וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הפנס הירוק לא יאיר עוד

רחביה ברמן

5.1.2006 / 11:27

רחביה ברמן – ירוק-לבן בנשמה – מוחה דמעה נוכח פרישתו של וויין קרבט, ומסכם קריירה של גיבור צווארון כחול

באפריל 1995 החליט בחור אחד, בעל גובה ממוצע וכישורי פוטבול ממוצעים, לנצל את העובדה שקבוצת פוטבול מקצוענית משתמשת כמתקן אימונים באוניברסיטה בה השלים בדיוק את לימודיו. וויין קרבט, תופס במכללת הופסטרה הזניחה, החליט להשתתף באימון הפתוח של הניו יורק ג'טס – אז אחת הקבוצות הגרועות ב-NFL – שנערכה באיצטדיון שאותו הכיר היטב כל-כך.

ייתכן שאילו היו הג'טס קבוצה טובה יותר באותן שנים, לא היה הבחור הנמוך יחסית (1.77), האיטי יחסית (טוב, הוא לבן) ובעל הניתור הלא חריג (ראו לעיל) מצליח להתקבל לקבוצה. אבל הג'טס היו אז הבדיחה של הליגה. כוכבי תוכניות הלילה חגגו על עליבותם באורח קבע, ובימים ששוק השחקנים החופשי ותקרת השכר טרם חוללו את מלוא השפעתם, אף שחקן שפוי לא רצה לבוא לקבוצה הזוטרה והחורגת של העיר ניו יורק. ואולי עזר גם שזה היה האימון הראשון של השנה, ורבים מהשחקנים הוותיקים מורשים בדרך כלל להיעדר ממנו. קרבט הרשים את המאמנים באימון הפתוח ההוא בקשיחותו, בנחישותו ובחוש שהפגין, כבר אז, לתפיסת כדורים בדאון שלישי – נתון זוהר הרבה פחות מטאצ'דאונים או יארדים כוללים, אבל כזה שחשיבותו לא מוערכת דיה.

אז קרבט הוזמן להשתתף גם במחנה האימונים המקוצר, שמהווה את התחלת הפעילות המחודשת של קבוצת NFL לאחר פגרת החורף. הבחור המשיך להרשים, ובעיקר משך תשומת לב בכך שנתן את הנשמה בכל מהלך. בביצה הממאירה של עליבות כרונית וחוסר אכפתיות של הג'טס באותן שנים, זה היה המון. אז המאמן החדש של הקבוצה, ריץ' קוטייט, ביצע את אחד המהלכים הטובים הבודדים שלו בניו יורק, והחתים את ה"ווייט בוי" הזה משום מקום על חוזה לעונה אחת.

בהיותו "בחור מקומי", ושחקן נשמה בנוסף לכל, הפך קרבט באופן מיידי ליקיר האוהדים. הוא גמל להם בכך שהוביל את הקבוצה בתפיסות וביארדים בתפיסה באותה שנה עגומה, בה סיימו הסילונים במאזן 13:3.

גם בעונה הבאה הוביל קרבט את הקבוצה ביארדים ובתפיסות, והפך לתדהמת עולם הפוטבול לשחקן עם הכי הרבה תפיסות בהיסטוריה אחרי שתי עונות, עם 150 (מאז עבר אותו אנקואן בולדין מאריזונה, עם 157. רנדי מוס שלישי עם 149). בליגה שידעה את ג'רי רייס, את לין סוואן, את מייקל אירווין ועוד שלל תופסים מדהימים, בעלי יכולת אתלטית מיקום אחר לגמרי מזה של קרבט, השקיף עליהם הבחור הצנוע מגארפילד, ניו ג'רזי ממרומי ההיסטוריה. כן, זה אומר משהו על היעדר כל אופציות אחרות בקבוצה, אבל זה לא רק זה.

"תזרקו לי את הכדור הארור"

בעונה השנייה של קרבט בג'טס הוא הוביל את הקבוצה בתפיסה למרות נוכחותו של רוקי צעיר, חצוף ומוכשר – אם כי פחות ממה שהיה נדמה לו – בשם קישון ג'ונסון. ג'ונסון כל-כך התעצבן מזה שהוא מנגן כינור שני לאיזה לבנבן גמלוני מאותגר מאגניבות צ'כונתית, שהוא החליט שזו בעצם הסיבה לצרות של הסילונים, וכתב אחרי עונת הרוקי שלו ספר בשם "תזרקו לי את הכדור הארור".

