מה אתם מסבכים לנו את החיים, באמאש'כם? למי יש כוח לשבור ת'ראש מי יעלה לפלייאוף? אתם יודעים איזו סמטוכה הולכת? ברור שאתם לא יודעים. בשביל זה אני פה, להביא בהסבריישן, כדי שגם אתם תהיו מבולבלים כמוני.
ולעניין: סינסינטי, זו שהרשימה בניצחון על פיטסבורג, נחלצה בעור שיניה מהפסד בדרבי המדינתי, לאחר הופעה די מביכה. קרסון פאלמר לא ממש סייע למניות ה-MVP שלו, עם פחות מ-50% ל-93 יארד. מי שסחב את המפוספסים על הגב היה רו-די! רו-די! רודי ג'ונסון, עם 169 יארד ב-30 גיחות. ג'ונסון גם נשא בכל הנטל בהתקפה האחרונה והקלאסית של הנמרים, שטחנה יותר מארבע דקות מהשעון והביאה אותם לבעיטה המנצחת כשהשעון מורה על שנייה לסיום. בקליבלנד בוודאי מצטערים על החמצת הניצחון היוקרתי, אבל יכולים להתנחם בכך שהקווטרבק הרוקי, צ'ארלי פריי, ממשיך לעשות סימנים של מוסר לגיטימי בליגה הזו, וזה חלק חשוב בפרוייקט הבנייה המחודשת של חיילי השוקולד.
איזה משחק מוזר היה בג'קסונוויל. היגוארים ירו לעצמם ברגל באותה התקפה שבה ביצעו שלוש עבירות טכניות. אפילו שהסוסונים סיימו את אותה התקפה ללא נקודות, היא הכניסה את הגנת היגוארים שעד לאותה נקודה דווקא הראתה סימנים של יכולת לעצור את המאנינג-שואו לסחרחורת. ההגנה של הקולטס, לעומת זאת, עמדה בפרץ עד ארבע הדקות האחרונות. אז, למרות 15 הנקודות הרצופות של היגוארים, כבר היה מאוחר מדי עבורם למחוק פער של 23 נקודות. הקולטס, אגב, לא סתם ניצחו את כל 13 משחקיהם העונה, הם ניצחו אותם בהפרש של טאצ'דאון או יותר.
בראד ג'ונסון ממשיך לחולל קסמים במינסוטה, והשבוע הוא רשם ניצחון שישי ברציפות, שהשווה את מאזן הניצחונות של הקבוצה לזה של אשתקד, כשעוד נותרו שלושה משחקים בקופה. ג'ונסון השלים 16/25 מסירות, ומה שיפה לתשעה תופסים שונים. אבל הסוד האמיתי מאחורי תחיית המתים של הוויקינגים זו ההגנה. בפגרה שלחו הוויקינגים את תופס-העל רנדי מוס לאוקלנד תמורת שחקני הגנה, מקום מתחת לתחרה ובחירות דראפט, ששימשו גם הם לחיזוק ההגנה. בשבועות האחרונים זה מתחיל ללבוש צורה, וריאן פיצפטריק, הקווטרבק הרוקי של הסט. לואיס ראמס, הרגיש את זה על ישבנו הלח והדביק, עם חמש חטיפות. הוויקינגים ייפגשו עם הדובים משיקאגו במחזור האחרון, בעימות שעשוי להכריע את אליפות ה-NFC ואולי גם להשאיר את המפסידה בבית.
אל תפספס
ההחמצה של קרטיס מרטין
הרמן אדוארדס אולי לא מאמן גדול, אבל דבר אחד לא תיקחו ממנו הקבוצות שלו משחקות כדי לנצח במשחק. הניו יורק ג'טס התעלמו לחלוטין מהסיכוי התיאורטי לסיים עם המאזן הגרוע בליגה ולזכות אגב כך ברג'י בוש המופלא ממכללת דרום קליפורניה. הג'טס יצאו והרביצו לאוקלנד ריידרס העלובים בתוחעס, אבל איבדו לשארית העונה את איש הברזל שלהם, קרטיס מרטין, שהושבת לשארית העונה ולא יהפוך לאיש הראשון בהיסטוריה שרץ לאלף יארד בכל אחת מ-11 העונות הראשונות שלו בליגה.
