בסיכומו של דבר, לוני הרציקוביץ' לקח החלטה נכונה כשהימר על בני טבק. נכון שהשילוב בין צמד המילים "החלטה נכונה" לבין הרציקוביץ' נשמע כאוקסימורון, אבל הפעם מגיע חי"ת חי"ת לבעלי מכבי ת"א. טבק בן 49, ובניגוד לקלינגר, דריקס או מוטי איוניר הוא לא חלק כשחקן את אותו חדר הלבשה עם אבי נמני או עם אף אחד משחקני ההרכב של מכבי ת"א, אבל הוא סמל לא פחות גדול ואחד הווינרים הענקיים בתולדות מכבי ת"א. יש לו ניסיון, גם אם לא רב, כמאמן. טבק אמנם לא הרשים בקדנציה בבאר שבע, אבל מצד שני מי כן יכול להצליח שם?
למכבי ת"א של השנה אין יותר מדי מה להרוויח, גם לא להפסיד. מה היעדים, גביע המדינה? הצהובים לקחו שלושה בחמש השנים האחרונות, זה לא המתיק כהוא זה את תקופת שרף-לוין-קלינגר. אירופה? לליגת האלופות היא לא תגיע, ובשביל הסיכוי להגיע לאופ"א לא צריך ללחוץ ולהלחיץ את המערכת (להיפך, עדיף לא להגיע למפעל המיותר הזה). יש בליגה קבוצות כמו כפר סבא, נתניה וסכנין, כך שגם ירידה היא לא תסריט ממשי במיוחד. מצד שני, אלי דריקס הוא לא פיתרון. הוא לא רוצה לאמן, הוא כנראה גם לא יכול לאמן. ברומר? זה כבר באמת לעשות צחוק מהעבודה. כשאתה אוסף את כל הנתונים הללו, טבק נראה כאופציה ההגיונית ביותר.
מאחורי המהלך של הרציקוביץ' עומדת הידיעה שאף מאמן לא יסכים לבוא לפחות מעונה וחצי. מבחינת המועמדים, בצדק רב. אי אפשר לעשות שום דבר השנה עם מכבי ת"א. מדובר ברכב שכבר הוכרז עליו טוטאל לוס. בעונה הבאה, עם קצת חלקי חילוף ושיפוצי קיץ, הוא יכול להפוך למכונית מרוץ. קחו למשל את מוטי איוניר, המועמד העיקרי להגיע לקריית שלום. לפי האינטרסים של מכבי, הוא עלול היה לעזוב את נצרת עילית, אותה הפך במו ידיו לקבוצה לגיטימית בליגת העל, כדי לטעום שני סיבובים מה"חלום", כך הגדיר זאת, רק כדי לחפש בעונה הבאה שוב עבודה, אם לוני יחליט ללכת בגדול או לחילופין במידה שארקדי לבייב כלשהו ירכוש את הקבוצה. לטבק האוהדים לא יעשו את המוות, כי הם יודעים את מה שהוא יודע בעצמו: הוא פילר, מילוי של שני סיבובים. ואגב, אם פתאום הקבוצה תתחיל לדהור קדימה, מי יודע, אולי הוא יישאר. אפס סיכון, מאה אחוז צ'אנס.
לאיוניר, הקורבן הגדול של מינוי טבק, לא היה שבוע קל. אם נתחיל מהסוף, מגיע לו כל הכבוד, כשלמרות הסחת הדעת ידע להוביל את השחקנים שלו לניצחון על הפועל פ"ת. אבל החדשות מקריית שלום הן סטירה לפנים עבורו. הוא כבר נגע בפסגה ונשאר תקוע בחור הזה. ההתנשאות כלפי נצרת עילית, כפי שתבינו מיד, מאוד במקום פה. כי מעבר לשוק המוטרף שהתנהל בקריית שלום, ההתנהלות הפרובינציאלית של הקבוצה הצפונית צעקה לשמיים בימים האחרונים.
כשמכבי ת"א תלשה את ניר לוין מזרועות צפרירים חולון, הקבוצה הקטנה עשתה הרבה רעש, ובצדק. לוין היה חתום בקבוצה וככה פתאום בא לוני ותולש אותו בלי למצמץ בכלל. כמו לקחת סוכרייה מילד קטן ואפילו לא לבקש סליחה. צפרירים, לזכירכם, היתה קבוצת תחתית עם תקציב נמוך, כמעט בלי סיכוי לשרוד בליגת העל. נצרת עילית עברה ביום שישי את מכבי ת"א בטבלה. אלא שבצפון פתחו רגליים למהלך, על כל המשמעויות שמתבקשות מהמשפט הזה. המנטליות בקבוצה הזו, הבייבי של הליגה, היא של משרתים. ההתבטאויות המיידיות של יניב כהן על כך ש"איוניר מתאים ביותר", בורסת המאמנים שהשתוללה שם בעוד המאמן הנוכחי מכהן והכי גרוע, מסע יחסי הציבור שניהלו השחקנים עבור איוניר לפני ההתמודדות נגד הפועל פ"ת, כולל הצהרות כמו "בטח שהוא מתאים למכבי!" בטח, בטח שהוא מתאים. אנחנו חור בשום מקום, ושם בעיר הגדולה, היכן שאפשר להזמין פיצה בכרטיס אשראי בטלפון, יראו כולם כמה הוא גדול. הצלחה של איוניר היא הצלחה שלנו. כשמכבי ת"א ייקחו דאבל, כולם יזכירו מאיפה הוא בא.
מעבר לרגשי הנחיתות המעצבנים, גם מבחינה עסקית היה פה מהלך שגוי. אם יניב כהן לא ממהר כל כך לעלוץ בשביל איוניר, הוא מקבל מסר מאבשלום נוריאל לשתוק ולעטות פוקר פייס. אם מכבי כל כך רוצה את איוניר, היא תשלם. איוניר הוא מאמן שחתום על חוזה בנצרת עילית, כדי לשחררו, מכבי ת"א צריכה להגיע לסיכום עם המעסיק הנוכחי. מה עשו שם במקום זאת? קודם פיארו אותו ואחר כך נזכרו שאפשר לעשות כמה ג'ובות בדרך. ואחרי כל ההייפ הזה, שהם עצמם יצרו, הם משאירים בידיים מאמן שהפגין בשיא הרהיטות והנחישות את רצונו לעבור משם ולעלות מדרגה.
למרבה האבסורד, דווקא איוניר עצמו יוצא הכי בסדר מכל הסיפור. אם במכבי ת"א ראו בו מועמד ואם בנצרת עילית עשו קולות של שטיח, אין שום סיבה שהוא עצמו לא יגיד "אני רוצה לאמן במכבי ת"א", או במלים אחרות "תנו לי כבר לברוח מכאן". ועכשיו נצרת עילית תקועה עם איוניר ואיוניר תקוע עם נצרת עילית.
אפס סיכון
10.12.2005 / 17:23