וול סטריט

צ'ונסי בילאפס (דטרויט):

דטרויט היא הלהיט של הליגה ובילאפס הוא הלהיט של דטרויט. נדבר במספרים: בשלושת המשחקים האחרונים צ'ונסי תורם 24.3 נקודות ו-10.3 אסיסטים למשחק. מתחילת השנה הוא מחלק 9.4 אסיסטים ומאבד 1.43 כדורים (יחס אס'/איב' של 6.6!). בילאפס מחזק את מעמדו בתור הברומטר של הפיסטונס, השחקן שכשהוא טוב הקבוצה מצליחה. בשנתיים האחרונות הוא נתן עונה סבירה והתעורר בפלייאוף, בעיקר בגמר. השנה הוא משחק כמו MVP מהרגע הראשון ואולי הוא בדרך לעשות את הקפיצה לליגה של הגדולים באמת. מזל שללארי בראון יש בקבוצתו החדשה את הרכז הטוב בליגה, אחרת הוא עוד היה מתגעגע.

מרקוס קמבי (דנבר):

ב-5 המשחקים האחרונים הוא עומד על 16.8 נקודות, 14.8 ריב' ו-4 גגות. וזה רק בגלל שהוא נרגע קצת בשני האחרונים. מאחר ומדובר בקמבי, שחקן עם ברכי זכוכית שסיים רק עונה אחת עם יותר מ-66 משחקים, השאלה הגדולה היא מתי הוא ייפצע. בלי ננה שסיים את העונה וקניון מרטין שסוחב פציעות עוד מהילדות, לדנבר אין הרבה מה להציע בצבע במקום קמבי, לכן קברניטי הנאגטס (שכבר עכשיו נמצאים במאזן שלילי) ישנים בלילה עוד פחות טוב מהסנטרים של היריבות. לקמבי עצמו אין מה לדאוג בקשר לעתיד - צה"ל כבר הביע עניין במפלצת שמתבייתת על חפצים עגולים וכתומים למקרה של התנתקות נוספת.

גילברט ארינאס (וושינגטון):

כשבונים קבוצה מסביב לכוכב בצורה נכונה לכוכב הרבה יותר קל למצות את עצמו. ארינאס הוא הוויזארדס השנה, הוא המנהיג והמוציא לפועל. 27.8 נקודות באחוזים מצוינים ו-6.1 אסיסטים לא משאירים מקום לספק שמדובר באחד הכוכבים הגדולים בליגה. את המשחק הטוב ביותר שלו הוא שמר לאלופה מסן אנטוניו- 43 נקודות ב-15 מ-20 מהשדה בדרך לנצחון 95:110. וזה השחקן שנבחר במקום ה-31 בדראפט שבו וושינגטון בחרה את קוואמי בראון במקום הראשון (אל קוואמי נגיע בהמשך).

אנדרה איגודאלה (פילדלפיה):

כמו כל פילי, גם איגודאלה נכנס לעונה השנייה שלו בליגה לאט. אבל במשחקים האחרונים זה סיפור אחר. הסיקסרס כבר עם שישה נצחונות רצופים ואיגי מספק בהם 14.3 נקודות, 7.5 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים ו-1.5 חטיפות. אבל המספרים הם לא העיקר. איגודאלה הופך להיות מהשומרים הטובים בליגה והשחקן השני בחשיבותו בקבוצה אחרי אייברסון. כן, יותר מוובר. קובי כבר הרגיש את היכולת שלו לנצל את האתלטיות בהגנה, וטורונטו הרגישה את העבודה שהוא עשה בקיץ על הקליעה (6 מ-8 מהשלוש). ההשוואות לסקוטי פיפן קצת מוקדמות, אבל הציפיות גבוהות ובצדק.

דריוס מיילס (פורטלנד):

לא רק קליבלנד נמצאת בתקופה טובה, גם יוצאי קליבלנד מככבים. ריקי דייויס משתדרג מהשחקן השישי לסייד-קיק של פירס בבוסטון ומיילס מתחיל להראות סוף סוף את מה הוא יודע. עם 20.3 נקודות, 6.5 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 2 חטיפות ו-1.5 גגות מיילס הוא משחקני האול-אראונד הטובים של העונה בינתיים, והוא אחת הסיבות העיקריות לפתיחת העונה הסבירה של הבלייזרס. ב-5 שנים בליגה מיילס לא עבר את ה-13 נקודות בממוצע, ואם ימשיך ככה הוא מועמד וודאי לתואר השחקן המשתפר. רק שיפסיק לאבד כל כך הרבה (כמעט 4 למשחק).

ראויים לציון: אלטון ברנד, טוני פארקר, דוויט הווארד, מייקל רד וליאנדרו ברבוסה (פיניקס).