הפיטסבורג סטילרס התנערו משלושה הפסדים רצופים ונתנו לדובים משיקאגו בראש בסגנון הישן והמוכר שלהם הגנה וריצה, ישר בפנים. האוטובוס, ג'רום בטיס, נראה כמו אחרי טיפול עשרת אלפים ומנוע חדש, עם 101 יארד בשישה יארד לריצה, ושני טיולים לארץ המובטחת. כותב שורות אלה ממש, אבל ממש לא התרשם מקייל אורטון. אני יודע שהוא רוקי, והיו לו כמה מסירות יפות, אבל היו לו מספר שווה שהחטיאו באזור חיוג או יותר. חרושת השמועות מדברת על אפשרות שרקס גרוסמן, שנפצע בתחילת העונה, ישוב להרכב הפותח, אולם נראה שלעת עתה, המאמן לובי סמית ממשיך לאהוב את אורטון.
על המשחק בין טנסי ליוסטון הקבוצה שפעם ייצגה את יוסטון (די בכבוד) לזו שמייצגת אותה עכשיו (די בביזיון) מוטב היה לא להכביר מלים. אל ששתי ההחטאות של בועט יוסטון, קריס בראון, מעלות את התהייה אם הטקסאנים פתחו רגליים כדי לוודא שיזכו בפרס הראשון בלוטו, העונה לשם רג'י בוש. הקבוצה מיוסטון מפסידה כבר שבועות בצורות מוזרות. אם הם אכן מפסידים בכוונה, אפשר להמר על כך שאלי הפוטבול לא יניחו להם ליהנות מזה.
רונדה בארבר רואה 20/20
טמפה ביי נתנה משחק כמעט מושלם בניצחון 10:20 על קרוליינה, שהזניק אותה למקום הראשון בבית. היתרון המכריע של טאמפה במשחק הושג בשיתוק משחק הריצה של הפנתרים וגם באחוזי ההצלחה בדאון שלישי 59% לשודדי הים, רק 18% לחתולים. רונדה בארבר הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שרושם 20 חטיפות וגם 20 הפלות קווטרבק, לאחר שנתן במשחק השבוע אחד מכל סוג. סטיב סמית' מקרוליינה ממשיך להוביל את הליגה ביארדים בתפיסה, ובהפרש עצום. אבל הדבר המדהים באמת הוא שג'ואי גאלוויי מטאמפה מדורג חמישי בקטגוריה. שחקן הקאמבק של השנה, כבר אמרנו? אגב, גאלוויי גם מוביל את הליגה בממוצע יארדים לתפיסה (16.6), לפחות בין 30 הראשונים בתפיסות.
האלופה טחנה לבפאלו העלובה את הצורה, ואני חייב לומר שהחבר'ה של בליצ'יק מאד מאד מדאיגים אותי. הם תופסים שוונג בדיוק בזמן הנכון, ובעוד שקבוצות לא מעטות יגיעו לפלייאוף חבולות, האלופים דווקא מבריאים לקראת הישורת המכריעה. מי שיקבל אותם בפלייאוף (סביר להניח שסינסינטי), ולא יעלה מולם עם רצח בעיניים ותוכנית משחק מאד חכמה, יקבל בראש. בבפאלו מן הראוי להחליף הן המנכ"ל והן את המאמן. פשוט ביזיון מה שהחבורה הזו מפיקה מעצמה.
היה צפוי שהפילדלפיה איגלס לא יסכימו להתבזות פעם שנייה ברציפות, ובוודאי שלא מול הג'איינטס השנואים, שחילצו בדם ניצחון בהארכה. ברכות לג'יי פילי, שלאחר כמה שבועות איומים הצדיק את קיומו ב-4/4 בעיטות מדויקות, כולל שער השדה המנצח. איליי מאנינג רשם עוד משחק רע. אחוזים יפים, מעל 300 יארד, אבל שלוש חטיפות לעומת ט"ד בודד. מצד שני, העונה הזו היא עדיין בגדר דמי לימוד לינוקא לבית מאנינג. אליפות הבית ומשחק פלייאוף הם די בגדר בונוס בתוכנית ארוכת הטווח של הענקים בשלב זה. טיקי בארבר שוב היה ענק, עם כמעט 200 יארד כוללים, וגם ג'רמי שוקי ממשיך לשחק נפלא בערוב העונה. בצד ההגנתי, הלחץ על המוסר בסדר גמור אצל הענקים, עם שש הפלות קווטרבק. ההגנה נגד הריצה על הפנים, והרשתה 175 יארד בשבעה יארד לריצה. רוקי מפילדלפיה בשם ריאן מואטס, שערב המחזור זכה ליחס מזלזל מצד כל הפרשנים, טחן 114 יארד ושני טיולים מעבר לקו ב-11 ריצות בלבד.
