פרץ לשלטון

לפני שלוש שנים צילצל הטלפון בבית משפחת פרץ. "בונז'ור, כאן מארק קלר, מנהל האקדמיה לכדורגל של המועדון הצרפתי שטראסבורג", בישר הקול מעבר לשפופרת. בנכם עומר, הודיע, יוכל להיבחן בקבוצת הנוער של המועדון. אם ירשים בשני המשחקים בהם ייבחן - יוחתם. עומר ואביו, ויקי פרץ, מיהרו להשיג כרטיסי טיסה לצרפת.

במשחק הראשון, נגד קבוצה בשם וובו, פרץ עלה וכבש צמד. במשחק השני, נגד סושו, הוא שוב כבש פעמיים. בסיום אותו משחק תפס קלר את ידיו של ויקי פרץ והודיע לו: "מהיום, הוא שחקן שלנו".

ג'קי דגיפרו, שהיה מאמנו של פרץ במשך שנתיים באקדמיה, והיום מאמן את הבוגרים של שטראסבורג, אומר השבוע: "כשהוא הגיע לצרפת הוא היה שחקן טוב, אבל היתה לו בעיה מנטלית עם השהות לבד בארץ אחרת. זה השפיע מאוד על היכולת שלו, במיוחד בעונה השנייה שלו איתי".

המאמן הצרפתי עורך את ההשוואה המתבקשת בין האב לבנו: "אני מכיר את ויקי עוד מהתקופה שהוא שיחק בשטראסבורג, ועומר חלוץ הרבה יותר טוב ממנו. הוא מלא כישרון, אבל לאבא שלו היתה את המנטליות שאין לעומר, וחבל".

בעוד חודש יחגוג עומר פרץ את יום הולדתו ה-20. לפני שלושה ימים, בדרבי, פירפר את הגנת מכבי ת"א כאילו אין אבי יחיאל. הניסיון לתת תשובה לשאלה הפופולרית ביותר בין אוהדי מכבי, כל אותה העת, בשער 8: "מה לעזאזל הבן של ויקי עושה באדום?", מחזיר אותנו 8 שנים אחורה.

כשהילד בן ה-10, עומר פרץ, הגיע לגיל שאפשר להתחיל, היה ברור שזה יקרה במכבי ת"א. אלא שעובדת היותו של אביו סמל במועדון לא עזרה לו, להיפך. "יש לנו בעיה במדינה שלנו" אומר השבוע ויקי פרץ, "להיות בן של שחקן עבר זו בעיה רצינית. מכיוון שבמכבי היו מאמנים שרצו להוכיח שהם לא סופרים את הבן של ויקי, הם היו מושיבים אותו בחוץ".

בעונת 1998 החליט פרץ האב לעבור לתפקיד בצוות המקצועי של הפועל ת"א, הזדמנות מצוינת גם לבן להתחיל דף חדש בצבע אדום. "בעיית הבעיות של מכבי היא שהם ידעו איזה שחקן עומר, ובכל זאת נתנו לו ללכת. זה הראה שהם לא רצו אותו שם", מפרשן ויקי.

בהפועל, הבן-של התקבל בזרועות פתוחות. פרץ הצטרף לאחד השנתונים החזקים בקבוצה בשנים האחרונות, עם מסאי דגו, יקיר לוסקי ואבי סופר, וכולם דיברו על דור שיהווה את חוד החנית של הקבוצה הבוגרת. זה לא ממש קרה. עומר פרץ הוא היוצא מן הכלל.

"תמיד ראו שהוא יהיה שחקן מצוין" מעיד אנדי בקר, מאמנו בנוער. "הוא שחקן שחושב וקשה למצוא כאלה. בנוסף, הוא ידע לקבל ביקורת גם כשלא מצאה חן בעיניו. כל הזמן הוא ניסה להתקדם". ופרץ התקדם. בנוער הוא כבש בין 30 ל-40 גולים בעונה, ושחקנים ששיחקו איתו מספרים על "שחקן ברמה אחת מעל כולם".

קבוצת הנוער של הפועל זכתה בדאבל שנתיים ברציפות, ופרץ ביסס את מעמדו כאחת ההבטחות הגדולות של הכדורגל הישראלי. הוא צורף לנבחרת הנוער, אותה אימן אביו. אחרי אחד המשחקים בטורניר בינלאומי באירלנד, ניגש אל ויקי סקאוטר של בורוסיה דורטמונד וביקש להביא את הילד למבחנים. פרץ נסע, ושמע על החוק הגרמני לפיו אימו של שחקן מתחת לגיל 18 צריכה לשהות עימו. אמא פרץ סירבה, והחלום נופץ זמנית. אלא שויקי קלט את הפוטנציאל והחל לעבוד על הקשר הצרפתי שלו.

הוא הרים טלפון לז'אן מארק, ששיחק איתו בשטראסבורג ולימים הפך לעוזר מנהל האקדמיה במועדון. השלב הבא היתה ההזמנה להגיע ולהיבחן באקדמיה. עומר, אז בן 16, התלהב מההזמנה, אבל נבהל מהרעיון שיחייה לבד בצרפת.

במשך שנתיים חי פרץ בפנימיה של האקדמיה. בשנה הראשונה לא שיחק כלל, בגלל בעיה בירוקרטית, וגם כשהתחיל לשחק לא תפס מיד מקום בהרכב. גם פינוקי האקדמיה, כמו ג'קוזי, סאונה ואולם קולנוע, לא מנעו את הטלפונים לבית משפחת פרץ, כשמעברו השני של הקו ילד בוכה. רק בשנתו השלישית בצרפת פרץ עבר לדירה משלו, שהקבוצה סידרה לו ברובע היהודי בעיר, והחל לתפקד היטב על המגרש.

אלא שאז, בגיל 18, צה"ל נכנס לתמונה. "אם לא תגיע להתגייס תיחשב עריק", הודיע הצבא, ועומר עשה את דרכו לישראל כדי לגרוף עלים כעובד רס"ר בקריה. לפני שחזר, חתם על חוזה לארבע שנים בשטרסבורג, שמחייב אותו לחזור לצרפת שנה אחרי סיום השירות.

בקיץ היתה להפועל ת"א זכות הראשונים על השחקן. כבר במחנה האימונים בהולנד זכה להיפגש עם כמה מחבריו לקבוצת הנוער. פרץ הרגיש בנוח עם הקולגות החדשים והישנים, אולי בנוח מידי.

"כבר בימים הראשונים אחרי שהגיע לקבוצה", טוען שחקן בהפועל, "הוא ניגש לאבוקסיס, דומב וגרשון והתחיל להתערבב איתם כאילו הוא כבר כמה שנים בקבוצה. לעומר היה את הביטחון העצמי לדלג על כל מיני שטויות של משחקי כבוד". שחקן אחר בהפועל אומר: "אנשים לא מבינים שזה עומר: הוא נשמה טובה, ויש לו יכולת ליצור קשרים עם כולם. הוא אחד שלא עושה חשבון לשחקן, גם עם הוא עשרים שנה במועדון".

"אני מאמין שעומר עוד יחזור לשטרסבורג", מסכם דגיפרו. "אפילו היום היינו יכולים לעשות בו שימוש. כבשנו העונה רק 8 שערים ב-18 משחקים, ואין ספק שהוא יכול היה לעזור לנו. הייתי בהחלט שמח לראות אותו חוזר לשטרסבורג".