אם תנצח כצפוי את מכבי ת"א ביום ראשון הקרוב, מכבי חיפה ,תעשה צעד גדול בדרך להישג שאפילו האימפריה הצהובה מפעם לא הגיעה אליו: אליפות שלישית ברציפות. גם ללא החותמת הזאת, נדמה כי האווירה סביב המשחק בקרית אליעזר - הביטול והלעג כלפי מכבי ת"א והסגידה לעוצמה של מכבי חיפה - מאפיינת את המטמורפוזה שעברה על שני המועדונים. כמו בכל השנים האחרונות, מכבי חיפה מגיעה לקרב הזה מהעמדה שהיתה שייכת פעם למכבי ת"א הגדולה: הקבוצה הכי מודרנית בישראל, מול זו שתקועה בשנות ה-90. אולי זאת תהיה רק האליפות העשירית של מכבי חיפה, לעומת 14 של מכבי ת"א, אבל כולן הושגו מאז 1984. מאזן הביניים מאז תחילת המילניום הנוכחי, 1:4 לירוקים, מוחץ וברור.
למרות שאוהדי מכבי ת"א אוהבים לתלות את הפגיעה בהגמוניה הירוקה בניר קלינגר, כדאי להם לקחת בחשבון עוד מספר פקטורים, שעזרו למכבי חיפה לפתוח פער עצום מהמועדון השוקע שלהם. הגורם הראשון והעיקרי הוא יענקל'ה שחר, אולי בעצם לוני הרציקוביץ'.
ניהול
בעוד ששחר הצליח לייצב את הצעצוע שלו אחרי שבע שנים לא קלות, לוני הרציקוביץ' מתקשה כבר 10 שנים להקנות קו ודרך למכבי ת"א. האליפות ב-2003 וליגת האלופות ב-2004 היו היוצאים מהכלל. החל מהפיטורים התמוהים של דרור קשטן אחרי עונת הדאבל, ועד לחזון הגלקטיקוס, לוני הרציקוביץ' הצליח להפוך את מכבי ת"א למועדון חסר כיוון. בעוד מכבי חיפה מנצלת את הצלחותיה לביצור מעמדה בכדורגל הישראלי, מכבי ת"א של לוני הולכת ומתבלבלת, והפכה למעשה לקבוצה של איש אחד, שמסרב להודות בכישלון ונאחז בקרנות המזבח, כאילו עושה דווקא ליריביו ומבקריו.
כששוחחנו השבוע עם שחקן בכיר פעיל, שמכיר את שתי המערכות מקרוב, קיבלנו אבחנה דומה על הפער בין מכבי ת"א למכבי חיפה: "כל ההבדל בין מכבי ת"א למכבי חיפה זה לוני מול שחר. תראה איך שני המועדונים מנוהלים, ותבין לבד. אתה יכול להשוות את איתמר צ'יזיק לאלי דריקס. ליענקל'ה יש מערכת משומנת, עם אנשים מקצוענים, שהוא רק מפקח עליהם מלמעלה. לעומת זאת, תראה את דריקס וקלינגר, שני יסמנים של לוני. זה מה שהוא מחפש. קח את המקרה של דובר מכבי חיפה. בא צ'יזיק, החליט לפטר את הדובר, ולמרות שרוני לוי נעמד על הרגליים האחוריות, יענקל'ה לא סטה מהדרך שלו. תראה את שחר תוך כדי משחק, איך הוא חי את האירועים, ואחרי זה תשים אותו מול לוני, שבא עם אימא שלו למשחק בסכנין.
"ברגע שלוני מכר את המנויים, לא עניין אותו כלום. קלינגר מביא לו שחקנים חופשי, למועדון אין דרך. פעם לא היו מביאים לכאן את ג'ובאני רוסו, אם השחקן הכי טוב שלנו בעונה שעברה היה לירן כהן, ושניהם על אותה משבצת. אבל הדוגמא הכי טובה לכך היא ברקוביץ'. שחר לא ישנה את הדרך שלו בשביל אף שחקן, ולא הסכים לקבל את ברקוביץ' בחיפה. הקהל דרש, אבל שחר לא זז מהגישה שלו. היום ברקוביץ' במכבי ת"א ועושה בית-ספר לכולם".
