תקופת החגים האהובה מתקרבת ובאה עלינו ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולאחל לכולם חג שמח, ומי ייתן ובזמן שתאכלו סופגניות בתאווה, לא יהיה מי לידכם מי שיסתכל עליכם במבט עקום ויספור קלוריות. החגים היהודים נועדו לאכול, הרבה ומשמין. תאכלו ותיהנו.
ברוח החגים אני מאחל גם לאחינו הנוצרים חג שמח. אני רק קצת לא מבין למה ספינת הדגל של האומה הנוצרית הגדולה מביאה לנו שידורים חוזרים בזמן שיש משחקים חיים? חברינו היקרים ב-METV, אני לא רוצה לאיים, אבל אם תמשיכו במדיניות הזאת אני איאלץ לאסור על הבת שלי לראות את "שנות הקולג' של הצלצול הגואל".
לאחד, רוזנטל, לעומת זאת, אני מאחל שלא יזכה לחגוג בסוף השבוע אליפות בפנטזי. ג'וש מקוואן, המושיע התורן שלו, פתח השבוע חשבון עם נציגות השמוצניקים בפנטזי, אחרי שעלה לשחק למרות שהיה חולה והאפסיות שלו דפקה את לארי פיצג'רלד שלי, וגרמה לי להפסיד בחצי הגמר. אז רוזנטל יקר, זאת אולי תקופת החגים, אבל לחשוב שתיקח אליפות פנטזי שנייה ברציפות, ועוד עם הקוורטרבק שהיה במידה רבה להדחתי בחצי הגמר, זו מחשבה מעוררת חלחלה. (הערת עורך: חכה, חכה טינופת. ביום ראשון, כשתבוא מושפל לברך אני אכה לך עם הגביע על הראש).
האמת, החשבה שמישהו כמו ג'וש מקוואן יוביל קבוצה לאליפות פנטזי מעוררת כמה שאלה מאד קשה - האם המצב של הקוורטרבקים באמת כל כך גרוע? דווקא עכשיו, כשהליגה מנסה להפוך את הליגה ליותר התקפית?
קודם תזכורת. אחרי עונת 2003 הוכנס החוק של "נגעת = נתת דאון ראשון ליריב" עקב ההבנה של אינדיאנפוליס שבמצב רגיל אין סיכוי שהקולטס ינצחו את הפטריוטס. אגב, סתם לרקע כללי, זאת הבעיה העיקרית שיש לי עם אינדיאנפוליס. הבכיינות הזאת. לא העובדה שהם מחסלים את דנבר בפלייאוף, למרות שזה כמובן לא משהו שמשמח אותי. אבל קבוצה שמתבכיינת כמו הקולטס זאת באמת לא קבוצה שאני יכול להתחבר אליה.
טוב, בחזרה למצב הקוורטרבקים נכון להיום. לפי החוק החדש מי שמוסר יותר צפוי להצליח יותר. נכון? אז זהו שלא. השנה, מבין 10 הקוורטרבקים שמסרו הכי הרבה למשחק רק שלושה באים מקבוצות שעלו לפלייאוף - סינסינטי, ניו אינגלנד והג'איינטס.
בהתחשב בפציעות של הרצים של ניו אינגלנד, השינוי אצל בריידי כמעט מחוייב המציאות. רק הג'איינטס והבנגאלס הלכו באופן שיטתי יותר על מסירות מאשר על מהלכי ריצה והצליחו עם השיטה הזאת. ובניו יורק זה קורה למרות היכולת הבינונית מאד של איליי לאחרונה.
וזה המצב הצפוי וההגיוני. גם היום מי שמוסר הרבה, עושה זאת או מכיוון שהקבוצה שלו בפיגור גדול, או כי אין לקבוצה שלו משחק ריצה, או שסתם המאמן שלו מעדיף קבוצה חד מימדית מסיבות השמורות עימו.
