העונה רק מתחילה

תתפלאו לשמוע, אבל למכבי חיפה נותרו עוד משימות חשובות עד למסיבת האליפות הקבועה שתיערך בקיץ בקרית אליעזר. הראשונה שבהן היא שיזכרו את הקבוצה הפנטסטית של רוני לוי גם בעוד עשר ועשרים שנה. כדי לעשות זאת, המכונה של רוני לוי צריכה לזכות בדאבל. התודעה הספורטיבית לא שוכחת קבוצות שזוכות בדאבל. הפועל ת"א של שנת 2000, מכבי ת"א של שנת 1996, מכבי חיפה של 1991. גם בעוד 10 שנים, כאשר ניזכר בקבוצות הללו, תמיד נצרף ליד שמותיהן את התואר "גדולות". הרבה קבוצות זכו באליפות, אבל רק יחידות סגולה לקחו גם גביע. זה לא אומר שאליפות אינה מספיקה כדי שההיסטוריה תמקם אותך עם הגדולים באמת, כפי שהוכיחו מכבי חיפה של 1994 ומכבי נתניה של 1982. אבל דאבל הוא החותמת הסופית.

דאבל עשוי להיות גם החותמת הסופית למהפך שרוני לוי ביצע במכבי חיפה. אחרי שגאל אותה מהבלגאן והמנטליות הישראלית, רוני לוי יכול העונה לבטל גם את קללת גמר הגביע. למעט הגמר נגד הפועל פ"ת ב-1991, אוהדי מכבי חיפה זוכרים ב-25 השנים האחרונות לא מעט נסיעות לגמר הגביע בר"ג שהסתיימו במפח נפש. לרוב זה קרה אחרי דו קרב פנדלים. אם חיפה תזכה העונה בדאבל, היא כנראה תתגבר על אחד השדים הגדולים, שעדיין רודף אותה.

בתווך, חיפה כבר צריכה להתחיל להתכונן למלחמה בשד שנקרא ארקדי גיידמק. זה אומר לשמור את הסגל הקיים במלואו, לטפח שחקן 12 מתוך הכישרונות הצעירים שלה ולגלות בעולם את הקולאוטי והדירסאו הבאים. אחרת, חגיגות האליפות יהפכו למסיבת סיום של תקופה יפה.

התשובה לשאלה האחרונה שנותרה פתוחה בליגת העל (האלופה וכנראה גם היורדות כבר נקבעו), נמצאת במשרדי היחב"ל בפ"ת, בתוך תיק החקירה של ארקדי גיידמק. איכות הראיות שגרמו לחוקרים לזמן את הבוס של בית"ר ירושלים לשיחה תחת אזהרה הן כרגע המחסום היחיד שיכול לעצור את הסופה שהולכת לשטוף את הכדורגל הישראלי. סופת גיימדק הצליחה לשנות בתוך מספר שבועות הרבה מאוד נורמות מקולקלות, שהכדורגל העצל שלנו נאחז בהן כתירוצים לכישלונו. הוא שטף את בית"ר ירושלים העייפה, המדוכאת, החפיפניקית וגרם לה להשתחוות בפני ערכים מקצועניים ומצליחנים המחמירים ביותר. הוא הביא לכדורגל הישראלי מושגים חדשים ואנשי מקצוע מחו"ל, שלא צריכים להבין את המנטאליות הישראלית, אלא גורמים לשחקן המקומי להתאים עצמו אליהם. במחי כמה הצהרות והבטחות, הוא הצית להבה שכבר היתה כבויה.

למרות שלבית"ר בסגל קצת פחות טוב מאשר בעונה שעברה, ללא נמני ובנין, המליחים והמליקסונים התאימו את עצמם לסטנדרטים המחמירים החדשים והתוצאות הן בהתאם. לפי ההבטחות של הבוס, יתווספו להגנה ולקישור של בית"ר שחקני חיזוק טובים מאירופה כבר בינואר, וקצת אחר-כך תהפוך האורווה בבית וגן למתקן אימונים מתקבל על הדעת. את הרוח הנעימה הזאת, שבקרוב תהפוך לסופה, יכולתם לחוש במשחקיה האחרונים של בית"ר ירושלים. אבל בדיוק אז נלקח המהפכן לחקירת משטרה, ששמה סימן שאלה גדול ליד כל הדברים שנכתבו למעלה.

אם אכן משטרת ישראל תצליח לעצור את הרנסנס בבית"ר ירושלים, נראה כי הפועל ת"א היא המועמדת המובילה לתואר הסגנית, האהוב עליה. אחרי פתיחה מקרטעת, נראה כי החלקים בהפועל ת"א מתחילים להתחבר. קשטן הכיר בכך שאין לו חלוץ והחל לחפש פתרון, באדיר קלט שבשביל חוזה העתק שקיבל הוא חייב לשחזר את היכולת ממכבי חיפה, וורמוט הבין לאן הוא הגיע והתחיל לשחק בהתאם. בכלל, נדמה כי מאז ההודעה על מינויו של קשטן למשרת מאמן הנבחרת, משהו קצת השתחרר בהפועל ת"א. יכול מאוד להיות כי הידיעה שקשטן הוא לא זה שיקבע את גורלם בעונה הבאה, שחררה קצת את הדמיון בקרב שחקני הפועל ת"א. ולסגל המוכשר של הפועל ת"א יש עוד הרבה תחמושת בארסנל, הרבה יותר מכבי ת"א האומללה ובני יהודה המדרדרת. רק סופת ארקדי יכולה למנוע מקשטן את הסגנות.