גם הדוגמא של דוברת מכבי ת"א, טלי לייבוביץ', שולית ככל שתהיה, יכולה ללמד על ההבדל התהומי בין המועדונים. בזמן שהדובר הקודם של מכבי חיפה, עופר הראל, היה עיתונאי לשעבר ונסע להשתלמויות ב-NBA, הרציקוביץ' נעזר בשירותיה של דמות שלא ממש קשורה לענף. כך לפחות מספרים גורמים בקבוצה. מדובר בדוברת, שעבדה קודם לכן במשרד של הרציקוביץ' וצנחה לתפקיד, ללא הבנה בכדורגל או בתקשורת ספורט. עיתונאים שעובדים עם הקבוצה מעידים כי אין היא בקיאה בהתרחשויות. מדי פעם, כאשר התקשרו לבקש את תגובתה, היא ענתה: "אני בקניות. תתקשרו יותר מאוחר". באחד המקרים, נזכר השבוע עיתונאי, הוא צלצל ללייבוביץ' על-מנת לבקש את תגובתה על סצינה מתוך התוכנית "צהובים" בערוץ 10, שבה עקב רינו צרור אחרי מכבי ת"א. "מה, זה משודר היום?", ענתה.
באותה סדרה, אגב, יכולתם לראות את לייבוביץ' מביאה להרציקוביץ' חולצות עם הכיתוב של ליגת האלופות, שאמורות היו להימכר לאוהדים. עורך הסדרה, שהשאיר את הקטע בשלמותו, לא חתך את הקטע בו לוני הנבוך מגלה כי צמד המילים Champions League מודפס ביותר משגיאת כתיב אחת.
אל תפספס
רכבת שחקנים
אבל המקום בו הפער בין הקבוצות בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר הוא על הדשא. על אובדן הדרך של לוני הרציקוביץ' יכולים להעיד השמות הבאים: אנדראס פרוחננקובס, קובי מוסא, אורן זיתוני, טל בנין, ראובן עובד, אסף קריספיס, עמיר תורג'מן, אסף שדה, ברוך דגו, ג'ון פנטסיל, מאוריציו ארוס, גל ניר, אלדו אדורנו, אנג'י קוביקה, קובי נכטיילר, ג'ובאניני, אלעד בונפלד, ברונו רייס, ערן לוי, עידן ביטון, אלי ביטון, אמיל אמבמבה, אדאוורדו מרקש, איברהים נדאללה, ישמעאל אדו, ארז אליאב. זאת רשימה לא מלאה של הנוסעים שירדו בתחנת הרכבת בקרית שלום והמשיכו הלאה, וזה רק בשלוש וחצי השנים האחרונות. למען זמנכם הפנוי, לא פרשנו את הרשימה המלאה, מעשר השנים של הרציקוביץ' במכבי ת"א.
אמת, החלק של ניר קלינגר בתחלופה העצומה גדול. למרות הישגיו, קלינגר לא הצליח להקנות למכבי ת"א שלד בריא וחזק, שירוץ לתארים לאורך שנים, והקפיד להשתמש בשחקנים ולזרוק אותם. את האינפלציה הזאת אפשר היה לחוש במיוחד באמצע העונה שעברה, כאשר מכבי ת"א צירפה כל שחקן פנוי בשוק והורידה לטימיון לא מעט מהכספים שהרוויחה בעקבות ההעפלה לליגת האלופות. גם בקיץ הגלקטי האחרון בחר קלינגר לבנות קבוצה כמעט חדשה וקנה מכל הבא, וכמו שזה נראה כרגע גם הפעם לא יישאר בעונה הבאה כל זכר על השולחן לארוחת השחיתות הזאת. קלינגר לא נקי מאשמה, אבל מעליו יושב בוס שנותן לכל הדברים האלה לעבור בשקט. אותו בוס הוא זה שאמור להתוות את הדרך.
בינתיים, מאה קילומטר מתחנת הרכבת בקרית שלום, ייצב יענקל'ה שחר, בעזרת מאמנים שונים, קבוצה יציבה עם עמוד שדרה קבוע וחזק, כאשר אף שינוי בפרטים לא פוגע בכלל. המכלול הקבוצתי לא נפגע מעזיבתם של שחקני על כז'וטאוטאס, רוסו ויעקובו. הדרך הזאת גבתה לא מעט קורבנות בקרב יוצאי מחלקת הנוער של מכבי חיפה, שלא הצליחו להתקבל לסיירת בכפר גלים, עובדה שגררה ביקורת לא קטנה כלפיי שחר. אותם מבקרים של שחר נפנפנו לו באופן הקל בו משתלבים שחקני הבית של מכבי ת"א בקבוצה הבוגרת, אבל גם הפעם, כמו במקרה איל ברקוביץ', שחר לא מצמץ. בסופו של דבר, הגישה שלו, לפיה ישחקו רק הטובים באמת, שיתאימו לדרך, הביאה את מכבי חיפה לנקודה שבה היא נמצאת היום.
