לואיס, אל תיכנע

אפילו מאמן נוער ביומו הראשון בליגת העל היה זוכה למעט יותר חסד וכבוד מלואיס פרננדז, אישיות הכדורגל הבכירה ביותר שנחתה כאן אי פעם, במשחקו הראשון בישראל. אוקיי, פרננדז עשה טעויות רבות, שעלו לו במשחק בחיפה, איצטדיון שכל קבוצות ליגת העל הפסידו בו. אלא שעל פי חגיגות השמחה לאיד שפרצו החל מאמש אפשר לחשוב שהמאמן הצרפתי עובד בירושלים כבר שנתיים וזה עתה הוריד את הקבוצה לליגה הלאומית, עם שחקני רכש שמרוויחים משכורת עתק, ולא עם אופיר עזו ועידן מליחי. גם דרור קשטן, שברקורד שלו אין עשירית מהידע והניסיון של פרננדז, לא זכה למקלחת צוננים כזאת מערפדים צמאי דם, למרות שגם הוא הפסיד בצורה מביכה באותו אצטדיון, תוך שהוא מתעקש לנסות את ביו אדפמי כמגן ימני. היום ברור לכל מי שעוד נותרה בו טיפת היגיון למה מאמנים בכירים אחרים שהגיעו לכאן, כמו דושאן אוהרין ורי'צרד נילסן, וניסו ללמד את הכדורגל שלנו שאפשר גם אחרת, ברחו מכאן כל עוד נפשם בם. היום החלה הספירה לאחור עד לרגע שפרננדז יפנים שהילידים הישראלים לא רוצים ללמוד משהו חדש (גם אם אותו משהו נראה להם מאוד מוזר בהתחלה), וישאיר אותנו להתבוסס בבוץ עם מאמנינו העצלנים והכושלים.

למרות שהכרוניקה של מאמן זר, שלא מכיר את כל השטיקים בישראל, היתה ידועה מראש, עדיין היה מדהים לגלות ביקורת ארסית כל כך כלפי מאמן במשחקו הראשון, אפילו קיצונית יותר מזו שנמתחה על שלמה שרף אחרי ה-5:0 לדנמרק. האם זה היה בגלל הניסוי הכושל של פרננדז? לא ולא. מותר למאמן לנסות שיטות ולבחון שחקנים, במיוחד לאור העובדה שהעונה הזאת היא רק הכנה לעונה הבאה. כישלונו הגדול של פרננדז לא היה אמש, כאשר ויתר על העוצמה של מזואה אנסומבו בקישור האחורי והעלה בהרכב את עידן מליחי. הטעות העיקרית שלו היתה שלא השכיל להבין שמאמן כדורגל בישראל לא נבחן בדרך כלל על פי היכולות המקצועיות שלו, אלא בהתאם לשעות שהוא מעביר עם עיתונאים בבתי הקפה וההתחנפות התמידית אליהם. לו רק היה מציץ בטון קאנן, סוכן מכירות בעברו, שלא שכח את העבודה, הוא היה לומד שבישראל אפשר להפוך יועץ מקצועי לפאביו קאפלו, אם רק מאמצים את הקודים של אברהם גרנט.

לו רק היה עובר על ארכיון הכתבות של אלי אוחנה, הוא היה מבין שהאנשים שהיו מוכנים למרוח לו הבוקר ביצה על הפרצוף הגנו בשל אותם קודים על המאמן המתחזה גם אחרי ההפסדים הכי מביכים שלו. גם משה סיני נהנה מרשת הגנה עיתונאית. פרננדז צריך לקלוט שאף אחד מאותם ערפדים לא באמת כואב את המפלה הצורבת של בית"ר למכבי חיפה. הם היו מוכנים לסלוח לאברהם גרנט, שנכשל פעם אחר פעם עם עמרי אפק כמגן ימני והציגו אותו כקורבן חסר ישע גם אחרי שלא הביא לנבחרת שום הישג קדנציה שנייה ברציפות. השגיאה הגדולה של פרננדז היא שלא ויתר על היושר המקצועי שלו וסירב ליישר קו עם האנשים שארבו לו בפינה. הרי מאמן כדורגל צריך להיות קודם כל נחמד, לא?

אם הערפדים ינצחו בסוף את לואיס פרננדז, והם בדרך-כלל מנצחים, הכדורגל הישראלי יאבד את המאמן הכי גדול שנחת כאן, לפחות מאז גיולה מנדי. את הידע והניסיון שפרננדז צבר בשלושים שנות קריירה כמאמן ושחקן, אין לכל המאמנים הישראלים ביחד. את הרווח התדמיתי מבואו לכאן ניתן להשוות רק להעפלה של קבוצה ישראלית לליגת האלופות.

גם אלה שמנסים באובססיביות לטפטף כאילו הוא מעבר לשיאו, לא יוכלו למחוק את העובדה שפרננדז הציל את אספניול מירידה רק לפני שנתיים, הישג שהוא שווה ערך לשלוש אליפויות בישראל וכל מאמן כאן רק היה חולם לקבל את ההזדמנות הזאת. כל אלה שמנסים לרמוז כי מאז גביע אירופה עם פאריס סן ז'רמן ב-1996 הוא לא עשה כלום, שוכחים לציין כי בדרך הוא לקח את בילבאו למקום שני בלתי נשכח בספרד והגיע איתה לליגת האלופות. נכון שמאז הוא לא הגיע להישגים כבירים, למעט אולי העונה באספניול, אבל האם ניתן להשוות בין עונה אחת בפאריס סן ז'רמן לעונה בקבוצה בליגת העל שלנו? האם קשטן, שלא פוגע בשנים האחרונות, או אפילו גיורא שפיגל, זכו לעלבונות והשפלות כמו שפרננדז חטף כאן אחרי משחק אחד בלבד? כל זה מוכיח שפרננדז לא נבחן על-פי פרמטרים מקצועיים. היוהרה של מבקריו גורמת להם לדבר עליו כאילו מדובר היה בפרדי דוד, ולא באחד השמות המוכרים בכדורגל העולמי.

יושרו המקצועי של פרננדז ואופיו יוצא הדופן, שהפכו אותו לאגדת כדורגל בצרפת, בהחלט יכולים לעורר אנטגוניזם. אז מה? אסור לכדורגל הישראלי לוותר על הידע שלו. אסור לנו לצפות ממנו להשתנות ולהתיישר לפי הקודים הפוליטיים של ישראל, אלא מומלץ לנו ללמוד ממנו ולשאוב ממנו כמה שיותר, גם אם רובנו שונאים צרפתים וחלקנו אפילו לא מתבייש להודות בכך. מה שפרננדז שכח, מאמני ישראל לא יידעו לעולם. אסור שהציניות והרשע ינצחו שוב ויגרמו לנו לפספס עוד הזדמנות להתקדם. במחשבה שניה, אולי הבקשה הזאת לוקה בתמימות, במיוחד כשרואים את האופן בו מתייחסים למאמן הכושר המיוחד של פרננדז, אדם שעבד בהצלחה בארסנל, שם לא עסקו במוצאו הצרפתי. מעניין איזו סערה היתה פורצת בארץ, לו היו מתייחסים כך למאמן ישראלי בחו"ל, ומדביקים לו כינויים כגון "צרפתים מעצבנים" או "פמיליה צרפתית".

כרגע האיש היחיד שיכול לעזור לפרננדז לנצח את הרשעות הוא ארקדי גיידמק, שגם לו יש אחריות לסיטואציה הלא פשוטה אליה נקלע המאמן הצרפתי. גיידמק, אדם שאף אחד עדיין לא עמד על כוונותיו האמיתיות, חייב להיזהר מהמלכודת שמבקריו טומנים לו ולתת למאמן שלו חופש פעולה מקצועי מוחלט. גיידמק חייב להבין שמותר לפרננדז לנסות את השיטה שלו, אבל אסור לשחקנים כמו מאור מליקסון, אופיר עזו, אבירם ברוכיאן, עידן מליחי וליאור אסולין לפשל כך במשחק חשוב ויוקרתי. גם קשטן וגרנט, המאמנים הכי גדולים בישראל, ניסו בעבר מערכים והרכבים תמוהים במשחקים גדולים, אבל זה לא היווה תירוץ לשחקנים שלהם לעשות במכנסיים מול יציעים מלאים. גיידמק חייב ללכת עם פרננדז עד הסוף ולא להיכנע לכל אלו שמכניסים לו אקדח ליד. מי שכן צריך להדליק לו נורה אדומה הם אותם שחקנים שמסרבים להתבגר, ואיתם בית"ר לעולם לא תוכל לתת פייט אמיתי למכבי חיפה.