הריצה, בסופו של דבר, עושה את ההבדל
אז למה קבוצות לא מנצלות את החוקים החדשים? מאותה סיבה שג'וש מקוואן יפתח אצל רוזנטל. כי רמת הקוורטרבקים הפותחים כבר הרבה זמן לא היתה בכזה שפל.
כמה קוורטרבקים באמת טובים יש? כמה קבוצות יכולות לשים את הכדור בידיים של הקוורטרבק שלהם ולדעת שיש על מי לסמוך?
פייטון מאנינג. טום בריידי. קארסון פאלמר. קצת אחריהם יש את ביג בן (והקבוצה שלו מעדיפה לרוץ) ואת מארק בולג'ר שסובל מדי פעם בבעיות שליטה. זהו זה.
בקבוצה השנייה, של קוורטרבקים שמסוגלים בתנאים מסויימים, אבל אתה לא יכול לתת להם את הכדור בעיניים עצומות, יש את טרנט גרין, דרו בריס, מט האסלבק וג'ייק פלאמר המחודש. את ג'ף דלהום כיף לראות ,אבל כל משחק יש לו לפחות 3-4 מסירות שאתה עוצם את העיניים ומתפלל.
הגעתי ל-10. פחות מ 1/3. לא בדיוק סטטיסטיקה מזהירה. איליי אולי יהיה מצויין יום אחד, אבל בחצי השני של העונה, כשכבר כל הקבוצות מכירות אותו, הוא לא נראה טוב. ברונל ובלדסו התקמבקו בגדול אבל אחרי השנים האחרונות שלהם אני רוצה לראות קצת יותר כדי להאמין, במיוחד מברונל, ושניהם כבר 13 שנים בליגה - הם לא ישארו עוד הרבה. לגבי קולפפר ומקנאב יש כל כך הרבה סימני שאלה, שהם לא יכולים להופיע בשום רשימה כרגע.
יותר מדי קוורטרבקים טובים פורשים ופחות מדי מחליפים ראויים מגיעים. ב-5 השנים האחרונות רק בריס, פאלמר וביג בן הצטרפו למועדון "הקוורטרבקים עם עתיד מבטיח במיוחד". אולי גם איליי מאנינג. אולי.
תשוו את זה למספר הרצים הטובים שהצטרפו לליגה בתקופה הזאת. לה-דניאן טומלינסון. לארי ג'ונסון. קלינטון פורטיס. רודי ג'ונסון. דומיניק דיוויס. הקדילק. 2 הרצים של דאלאס (ג'וליוס ג'ונס ומריון בארבר). רשימה חלקית מאד, ויש את כבוד הנשיא בדרך.
שחקנים כמו צ'רלי פריי וקייל אורטון יכולים לנהל משחק בצורה יעילה, סטייל בראד ג'ונסון. אפשר לקחת עם זה סופרבול בתנאים המתאימים, אבל הם לא יהיו הלב והבסיס של ההתקפה. בעצם בראד ג'ונסון הוא דוגמא מצויינת. עם קולפפר מינסוטה היו בדרך ל"מירוץ לנשיא". עם בראד ג'ונסון הם פתאום במירוץ לפגוש את הנשיא האמיתי (הזוכה בסופרבול זוכה להתארח בבית הלבן). בראד ג'ונסון מנסה למסור רק 27 פעם במשחק לעומת 35.5 פעמים שקולפפר ניסה למסור. אבל ג'ונסון מאבד את הכדור פחות, משחק חכם, ונותן להגנה לנצח.
לא בדיוק מה שהליגה התכוונה לראות עם החוקים החדשים, אבל מבין 12 הקבוצות שכרגע עולות לפלייאוף, רק באינדי, ניו אינגלנד וסינסינטי הקוורטרבק הוא יותר טוב מהרץ האחורי ולשלושתן יש גם רצים טובים. משחק ריצה והגנה טובה זה אולי פחות אטרקטיבי לדעת אנשי המכירות של הליגה, אבל הם עדיין מה שמביא את הנצחונות.