גרנט אחד הספיק לנו

דקה 70 בבלומפילד, 0:0, להפועל ת"א נותרו עוד 20 דקות פלוס מינוס כדי להחזיר את הצבע ללחיים של ליגת העל ולהציל את הכבוד האבוד של העונה. בכושר שבו תפסה הפועל את מכבי חיפה ולאור הפאניקה שהצליחו לזרוע גילי ורמוט ועומר פרץ בהגנת האלופה, זה היה יותר מסתם אפשרי. אבל קשטן, לא ברור למה, בחר להחליף חלוץ בחלוץ, איבזיטו אוגבונה במקום עומר פרץ. למה? מה כבר היה לך להפסיד, קשטן? מה כל כך חששת? למה לא להמר, להוציא קשר הגנתי, לשחק עם שלושה חלוצים ולומר בכך לשחקניך שאנחנו הולכים על כל הקופה, או מה שנשאר ממנה? ממתי אתה מסתפק במקום השני והאם זאת הגישה שצפויה לנו בנבחרת? גרנט אחד הספיק לנו.

גם בגיל 35, עם ריאות שבקושי עומדות בעומס, שרירים מזדקנים וחמישה קילוגרמים מיותרים, יוסי אבוקסיס הוא עדיין אחד הקשרים האחוריים הטובים בליגת העל. אפילו אם הוא מרבה לאבד כדורים יותר בעבר, עדיין היכולת שלו לווסת את המשחק של הפועל ת"א מעוררת התפעלות. אחד מגדולי הקשרים האחוריים שקמו בישראל עדיין יודע לעשות את העבודה. אם אתם לא מתרשמים, פשוט תבדקו כמה משחקים הפועל ניצחה איתו וכמה היא הפסידה. אתם יכולים להתחיל במשחק הלפני אחרון בנתניה.

למרות שנעדר תקופה ארוכה, דוד אמסלם, הכדורגלן המושמץ ביותר בוואלה! ספורט, גילה יכולת נהדרת דווקא בעמדת הבלם מול מכבי פ"ת. אחריות, תזמון מדויק, וכמעט אפס טעויות. ללואיס פרננדס, שחתום על הליהוק, מומלץ לשקול להפוך את אמסלם לבלם מחליף. לאמסלם אין כושר גופני לתפקד כמגן, ודווקא בעמדת הבלם הניסיון יכול לעזור לו להעביר את הזמן בכבוד עד הפרישה. אם זה הצליח עם מאלדיני, אין סיבה שזה לא יקרה גם עם אמסלם.

בהעדר שערים ומיעוט מצבי כיבוש בבלומפילד, נאלצו אתמול צופי הטלוויזיה להסתפק בקולו הרועם של מאיר איינשטיין, חוויה שהופכת קשה יותר משבוע לשבוע. לא שיש לנו בעיה עם איינשטיין השדר, הוא עושה זאת לא רע בכלל, הצרה שהוא מתעקש לשמש גם על תקן הפרשן ושדר הקווים. הוא תמיד יודע מתי יש פנדל, למי הגיע אדום או צהוב, מתי צריך לבצע חילוף, תוך שהוא מתנצח עם הפרשן האמיתי בשידור. לשיאו הגיע איינשטיין אתמול, כאשר תהה מדוע קשטן העביר את ורמוט לאגף השמאלי ואת דגו לימני. לא שיש לנו ספק לגבי ההבנה של איינשטיין בכדורגל, אבל הגיע הזמן שמישהו יאמר לו שתפקידו של השדר לתאר את המתרחש ולא לשתף אותנו בפרשנות שלו. בדיוק כמו שיורם ארבל עושה הכי טוב במשך כל כך הרבה שנים.

את העבודה של קאנן במכבי ת"א יש לשפוט רק בעוד חודש. כפי שאסור היה להפוך אותו למשיח אחרי כמה משחקים בבית"ר, כך גם אין זה רציני לעשות ממנו אויב האומה, בגלל תיקו אפס נגד נצרת עילית. אותם אנשים שהמליכו אותו ונפלו בקסמו, פתאום מתחילים לנגח אותו מקצועית בטענה שהוא פוליטיקאי גדול, כאילו רוב המאמנים הישראלים אינם כאלה. כאילו אופיו של קאנן הוא העיקר, ולא יכולתו כמאמן. הביקורת היחידה שרלוונטית כרגע בנוגע לקאנן, היא מדוע חזר מחופשת חג המולד שלו רק ביום שלישי שעבר, למרות שתכנן לחולל מהפכה במערך של מכבי ת"א. אם הוא מבטיח לנו מספרים כמו שבעה שחקני התקפה, שלושה שחקני הגנה, 2-5-3 במקום 2-4-4, חובה עליו להתאמץ יותר כדי לגרום לשיטה לעבוד. גישה מהפכנית כזאת דורשת יותר מארבעה ימי תרגול. אם פיגורה כמו לואיס פרננדז יכול לרדת למחנה אימונים באילת יומיים קודם לכן, להפשיל שרוולים ולהעביר שני אימונים ביום, גם קאנן יכול היה לעבוד יותר קשה. אחרת, ציבור אוהדי הכדורגל לא ימצאו כל הבדל בינו לבין שאר מאמני ישראל, שסידרו לנו מחזור עם 7 שערים ושלוש תוצאות 0:0, לראשונה מאז פברואר 1997.

"אני לא נאחז בקרנות המזבח" (אלישע לוי מסרב להודות בכישלון הגדול שלו העונה)

"אני לא נוטש ספינה טובעת" (אלישע לוי שוכח מי בנה את הספינה הטובעת והוביל אותה למערבולת)

"אנחנו במומנטום שלילי ונתניה ניצלה את זה לניצחון" (אלישע לוי שוכח מה קרה גם ב-11 המחזורים הקודמים, בהם קבוצתו לא ניצחה)

24 שעות לפני שנתרשם מהרכש של גיידמק בסכנין, יגיעו התותחים החדשים של ג'קי בן זקן לבלומפילד, ובראשם בלסינג קאקו. המערך החדש של קאנן יצטרך להתמודד הפעם עם התקפה אמיתית, שכוללת את שי הולצמן, יניב עזרן, עמונאל אביידה, דוד רביבו ובתקווה גם חאבי גונזלס. מאחוריהם ישחק בעל הבית החדש ישן של אשדוד, השחקן הראשון אותו קאנן שחרר, השחקן שהכי ירצה לנצח בשבת בבלופילד, קאקו. כדאי להולנדי להגיע הפעם מוכן.