מייק דאנליבי (גולדן סטייט):

רגע, הוא לא בשנת חוזה? אז זהו, שהוא כבר היה בשנת חוזה. כמה חודשים טובים בשנה שעברה ובמשחקי ההכנה שכנעו את כריס מאלין לתת לדאנליבי חוזה של 44 מיליון לשש שנים עוד לפני ששנת החוזה החלה. ככה מאלין הפסיד שתי ציפורים במכה - גם את התפוקה של דאנליבי בשיא המוטיבציה וגם את האפשרות להיפטר ממנו בקיץ. לקח למייקי שבוע להתרגל לחוזה החדש ומאז הוא נותן 5.6 נקודות באחוזים של גבינה לבנה (דלת שומן) ו-3.8 כדורים חוזרים. וכן, מאלין זה אותו אחד שסידר לאדונל פויל פנסיה לכל החיים בלי אפשרות לחנינה.

טייסון צ'נדלר (שיקאגו):

גם לצ'נדלר הייתה שנת חוזה ובה הוא נראה כמו ריבאונדר ושחקן הגנה ענק בהתהוות. זה הספיק כדי שהבולס ייתנו לו מקום בחמישייה ו-70 מיליון דולר. בינתיים זה לא עוזר. מ-8 נקודות, 1.8 גגות ו-0.9 חטיפות בשנה שעברה הוא ירד ל-6, 0.6 ו-0.3, ויש לו חלק בפתיחה הצולעת של הבולס. אצל המאמן סקיילס אין חוכמות ובשני המשחקים האחרונים הדקות של טייסון צונחות. בקצב הזה שחקנים בקליבר של אות'לה הרינגטון יקחו לו את המקום בחמישיה.

קוואמי בראון (הלייקרס):

קוואמי בראון לא עשה הרבה עד לשנת החוזה שלו. בשנת החוזה הוא עשה אפילו פחות. זה לא הפריע ללייקרס להביא אותו בתור ההבטחה הגדולה. במשחקי ההכנה הוא נראה בדרך הנכונה, אבל אז התחילה העונה והשומרים שלו התחילו להתאמץ. בינתיים פיל ג'קסון נותן לו את הצ'אנס עם 28 דקות למשחק וקוואמי מחזיר בכלום טהור- 6.4 ו-6, לא מוסר, לא חוטף, לא חוסם ומאבד הרבה. ובינתיים וושינגטון נהנית מקארון באטלר. עוד מהלך גאוני של מיץ' קופצ'ק.

אריק דאמפייר (דאלאס):

אם בכלום טהור עסקינן, שימו לב לשורה הבאה של דאמפייר נגד דנבר מלפני כמה ימים - 11 דקות, 0 נקודות, 0 זריקות, 0 קרשים, 0 מסירות לסל, 0 גניבות, 0 בלוקים ו-4 איבודים. נפלא, פשוט נפלא. במשחק הבא דאמפייר לא קלע כלום ב-20 דקות. בכל העונה הוא מספק 4.6 נקודות ו-5.6 לוחות. הסיפור של דאמפייר מקורי במיוחד - אחרי קריירה בינונית הוא התאמץ קצת בשנת החוזה קיבל 73 מיליון ממארק קיובן, וחזר לנוח. היכולת הדלה במיוחד של דאמפייר השנה שכנעה את אייברי ג'ונסון לשחק הרבה דקות עם נוביצקי כסנטר. את רוב הדקות שנשארו הדחליל מפסיד לדסגנה דיופ. באמת.

ראפר אלסטון (יוסטון):

אחרי שלא הסתדר בטורונטו הייתה ציפייה שבקבוצה רצינית כמו יוסטון, אלסטון יראה את מה שהוא יודע. והוא יודע. אבל בינתיים הכל הפוך - אגדת כדורסל הרחוב לשעבר לא פוגע, לא מנהל משחק ולא מלהיב אף אחד. מ-14.2 נקודות ו-6.4 אסיסטים בקנדה אלסטון ירד ל- 7.2 ו-4.1, כשגם בחטיפות ובאחוזים יש נפילה. השיא היה נגד הספרס- 2 נקודות ב-1 מ-6 מהשדה ו-3 אסיסטים בלבד ב-29 דקות. הרוקטס מציגים מאזן שלילי והתקפה זוועתית, ואם זה לא מספיק אז מייק ג'יימס, שעבר מיוסטון לטורונטו במקום אלסטון, דופק הצגות השבוע. כרגע נראה שהזיווג בין שחקן שהגיע מהסטריט בול ומכונה "סקיפ טו מיי לו" לפקיד השומה ג'ף ואן גנדי לא הולך לעבוד.

ראויים לגנאי: ג'יילן רוז, קוונטין ריצ'רדסון, ולדימיר רדמנוביץ וג'וש צ'ילדרס.