מכירים את הקטע הזה שאוטו נמצא במצב מצוין, הכל מכוונן פיקס, פתחתם אותו במהירות יפה ככה איזה מאה קילומטר והכל חם ונוסע חלק, עד שכמעט נדמה שהוא תיכף ממריא? ככה נראים ברגע זה הסיאטל סיהוקס. עכשיו רק נראה אותם ממשיכים בקצב הזה נגד קבוצה אמיתית. ההזדמנות היחידה, לפני הפלייאוף, תגיע לא במחזור הקרוב אלא בבא אחריו. פייטון מאנינג והג'מעה באים לבקר. יהיה דיסקו. מעקב שון אלכסנדר: הוטמייל נמצא בקצה לשבור את שיא הטאצ'דאונים לעונה, ששייך כרגע לפריסט ולמס ועומד על 27. הוא לא נמצא בקצב לאלפיים יארד, ויצטרך בשביל זה 150 יארד ועוד צ'ופצ'יק למשחק, שזה קצת יותר מה-115 למשחק שהוא נותן בממוצע עד כה. מצד שני, יש לו את טנסי וגרין ביי, אז יש מצב לרפד קצת את המאזן. יש להניח שאם במחזור האחרון יהיה למר אלכסנדר סיכוי ריאלי לעשות אלפיים (שלא לדבר על שיא הטאצ'דאונים), המאמן מייק הולמגרן לא ירצה לפגוע לו שוב באגו וייתן לו לנסות.
סייבן - אולי מאמן השנה?
וושינגטון שמרה על סיכוי ריאלי בהחלט להגיע לפלייאוף, כשניצחה את אריזונה הלוזרית, שהובילה רוב המשחק. מאמן אריזונה, דניס גרין, הלך לפי הספר בהתקפה האחרונה כשהריץ את הרוקי המאכזב ג'יי-ג'יי ארינגטון במצב של דאון רביעי ושני יארד. כמעט תמיד, מוטב לרוץ במצב שצריך להרוויח יארד או שניים. אבל לאריזונה יש משחק ריצה מחורבן ומשחק מסירה טוב פלוס. אמנם במהלך הקודם נכשלה המסירה, אבל דווקא בגלל זה ייתכן שמהלך נוסף של מסירה (במיוחד בהטעיית ריצה, מה שמכונה "פליי-אקשן") היה מפתיע ומצליח. שלושת משחקיה האחרונים של וושינגטון הם מול שלוש יריבותיה לבית. אם היא מנצחת בכולן, היא תסיים במקרה הגרוע במקום השני בבית, וסביר מאד להניח שתעלה לפלייאוף. המשחק המכריע מכולם עבורה הוא מול דאלאס, בעוד שבוע וחצי.
הדולפינים, שהדהימו את דנבר במחזור הפתיחה, פיצו אותם השבוע בכך שהדהימו גם את הסן דייגו צ'ארג'רס ובעצם הבטיחו לסוסונים את אליפות ה-AFC מערב. הצ'ארג'רס לא הסתדרו עם הלחץ של מיאמי על הקווטרבק דרו בריס, שעליו נכפתה השמטה שהעניקה למיאמי את שער השדה שבסופו של דבר הבטיח ניצחון. בפיגור תשע התעוררה סן דייגו ועשתה התקפה מדהימה, שעברה 56 יארד ב-56 שניות בלבד לטאצ'דאון שצימק לשתי נקודות הפרש. אבל יש גבול לנסים, ואת בעיטת האונסייד תפסה דווקא מיאמי. ניק סייבן ממיאמי מתמודד רציני על תואר מאמן השנה. לאדייניאן טומלינסון לא סיפק את הסחורה עבור חזיזי הברק, עם 75 יארד בלבד ב-21 נשיאות. מי שממשיך להפגיז בשלהי העונה הוא כריס צ'יימברס, שהפעם הסתפק ב-121 יארד ושני ט"ד.