גם איציק זוהר, אקס מכבי ת"א, מסכים עם הדרך של שחר: "כל הפער בין שתי הקבוצות מתחיל ונגמר בכמות השחקנים שהגיעה למכבי ת"א בשנים האחרונות. הגיעו כל מיני שחקנים שלא מתאימים למכבי ת"א, שאם תחליף להם את החולצה, תבין שהם לא קשורים. לא יכול להיות שכל שנה מחליפים סגל, שיטה, תפישה. במכבי חיפה יש סגל קבוע של ישראלים, ורק מחליפים את הזרים מסביבם. כשאני שיחקתי במכבי בשנות התשעים, רצנו תשעה שחקנים קבועים במשך שנים. מכבי ת"א מתעקשת על שחקני בית, אבל לא צומח שם אף שחקן גדול. מכבי חיפה זיהתה את הבעיות האלה, ולא משלבת שחקנים צעירים עד שהם לא מוכיחים את עצמם".
אל תפספס
זרים
הפער בגישה מחלחל גם לנושא הזרים. מצד אחד קבוצה שמחתימה קשר כמו איוג'ין טריקה ורצה לספר שהוא חלוץ, מצד שני קבוצה שמתפארת בזרים כמו דירסאו, קולאוטי ובוקולי. קחו למשל את הצורה שבה בחר רוני לוי את קולאוטי. מאמן מכבי חיפה עקב אחרי חלוץ בוקה ג'וניורס במשך חצי שנה, וכאשר יצא לעקוב אחריו צפה בו בשלושה משחקים ועשרה אימונים. הוא לא התבייש גם להיכנס למשרד של מאמנו של קולאוטי בארגנטינה, קרלוס ביאנצ'י, ולדלות ממנו אינפורמציה מקצועית, חברתית ורפואית. גם כאשר קולאוטי החל את העונה שעברה בצורה חלשה, לוי ידע שיש לו שחקן מצוין ביד. למרות שגם לוי ומכבי חיפה ידעו נפילות בתחום הזרים - לורפיסה למשל (שכמעט לא ראה דשא) - מכבי ת"א לא הצליחה להביא לכאן תותח ברמות של קולאוטי ודירסאו.
עם זאת, גם למכבי ת"א וניר קלינגר היו שתי פגיעות במטרה: ברונו הייס וג'ון פנטסיל. אחד נמצא בברזיל, השני בהפועל ת"א. לגבי השאר, חבל להרחיב את הדיבור. בשורה התחתונה, גם רכבת הזרים שעברה בקבוצה של לוני הרציקוביץ' לא הותירה חותם גדול. לא רק הכסף של יעקב שחר עושה את ההבדל. לפעמים אפשר ליפול גם עם זרים יקרים. אמיל אמבמבה, למשל.
אלי כהן, שאימן במכבי חיפה, למד מקרוב על היסודיות במועדון. כשכהן אימן בקרית אליעזר, צד את עינו זר קרואטי בשם ננאד פראליה. למרות שכהן עזב את חיפה אחרי פחות שנה, זה לא הפריע לקבוצה להביא את אותו פראליה, שמשירותיו נהנה מאמן חדש, אברהם גרנט. מכבי חיפה מתווה את הדרך למאמנים שלה, ולא להיפך.
אלי כהן מצביע על פרמטר נוסף, שמעיד את המערכת של מכבי חיפה. "תראה את פיני זהבי, היועץ המקצועי, תראה איך הוא תורם", אומר כהן. "רק אחד כמוהו יכול להביא לכאן כישרון כמו יעקובו. הוא זה שנמצא ליד יענקל'ה, מייעץ לו, אומר לו מה יקר, מה זול. אני זוכר שרציתי להביא את ז'וטאוטאס, אחרי שעקבתי אחריו והתרשמתי. היינו צריכים המלצות, ופיני מיד התקשר לכל האנשים שלו ברוסיה ובירר על השחקן. הוא עזר ליענקל'ה לסגור עסקה בחמש דקות. לפיני יש חלק גדול בהצלחה של המערכת הזאת".
מה לדעתך הסיבות לכך שמכבי חיפה פתחה כזה גדול ממכבי ת"א ושאר הליגה?
"מכבי חיפה מתנהלת בסדר מופתי, עם תקציב קבוע. הרמה של הסגל נשמרת. הסטנדרט נשאר, ולא משנה מה זהות המאמן. לעומת זאת, במכבי ת"א, הפועל ת"א, בית"ר ירושלים, לא היתה דרך עקבית. מכבי ת"א עשתה קיצוץ גדול, אחרי השחרור של נמני, אבל עכשיו, בגלל חגיגות המאה, שינו הכל לחלוטין. אבל מחטפים לא מצליחים. החליטו להביא מכל הבא ליד, וזה לא מצליח ככה. היו צריכים להתכונן לעונה הזאת לפני שנתיים, לבנות בהדרגה עם רכש סבלני, אחרת נופלים".