בן שמעון, צא מהאופסייד

המנצח הגדול של משחק העונה בקריית אליעזר ביום ראשון היה, כצפוי, מאמן הקבוצה החיפאית. למרבה ההפתעה, אין מדובר ברוני לוי, שניצחונה של קבוצתו לא היה מוטל בספק מהדקה הראשונה לאור השעטנז שערך לואיס פרננדז בהרכב הירושלמי. המנג'ר הצרפתי עשה את העבודה לא רק עבור מכבי חיפה, אלא גם בשביל רן בן שמעון, מאמן הפועל חיפה.

כי בן שמעון, שספג ביקורות לא מעטות על פרשנותו המוטה במהלך העונה, לא ספג כמעט חצי ביקורת, בשל תשומת הלב השלילית שריכז אליו פרננדז. אולי גם בגלל שאנשים כבר התרגלו למדיניות בית הלל ובית שמאי שלו ושל מאיר אינשטיין וחלקם פשוט לוחצים על כפתור ההשתקה בשלט כשהם רואים כדורגל בישראל 10. אלא שלא רק שהפרשנות של בן שמעון במשחק הזה היתה לא אובייקטיבית - עם זה אפשר להתמודד - היא היתה בלתי מקצועית בעליל. זה מביך כשזה בא מפרשן, זו פדיחה כשזה מגיע ממאמן, הכי גרוע כשזה מגיע מפרשן שהוא גם מאמן.

לשיאו הגיע בן שמעון בשער השני של מכבי חיפה. "אין קשר לשחקן ששוכב, מאיר, זה נבדל. ארבייטמן היה בנבדל", פסק בן שמעון בצורה נחרצץ בשער של אלון חרזי, שקבע 0:2. גם למראה ההילוך החוזר הוא הסביר שארבייטמן לא היה בקו אחד עם שחקני ההגנה של בית"ר ירושלים. וזה לא שבן שמעון לא ראה את אדם קאפיץ' השוכב שרוע על הדשא בערך שלושה מטרים לפני החלוץ. הוא ראה, והמשיך להתעקש שהגול הזה לא חוקי. איינשטיין עצמו, שהפעם דווקא היה צריך להפעיל את חושיו המיליטנטיים, לא היה משוכנע ושלח את שדרי הקווים לברר, עד שהם חזרו עם התשובה הברורה – כל שחקן שנמצא בתחומי המגרש, גם אם הוא פצוע, הוא שחקן פעיל.

יכול להיות שבן שמעון קיבל בבוקר טלפון ממאמן מכבי ת"א, אלי דריקס, שהיה הבוס שלו בשנה שעברה, או מיקיר נפשו איל ברקוביץ'. בעצם, אולי הוא לא היה צריך לחכות עד הבוקר, כי ייתכן שחרזי עצמו הזכיר לו כבר בירידה מכר הדשא את דצמבר 1995, משחק בו נטלו כל שלושת האחרונים חלק. חיפה באה להתארח בבלומפילד אצל מכבי ת"א. במצב של 1:1 קיבל דריקס כדור עמוק במחצית המגרש של חיפה, כששחקן בירוק שוכב פצוע לפניו. איל צור סימן, ובצדק, להמשיך, ודריקס הכניע את רפי כהן וקבע 1:2 במשחק שהסתיים בתיקו 2:2. את אותה סיטואציה הבין גיורא שפיגל, המאמן החיפאי, אז, ממש כשם שהספסל של בית"ר ירושלים הבין אותה אמש.

מוגזם לצפות מבן שמעון לאמץ את הזיכרון עשר שנים לאחור, אבל גרוטסקי לחשוב מה היה קורה לו הוא היה המאמן, כיצד היה חודר למגרש ומתווכח עם השופט רק כדי לטמון ראשו לאחר המשחק מרוב בושה על אי ידיעתו של חוק כל כך בסיסי בכדורגל. תפקידו של פרשן הוא בעיקר להזין את הצופה במידע נכון מבחינת החוק. סביר להניח שרוב הצופים לא זוכרים את מקרה דריקס. ייתכן שחלקם שאלו את עצמם אם השער חוקי. לתשובה אחראי בעיקר אדם אחד – איש המקצוע האמון על התשובות במהלך המשחק. וכשהתשובה כל כך מגוחכת, מי שמכיר את החוק מתרגז, והאחרים מוטעים.

כל עוד הפרשנות נוטה לסובייקטיביות כלפי הנעשה במגרש, זה עוד נסלח. זכותו של בן שמעון להפוך את מכבי ת"א לאייאקס אמסטרדם ואת ברקוביץ' לגורו ואליל, כפי שהוא נוהג לעשות בכל משחק בו משודרים הצהובים. זה מרגיז בצורה בלתי רגילה, אבל במקרה כזה לכל צופה זוג עיניים בראשו כדי לקבוע אם הפרשנות מתאימה למהלכים או לא. לא הפעם. חוק הוא עניין של שחור ולבן, בן שמעון עצמו אמר את זה בהרחקה של מליקסון במשחק מול בני יהודה. התעקשות מוטעית על חוק שהיה ברור כמעט לכל אחד מ-16 אלף האנשים במגרש, כמוה כהודאה שכנראה לא האיש הנכון נמצא בעמדת הפרשן בפריים טיים.