בדאלאס נערך אחד המשחקים המשובחים של העונה בניצחון של הקאובויס על קנזס סיטי. ביל פארסלס שלף את כל הטריקים מהכובע, כולל "פלי-פליקר" שהסתיים בטאצ'דאון של 71 יארד, ודרו בלדסו נתן את משחקו הטוב ביותר זה שנים. כבוד גדול לפארסלס על איך שסתם את החור בקו ההתקפה אחרי שאיבד את פלוזל אדאמס המצוין. כבוד גדול גם ל"נקבה", טרי גלן, שנותן גם הוא עונת קאמבק מה שלא לגמרי מפתיע, כי הוא משחק תחת המאמן היחיד שבאמת הפיק ממנו משהו אי פעם. לארי ג'ונסון מקנזס סיטי המשיך לרמוס (143 יארד, 5.5 יארד לריצה, 3 ט"ד), רק שלא ברור אם הוא באמת כזה ענק או שרוב הרצים בליגה היו נראים נהדר מאחורי קו ההתקפה הטוב בליגה. בדאלאס, מריון בארבר ממשיך להשתלט על עמדת הרץ הפותח, לאחר שנתן 82 יארד ב-5.5 יארד לריצה, ובעיקר עם המון קשיחות כמו שהטונה אוהב. אם קנזס סיטי יחמיצו את הפלייאוף, לורנס טיינס הולך להיות איש מסכן מאד, לאחר שהחמיץ בעיטה לשוויון ממרחק לא קשה במיוחד של 41 יארד.
דנבר ניצחה את בולטימור, אבל מהסגנון קשה מאד להתפעל. מה שכן, נראה שההגנה של בולטימור מתחברת בשעה טובה. זה אמנם לא יעזור השנה, אבל אם הם יביאו קווטרבק נורמלי בשנה הבאה, ומר ג'מאל לואיס יתאושש מחוויית הכלא, אז יש מצב שהם יהיו מפחידים כמו שהיו אמורים להיות השנה.
הגרין ביי פאקרס ניצחו את הדטרויט ליונס במותחן שנגרר להארכה, אבל זה רק בגלל שהאריות דומים יותר לחתלתולי רחוב מזי רעב ומוכי גרדת. כמה עלובה דטרויט? שלושה ניסיונות מקו האחד של גרין ביי (ועוד אחד מקו השלושה) לא הספיקו לה כדי להבקיע טאצ'דאון וזה מול יריבה שמדורגת תשיעית מהסוף בהגנה נגד הריצה. דטרויט עצמה מדורגת שביעית מהסוף נגד הריצה, והרוקי הניגרי סמקון גאדו הוכיח למה. לעיני אמו שישבה ביציע, רץ המסמיקן ל-171 יארד בקרוב לשישה יארד לריצה, וגם הוסיף שני טיולים לשש נקודות. מישהו בעמוד 2 של אספנ כתב שאמנם מאמא גאדו בטח היתה גאה בבן שלה, אבל חייבים לתהות כמה נהנתה גברת מניגריה הטרופית-משוונית לשבת במשך קרוב לארבע שעות בטמפרטורה של מינוס עשר צלזיוס כדי לצפות במשחק שספק אם אכפת לה ממנו, גם במקרה שהיא כן מבינה את חוקיו. לפחות הבן פורת עשה לה נחת מזה היא בטוח נהנתה. אגב גאדו, הצטיינותו מגבירה מאד את הסיכוי שבעונה הבאה יצטרך באטמן, הידוע יותר בשם אהמן גרין, למצוא עיר אחרת להציל מהרשעים. גרין אמנם נוטה להיפצע, וגם לפאמבל, אבל הוא יהווה שיפור אדיר על מה שיש כרגע ל....אריזונה, נגיד.
ולסיום, הבזים מאטלנטה לא התקשו לנצח את חבורת הנוודים של ניו אורלינס. מייקל ויק הצטיין, אבל חטף בומבה בצלעות והוא לא צפוי להתאמן השבוע, כששיתופו במשחק מול שיקאגו ייקבע רק ביום ראשון עצמו. אחרי שיקאגו יש לאטלנטה את יריבותיה לבית, קרוליינה וטאמפה ביי. קשה לי לראות אותם עולים לפלייאוף.
דירוג העוצמה
1. אינדיאנפוליס קולטס (1) - יש לי הרגשה שדאנג'י היה מעדיף להיות 1:12 ולא להתלבט בכלל בנוגע להושבת שחקני המפתח שלו.
2. סיאטל סיהוקס (2) - הסעיף השתחרר, הרהיטים זזים, ושון אלכסנדר מחזיק פח נפט והולך לסרוף ספר השיאים.
3. דנבר ברונקוס (3) - פלאמר התאושש ממשחק חלש מול קנזס סיטי, והיה סולידי ביותר מול העורבים.
4. סינסינטי בנגאלס (5) - אחרי תצוגה מביכה של 93 יארד, לקרסון פאלמר יש מה להוכיח. מסכנים דטרויט.