קאקו, ברקוביץ' ורוסו מבלים על הספסל יותר מאשר על הדשא. הקבוצה מרוחקת 16 נקודות מהמקום הראשון בתום סיבוב אחד בלבד. מגביע אופ"א המועדון הודח עוד בסיבוב המוקדם. כרטיסים ספורים נמכרים למשחקי הקבוצה. המנויים שמטריחים עצמם למשחקי הבית עושים זאת רק כדי לקלל את המאמן. משלחות של זרים בינוניים מתוכננות להגיע מדי שבוע לקרית שלום לקראת הפגרה. נשכרו שירותיו של הילר. התסמינים מורים על מסקנה אחת ברורה: פרויקט הגלאקטיקוס כבר נגמר מזמן. מכבי ת"א חזרה להיות הבדיחה של הליגה.

ובכל זאת, על אף הכישלון הברור של הרעיון מבחינה מעשית ומקצועית, ההילה של ההצלחה המסחרית של הפרויקט עדיין נשארת בעינה. אומנם כיום המיזם של לוני ופדרמן נתפש כפאטה-מורגנה במוחם של אוהדי הקבוצה, שתעו שנים במדבר של הצלחות ומרוב רצון להאמין קנו משהו שלא קיים, אך הקלות שבה הצליח הפרויקט לתעתע באוהדים היא מדאיגה. מהתנהלות עונת המלפפונים של הפוליטיקה הישראלית לקראת הבחירות הקרובות לכנסת, ניתן לזהות את השפעתו השלילית של הפרויקט הספורטיבי של לוני ופדרמן על החיים הפוליטיים. לא במקרה השווה ח"כ חמי דורון את מפלגת קדימה למכבי ת"א. הלקח של מקבלי ההחלטות בחלונות הגבוהים הוא שעל מנת למכור משהו, צריך רק לשווק אותו נכון. היום כבר לא צריך אג'נדה, צריך כוכבים.

אריק שרון, לדוגמה, עשה רכש בדמות שמעון פרס, דליה איציק ורונית תירוש, והסקרים עלו. הליכוד הצליח להשאיר בקבוצה את מופז ואת ביבי ויקווה לשמור על סטטוס קוו בצמרת. עמיר פרץ הביא זרים מאירופה כמו ברוורמן ושלי יחימוביץ', בתקווה להגיע אולי לגביע אופ"א. ושוב, הציבור הנאיבי יצפה לשינוי, יקנה מינויים, יצביע בבחירות, והכל יישאר אותו דבר. מקסימום תהיה התנתקות (במונחי כדורגל זה שווה ערך לגביע – תואר, אבל רחוק מהדבר האמיתי). כך שפרויקט הגלאקטיקוס של מכבי נכשל, אבל הקונספט לא ימות אף פעם.

ובינתיים אי שם בשער 11, את אוהדי מכבי זה לא מעניין. עכשיו הם לא רוצים רכש, הם רוצים עריפת ראשים. הפעם גם גביע לא יספק אותם. מבחינתם, עד שלא תקום ועדת חקירה שתעמיד לדין את האחראים לפיאסקו, פרויקט הגלאקטיקוס לא ייגמר. הנזק לא יישכח. תחושת הרמאות שהם חשים לא תימחה. הפעם אין מחילה. לפחות עד הקיץ הבא.

מאוד לא נוח להצטרף למקהלת המבקרים של ארקדי גיידמק. אחרי הכל, מדובר בחבורה שנגועה בחלקה בשנאת זרים (וגיידמק, על אף יהדותו, נתפש כאן כזר), ביחס חשדני לאוליגרכים רוסים (הביטוי "המאפיה הרוסית" בודאי מוכר לכם מאיזשהו מקום) ובאהדה בלתי ברורה לאלי אוחנה (עיינו ערך "אוחנה בנה את הקבוצה" ו"גם הוא היה מגיע לאותם הישגים". כן, בטח). ועדיין, אירועי השבוע האחרון הבהירו סופית מדוע הסתער הטייקון על הספורט הישראלי: לא בשל אהדתו לענפים בהם הוא משקיע, כדורגל או כדורסל, אלא אך ורק כדי להפוך לדמות לגיטימית בחיים הציבוריים בישראל. אין הכוונה להסתבכות בפלילים – עוד לא הוכח שגיידמק מושחת יותר מ(בניו של) ראש ממשלת ישראל – כי אם בהקמתה של מפלגת בית"ר, מהלך הזוי יותר מכל מסעות הרכש הפוליטיים שהתרחשו בשבוע האחרון.

מהרגע שבו גיידמק הצהיר באופן ברור על כוונותיו, ירחף צל כבד מעל כל המהלכים הבאים שלו בבית"ר (פרט לנסיעה המתוכננת לרוסיה, שהתבטלה השבוע, נדמה שגם גיידמק שכח מהכסף ששם בהפועל). הוא יכול להביא כוכבים מצרפת וספרד, מומחי כושר בעלי שם עולמי ולהעמיד לרשות 15 מאמניו תקציב אגדי. אך מעתה די ברור כי כל אחד מהצעדים הללו הוא חלק מהתוכנית המגלומנית של איש עסקים-פוליטיקאי, שמעוניין לרכוש עוד ועוד השפעה, ואולי גם למנוע באמצעות זאת הסגרה אפשרית לצרפת. אפשר לגנוז סופית את קלישאות התודה על ההשקעה ב"ספורט הישראלי". ארקדי משקיע באדם אחד: גיידמק. בית"ר ירושלים ואוהדיה עשויים להנות מכך, אבל אם ייבחר לכנסת, כולנו עוד נסבול. מצד שני, אם גיידמק ייפול לידיים של שלי יחימוביץ', אולי דווקא הוא יסבול.