מבחן חייו

קשה להטיל ספק בכנות הודעתו של סטן ואן גאנדי על הסיבות בעטיין עזב את משרת האימון של המיאמי היט. לואן גאנדי ואשתו (קים) יש ארבעה ילדים (גילאי 6-14) ואם אנחנו יודעים משהו על הואן גאנדים זה שהם נותנים את כל מה שיש להם עבור משרת האימון. הכל: שיחות אישיות, עוד שעה באימון, עוד שעתיים בחדר וידיאו. והכל הם לוקחים ללב, והם לא משאירים את הכדורסל מחוץ לדלת כשהם נכנסים הביתה. ככה שיכול להיות שהעזיבה היא על רקע משפחתי (ג'ף ואן גאנדי עזב את הניקס על רקע דומה). רק העיתוי (הודעת העזיבה הגיעה בדיוק אחרי המשחק הראשון של שאקיל אוניל, שחזר מפציעה ארוכה) השאיר טעם מריר-חמצמץ.

אין הרבה מצבים נחותים יותר מזה שסטן ואן גאנדי הגיע אליו לאימון מיאמי לפני עונת 2003/4. הקבוצה סיימה את העונה שעברה עם המאזן השלישי הכי גרוע במזרח (לפני טורונטו העלובה וקליבלנד בעידן טרום-לברון), והמאמן הקודם עזב את תפקידו שבוע לפני פתיחת העונה.

זה מה שואן גאנדי עשה בשנתיים האחרונות: בעונה הראשונה הוא הוביל את מיאמי ל-17 נצחונות יותר מהעונה שעברה (אוקיי, אז הוא קיבל את דווין ווייד בדראפט), בעונה השניה הוא הוסיף עוד 17 נצחונות למאזן (או.קיי, אז הוא קיבל את שאקיל), הוא הוביל את מיאמי לראשות הבית ולשני פלייאופים רצופים, הוא שבר והגיע קרוב לשיאי האימון (בסטטיסטיקות) של ריילי במיאמי, בפלייאוף ובעונה הרגילה. הוא הצליח עם סגלים שונים לחלוטין שהכריחו אותו להתוות פילוסופיות שונות. הוא הפך את ההיט לקבוצה המשתפרת בליגה אשתקד מבחינת אחוזי קליעה ועדיין הוא הוביל אותה כאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה.

ועשרים משחקים לתוך העונה השלישית הוא קיבל את הפיצוי המתבקש.

ואן גאנדי החליף על כס האימון את פט ריילי. ריילי טען אז שהוא עייף מאימון ופנה להקדיש את זמנו בתפקידו האחר, כנשיא הקבוצה. שנתיים ישב ריילי על הכסא הכי טוב באולם וראה איך התלמיד עולה על מורהו.

ריילי יכול היה להרשות לעצמו להיות לארג': יש לו מספיק טבעות אליפות והדרך שלו להיכל התהילה סלולה זה מכבר. אבל לריילי יש גם שימפנזה על הכתף: הוא מעולם לא היה יכול לקחת קרדיט שלם על ההישגים שלו. בלייקרס היו את מג'יק, קארים ווורת'י על המגרש וג'רי ווסט מאחורי הקלעים. בניו יורק היה את ארני גרנפלד מושך החוטים (למי שמערער: תסתכלו מה גרנפלד עשה במילווקי ועושה בוושינגטון, חוץ מזה שהניקס הגיעו לגמר אחרי שריילי עזב). במיאמי נתנו לו את הירח.

את הדברים הבאים כתבתי לפני כמעט עשור בעיתון העיר: המבחן של ריילי במיאמי הוא מבחן חייו, הכל שם מוטווה בדרכו. ריילי היה צריך להוכיח ששהוא לא (תואם) דוד אפל: קבלן, איזה ארמני שלא נשים עליו, נשאר קבלן.

אם כך, זוהי השנה החשובה ביותר של ריילי. בניגוד לדטרויט וסאן אנטוניו שביססו את הרכביהן על כוכבים אלטרואיסטים וצוות עוזרים משובח, הרי שריילי פירק שוב את החבילה שכמעט הגיעה לגמר בעונה שעברה. הוא נתן לדבק (אדי ג'ונס) ללכת והביא במקומו את ג'ייסון וויליאמס, את אנטואן ווקר ("למה אני זורק כל כך הרבה מהשלוש? כי אין זריקות לארבע נקודות") ואת גרי פייטון, שאת המחויבות שלו לאליפות אנחנו זוכרים היטב מהפעם הקודמת שבה שיחק לצידו של שאקיל.

המבחן של ריילי, לפיכך, הוא גדול פי כמה: לא רק הישגים שיעפילו וישכיחו את העזיבה המכוערת של ואן גאנדי. ריילי צריך להצליח היכן שאיילון וקלינגר נכשלו בתל אביב, היכן שבוטרגניו ולושומברגו נכשלו במדריד, היכן שסטיינברבר וג'ו טורה נכשלו בניו יורק. ריילי צריך להוכיח שעיקרון הגלקטיקוס לא מצוי בכוכבים.

* הטור מוקדש לטוקי וויליאמס, שהוצא להורג בשבוע שעבר בקליפורניה. וויליאמס הורשע ברצח ארבעה בני אדם במהלך שוד חנות מכולת בשנת 1979. אולם מאז נאסר, שינה וויליאמס את עורו. האיש שייסד את כנופיית הנוער הנודעת לשמצב "קריפס" כתב ספרים שקראו לנוער להימנע מחיי הכנופיות, ואפילו ייעץ לנוער במצוקה מבית הכלא באמצעות הטלפון. כל זה לא שיכנע את המושל ארנולד שוורצנגר לחון אותו.