5. פיטסבורג סטילרס (9) - הזינוק של המחזור. מצאו את הגרוב שלהם שוב, ושישה יארד לריצה מול שיקאגו זה אחושילינג מרשים.
6. סן דייגו צ'ארג'רס (4) - קבוצה מאד חזקה, אבל עם מנהג מגונה לירות לעצמה ברגל. מאד לא נופתע אם הם יישארו בלי כיסא כשהמוסיקה תיפסק.
7. ג'קסונוויל ג'אגוארס (7) - הוכיחו הרבה אופי עם הכמעט קאמבק. אינדי לא רוצים לפגוש אותם שוב בפלייאוף.
8. קרוליינה פנת'רס (6) - יש להם רק פליימייקר אחד שבאמת מפחיד מישהו. זה לא מספיק בפלייאוף.
9. טאמפה ביי באקנירס (14) ההגנה רומסת, כריס סימס ממעט מאד לטעות והקאדילק נראה טוב.
10. ניו יורק ג'איינטס (10) אם הם יתנו לאנשים לרוץ עליהם ככה, הם יקבלו בראש בסיבוב הראשון.
11. דאלאס קאובויס. אם קו ההתקפה ייתן לדרו בלדסו כל-כך הרבה זמן, הם יכאיבו להרבה אנשים.
12. ניו אינגלנד פטריוטס (13) מחייכים בשקט מתחת לשפם ומקווים שאף אחד לא שם לב.
13. שיקאגו (8) זה שקייל אורטון לא קווטרבק אנחנו יודעים, אבל התצוגה ההגנתית הזו היתה מאכזבת.
14. קנזס סיטי (12) נתנו משחק מצוין, למרות ההפסד. עשויים לעשות נזק ליריבה הנכונה בפלייאוף.
15. מינסוטה (16) בקצב הזה, מייק טייס עוד יזכה במאמן השנה. לנוסטרדמוס היה משהו לומר על זה.
16. אטלנטה (15) אם ויק פצוע, יכולים להגיד שלום.
17. וושינגטון (17) בהחלט נמצאים בתמונה.
18. מיאמי (18) הרבה כבוד, והגנה מרשימה.
19. קליבלנד (23) גם רומיאו קרנל מקבל כבוד, אבל כבוד לא קונה במכולת.
20. פילדלפיה (19) החזירו קצת מהכבוד, אבל נשארו עם הזהו ביד.
21. בפאלו (20) הבואשים מעקמים את האף מהם.
22. סט. לואיס (21) ריאן פיצפטריק למד בהווארד. לספור עד חמש חטיפות הוא יודע?
23. אוקלנד (22) - עוד עשרה למנאייק
24. בולטימור (26) הניסוי השגוי המכונה קייל בולר הגיע לסיומו.
25. ניו יורק ג'טס (30) יו פליי טו ווין דה גיים, גם אם זה עולה בצ'אנס להביא את רג'י בוש.
26. גרין ביי פאקרס (27). מחכים לגאדו, ולראות מי היורש של האקדוחן.
27. אריזונה (24) אוי, מה שמשחק ריצה היה עושה לקבוצה הזו...
28. טנסי (25) פקמן ג'ונס בכל זאת יהיה תותח
29. דטרויט (28) אריות, עאלק.
30. ניו אורלינס (29) קדוש זה לא הם, אלא מי שסובל בשקט את המשחקים שלהם.
31. ניינרס (31) במחזור הסיום הם נגד....
32. יוסטון (32) יוסטון. לא נתפלא לראות טאצ'דאונים עצמיים.
זווית הפנטזי (דוד רוזנטל)
שכה יהיה לי טוב, כשבלדסו מסר כדור ל-50 אלף יארד לטרי גלן, חשבתי על רחביה ברמן, שגלן איכזב אותו כל העונה. הבכיות של אותו ברמן עצמו, שלא עלה לפלייאוף, לא איחרו כמובן לבוא.
אבל מי שכן עלה קיבל סכין עמוקה ומסובבת בתוך הגב מקרסון פאלמר. ירום הודו נתן משחק חלש במיוחד ודפק לאלה שהביא אותם לשוקת את העונה. שחקן אחר שאיכזב מאוד הוא טומלינסון, שדווקא נגד ההגנה של מיאמי החליט לנוח.
היו גם הימורים לא רעים. סאמקון גאדו מגרין ביי או ריאן מוטס מפילדלפיה. בכל מקרה, אלה השבועות האחרונים של העונה, ומי שמחזיק בפייטון מאנינג (כמוני למשל) לא ישן בשקט בלילה בגלל ההחלטות של דאנג'י.