קרבט לא התרגש מעוינותו של הרוקי הרעשן. בעונה שלאחר מכן החל גורלם של הסילונים להשתנות עם הגעתו של המאמן המהולל ביל "הטונה" פארסלס. הסילונים סיימו במאזן חיובי לראשונה זה תשע שנים, ואף שקרבט ירד למקום השני בקבוצה ביארדים ובתפיסות, הוא דורג ראשון – לא רק בג'טס אלא בליגה כולה – במה שהפך למומחיות האישית שלו: תפיסות בדאון שלישי.

עיניהם של חובבי ספורט ישראלים נוטות להזדגג לעתים נוכח הנטייה האמריקאית לפילוחי סטטיסטיקות אינסופיים, אבל מדובר בקטגוריה שחשיבותה די פשוטה להסברה: אם הקווטרבק מוסר את הכדור בדאון שלישי ואיש לא תופס אותו, ההתקפה נגמרה וצריך להרחיק את הכדור אל היריב. קרבט הפך לספץ בהשארת ההתקפות של קבוצתו בחיים. זה דורש הבנה עמוקה של המשחק, כדי לרוץ נתיב מדויק ולתפוס את הכדור במקום שיקנה סדרת דאונים חדשה. זה דורש גם הרבה אומץ, כי גם היריב מודע למה שאתה צריך כדי להמשיך את ההתקפה, והוא ייכנס בך בכל הכוח כדי למנוע את זה. ההתמחות של קרבט בתפיסות דאון שלישי הקנתה לו הרבה הערכה בליגה, וגם היכרות אינטימית עם האויב שעתיד לחסל לו בבוא הזמן את הקריירה: זעזועי מוח.

אבל זה היה רחוק בעתיד, ולא גיבור מעמד הפועלים כמו קרבט ייתן לדברים כאלה להדאיג אותו. ז'ה פה פוטבול, ואיזה שחקן פוטבול ראוי לשמו לא חוטף מדי פעם פיצוץ לקופסא? אז קרבט המשיך. בשלב הזה הוא כבר היה אחד השחקנים המוכרים והאהובים של הג'טס, והמעמד הזה חייב להמציא לו כינוי. צבע המדים המסורתי של הג'טס הטה את הכף, וקרבט זכה לכינוי "הפנס הירוק" – שמו של גיבור-על ממשפחת די.סי. קומיקס. זה היה כינוי הולם ביותר לקרבט, שכן על אף ש"הפנס הירוק" שואב את כוחו מטבעת קסומה, הוא חייב להפעיל כוח רצון ללא הרף כדי שהקסם יעבוד.

ב-1998 דורג קרבט שלישי בליגה בתפיסות לדאון שלישי, ורשם לראשונה (ולאחרונה) בקריירה שלו יותר מאלף יארד בתפיסה, אבל העונה הזו זכורה בעיקר כי בה הושלמה תחיית המתים של הג'טס. הסילונים, שנתיים בלבד אחרי שסיימו 15:1, הגיעו הירוקים-לבנים לגמר ה-AFC ונתנו שם מלחמה עד הסוף המר לדנבר ברונקוס, שהיו הפייבוריטים הברורים לאליפות במשך העונה כולה. ומי נתן משחק ענק באותו מעמד? נכון, וויין קרבט, עם שמונה תפיסות ל-121 יארד ענקיים. קישון ג'ונסון, שבשלב זה כבר הפך לצ'ילבה מוצהרת של גיבורנו, הסתפק בשבע תפיסות ל-73 יארד.

בעונה שלאחר מכן נגוזו תקוות הג'טס לבנות על ההצלחה הזו, לאחר שהקווטרבק ויני טסטוורדה הושבת כבר בתחילת העונה. יחסיהם של ג'ונסון וקרבט המשיכו להידרדר, ומי-שון, כפי שרבים החלו כבר אז לקרוא לו, השניא את עצמו על האוהדים המסורים של הג'טס בהתקפות קטנוניות בלתי פוסקות על שחקן הנשמה שהתעקש לנשום את החמצן שלו ולמנוע מקישקע לתפוס את כל המסירות בעולם.

