוצות המשתפרות של הליגה, יעסוק בעיקר בסדר וארגון. השלוב בין מיטרסקי לבן יוסף והמצ'אפ בין ורמוט ויואב זיו, יידחק הצידה לטובת בריאות הצופים שיגיעו לבלומפילד. במקום לדבר על מי ראויה יותר לסגנות, המשחק הזה יהיה מבחן לכוחות המשטרה: האם הבינו מה נדרש מהם והאם הם מסוגלים להגן על הרוב התרבותי של אוהדי הכדורגל מפני החוליגנים.

אותו דבר יקרה במשחק הטעון בין בני יהודה, שאוהדיה לא ידועים במתינותם, לבני סכנין. יהיה מעניין גם לבחון מקצועית כיצד סכנין תתמודד עם העליהום שצפוי לה השבוע. בפעם הקודמת שמקרה דומה התרחש, אחרי תקרית אסף קינן בקרית אליעזר בעונה שעברה, סכנין כמעט ירדה ליגה. נראה כיצד הקבוצה של גנאים תתמודד עם תוצאות המחדל בדוחא, או שמא כל זה בכלל ישפיע על בית"ר ירושלים.