טובים במספרים

נתחיל, כהרגלנו בקודש, עם השורות הסטטיסטיות הטובות, הרעות והמוזרות.


הטוב:

לברון ג'יימס. אז נכון שזו לא חוכמה לבחור במלך ג'יימס, אבל כששחקן קולע מעל 50 נקודות מקומו בין שורות אלה מובטח. לברון בערב של 52 נקודות (19 מ-29 מהשדה כולל 5 שלשות) 7 קטיפות ו-7 סוכריות בהפסד מרגיז של קליבלנד למילווקי.

כמה כבר שמענו על ההשוואות בין כרמלו אנת'וני לבין המלך. אז הנה גם מלו מתעורר אחרי התחלה פושרת, ובמהלך 5 ימים ושלושה משחקים קלע פעמיים 40 או יותר. המשחק הטוב ביותר היה בניצחון על שארלוט, בו קלע 42 (13 מ-18 מהשדה ו-15 מ-18 מהקו), קטף 8, חילק 4, חטף 4 וגיגג 2. העונה מלו כבר מעמיד ממוצעים של 23 נקודות ו-5 ריבאונדים באחוזים מכובדים של 46.6 מהשדה.


הרע:

אנטוואן ווקר פותח מנוי בפינה. הוא סיים עוד ערב מחריד עם 0 מ-10 מהשדה ו-0 נקודות בכלל. פעם שניה בלבד בקריירה שהפורוורד השמנמן מסיים ללא נקודות. ווקר קטף 4 ריבאונדים בשביל טיפת הכבוד שנשארה לו, וכל זה ב-18 דקות משחק. לשם השוואה, דיקמבה מוטומבו, ב-11 דקות משחק, הוריד 5 ריבואנדים, קלע 5 נקודות וחסם 3 פעמים נגד גולדן סטייט.

טייסון צ'נדלר נמצא ככה קרוב לקבל כרטיס מועדון פינתי, בייחוד אם הריאה האסטמטית שלו לא תבריא בקרוב. הצעיר ממשיך לדשדש בגריעות יתר וכבר איבד את מקומו בהרכב הפותח. נגד הלייקרס הוא הדהים עם נקודה שלמה אחת ו-5 ריבאונדים ב-28 דקות משחק.


המוזר – הפעם נדון בענייני עונשין:

בן וואלאס וטים דאנקן לא ידועים כקולעי עונשין בקליבר של לארי בירד. שניהם עם ממוצעי קריירה של פחות מ-70 אחוז לעונה (וואלאס עם 42 נוראי). אז מה ההבדל ביניהם?

במשחק מול הקליפרס לוואלאס היה ערב מוזר עם 22 טיולים אל הקו, כאשר החבר'ה מעיר המלאכים דאגו לעשות לו "האק דה בן". הסנטר קלע רק 7 מאותם 22, אבל הפיסטונס ניצחו והוכיחו שהשיטה המסריחה הזו לא עובדת.

גם דאנקן לא הצליח לאפס את הידית מול הקליפרס. הוא התחיל את הערב עם 1 מ-11 מזעזע מהקו, אבל ברגע החשוב, כשהזמן על השעון אוזל, הוא הלך לקו ובקור רוח השחיל שתיים ברציפות כדי להוביל את קבוצתו להארכה ולנצחון.

במעבר חד נעבור לכמה קלעי עונשין באמת טובים וניתן קצת כבוד לסטיב נאש ולוק רידנאוור, שמככבים עם מעל 96 אחוז לעונה. שאראס ממוקם שלישי בליגה עם קצת מעל 94 אחוז.

105.1 – אם חשבתם שסתם לא הולך לסיאטל השנה, אז הנה מספר שיכול להסביר את האכזבה עד כה. סיאטל סופגת העונה 105.1 נקודות למשחק. אם נשווה את זה לשאר קבוצות המערב, נגלה שאין אף קבוצה שסופגת יותר מ-100 בממוצע. אין ספק שעזיבתו של נייט מקמילן בהחלט משפיעה על הקבוצה שהרכבה כמעט ולא עבר שינויים במהלך הקיץ החולף.

98 – הנה מספר מעניין וחסר כל משמעות, המספרים שאנחנו הכי אוהבים. שני ימים, שני משחקים ושתי הארכות. גולדן סטייט שיחקה יומיים ברציפות נגד סיאטל ויוסטון, בשני המשחקים התוצאה בתום הזמן החוקי הייתה שוויון 98, ומאזנה של גולדן סטייט היה 1:1 במשחקים אלה.

40 – כמה מתגעגע לארי בראון לדטרויט? בתחילת החודש נפגש המאמן היהודי עם חניכיו הקודמים, אותם סחב לשתי הופעות רצופות בגמר. היה מרגש לראות את ראשיד מוביל את כל החמישייה לפני המשחק לחיבוק לבבי עם האקס, אבל כשהגיע הזמן לשחק, זה היה ביזנס בלבד. וכנראה שלריפ המילטון היה משהו חשוב להוכיח כי הוא קלע 40 נקודות (13 מ-25 מהשדה ועוד 13 מ-14 מהקו). 40 נקודות זה לא שיא קריירה ואפילו לא שיא עונתי אבל זה יותר ממה שקלעה כל החמישייה הפותחת של הניקס באותו משחק (34). ריפ הגדיל לעשות כשברבע השלישי קלע 13 מול 8 בלבד של כל ניו יורק. צריך לספר לכם שדטרויט הייתה זו שניצחה בסוף?

39 – באמת שאפשר רק לרחם על הבלייזרס המסכנים. הגיע מאמן חדש שהבטיח ניקוי אורוות ובינתיים נראה שהוא עוד לא למד ללחוש לסוסים. מקמילן בא בגלל המחיר, אבל כנראה לא יישאר בגלל השירות. אחרי שהיללנו את מהלכיו בשנה שעברה בסיאטל, הצליח הקואץ' להוביל את קבוצתו לשני הפסדים של מעל 39 הפרש (מול דנבר ופיניקס) תוך חודש וחצי מתחילת העונה. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של פורטלנד שהיא מפסידה שני משחקים בהפרש שכזה בעונה אחת. עכשיו זה הזמן לתהות שוב אם מקמילן הוא באמת מומחה הגנתי.

6.1 – המוסר המוביל של סקרמנטו הוא לא אחר מאשר הסנטר בראד מילר עם 6.1 אסיסטיפ למשחק. באופן כללי, ההרכב הפותח של סקרמנטו מספק נתונים די מעניינים. הריבאונדר המוביל הוא הגארד בונזי וולס (7.6 למשחק, מילר אחריו עם 7.3); מייק ביבי הרכז קולע הכי הרבה בקבוצה עם 18.6 למשחק, אבל מוסר פחות מ-5 אסיסטים למשחק; והסמול פורוורד מפציץ שלשות מכל עבר עם 2.6 למשחק (וולס מבייש את עמדת השוטינג גארד עם 0.2 למשחק). היחיד שמשחק פחות או יותר לפי מה שמצפים ממנו הוא שאריף עבדור ראחים, שמספק 15.6 נקודות ו-6.5 הורדות למשחק.

4 – יש הרבה אוהדי ניקס בארץ ובעולם. בצדק, בכל זאת ניו יורק מקבלת הרבה פרסום וחשיפה. לכל אוהדי הניקס שיושבים כרגע ומורטים את שערותיהם ומנסים להבין מדוע לארי בראון, המשיח אפור השיער, לא מצליח להוציא יותר מהסגל שלו או תוהים למה לקח לו חודש וחצי להבין שצ'אנינג פריי ראוי להיות בחמישייה, אז הנה חצי נחמה: הניקס פתחו את העונה עם מסעות צלב במערב הפרוע (11 משחקי חוץ במערב ו-13 משחקי חוץ בכלל לעומת 8 בבית). בארבעה החודשים הקרובים הם לא יעברו את קו האורך של טקסס. תקוו לטוב, אבל אל תקוו יותר מדי.

2 – עד לפני שבוע היה מאבק כוחות אדיר בין בוסטון ליוסטון. לא מדובר היה על כרטיס עלייה לפלייאוף או זכייה באליפות, אלא על הזכות להיות הקבוצה האחרונה בליגה שמצליחה להשלים רצף אדיר של שני נצחונות. הרוקטס זכו בתואר המפוקפק עם רצף של חמישה ניצחונות והשאירו את הירוקים ירוקים מקנאה.