תמיד שם בדאון שלישי

ערב הדראפט של עונת 2000 ביצעו הניו יורק ג'טס טרייד סנסציוני, כשהעבירו את קישון הנרגן לטאמפה ביי באקנירס, תמורת שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון. הבחירות האלה בנו את השלד של קבוצת הג'טס שהגיעה שלוש פעמים בחמש העונות האחרונות לפלייאוף, והטרייד הזה סידר מפגש פיקנטי במיוחד: מחזור 4, בטאמפה ביי: הבאקנירס המקומיים נגד הג'טס. איש משני היריבים לא נתן משחק גדול, אבל בעוד שמי-שון סיים עם תפיסה אחת ליארד אחד, קרבט סיים עם שתיים ל-32 יארד וחשוב בהרבה: טאצ'דאון הניצחון (17:21), לקראת סוף המשחק. היה זה כאילו ביקשו אלי הפוטבול לוודא שכולם מבינים מיהו "בנם, יקירם, אשר חשקה נפשם בו".

מילניום חדש החל, תופסים נוצצים יותר הגיעו לעיר, אבל קרבט המשיך להיות בורג חשוב במערך של הסילונים. גם אם לאברייניוס קולס או סנטנה מוס מילאו את טורי הסטטיסטיקה, תמיד ידעת שבמצב של דאון שלישי ויותר משלושה יארד, כשצריך מסירה מוצלחת כדי להשאיר את ההתקפה בחיים, כדאי לחפש את מספר 80.

בעונת 2002 עלו הג'טס לפלייאוף בפעם השנייה ברציפות, לאחר שקרבט הוביל את הקבוצה – ודורג חמישי בליגה כולה – עם תשעה טאצ'דאונים בתפיסה. באותה עונה ערך קרבט את הופעתו האחרונה בטורניר אחרית העונה, עם תפיסה אחת לשבעה יארד בתבוסה 30:10 מול האוקלנד ריידרס.

מאז ירדה התפוקה של קרבט באופן חד. כמות התפיסות והיארדים של "הפנס הירוק" ירדה ביותר מ-50%, מה שמוכיח שבעולם האמיתי גם לכוח הרצון יש גבולות. עונת 2004 הייתה מעט טובה יותר, לקרבט כמו לסילונים באופן כללי, אבל ב-2005 רשם קרבט רק 15 תפיסות, ל-153 יארד, בלי אף טאצ'דאון.

בשישה בנובמבר, במשחק מול סן דייגו במחזור התשיעי, הגיע הסוף. שתי דקות לסוף המשחק, במהלך ניסיון נואש להשוות את התוצאה, תפס קרבט כדור בדאון שלישי (אלא מה) לדאון ראשון (אלא מה), וחטף בתור עונש את הבומבה המתבקשת מהסייפטי ג'רי ווילסון. לקרבט לקח זמן לקום, וכשהוא עשה את זה, היה לו את המבט המזוגג הזה בעיניים. עוד זעזוע מוח – לפחות התשיעי בקריירת המקצוענים והמכללות.

קרבט הוצב ברשימת הפצועים, וכעבור חודש הודיע שזהו זה – הפנס הירוק לא יאיר עוד את חייהם של אוהדי הג'טס. האיש עם הממדים הצנועים, הכישרון הצנוע והלב שאין לו גבולות, החליט להציל את עצמו לפני שלא יוכל עוד ליהנות מפירות גבורתו. אחרי 11 עונות בהן חצב לעצמו, בגבורה סטואית של איש פשוט, מקום בין האתלטים הטובים בעולם, הגיע הזמן לפרוש ולהתמסר למשפחה.

מכירים את הסיפור על הבחור הצנוע, שבא משום מקום ומצליח, עם הרבה לב, עבודה קשה וגם שכל, לחצוב לו מקום ליד המוכשרים באמת, אלה שזה בא להם הרבה יותר בקלות? הספרות וקולנוע של הספורט זרועים בסיפורים כאלה, אבל בדרך כלל מדובר בבדיה הוליוודית. לוויין קרבט זה קרה באמת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully